הטור של פריצי

עיריית ירושלים ערכה סקר סטודנטים ושאלה אותם מה הם אוהבים בעיר. רובם ציינו שהם אוהבים את האווירה המיוחדת של העיר, את מזג האויר הנוח ואת מקומות הבילוי. אבל המשך הסקר גילה את האמת: 64% מכל הסטודנטים אמרו שמייד עם סיום לימודיהם הם מתכוננים להימלט מהעיר "המוזנחת והמזוהמת הזו" (כהגדרתם). 43% מהנוטשים הבהירו שהם יעשו זאת בגלל העדר תעסוקה ו- 42% האחרים הסבירו שיעשו זאת כי אין שום סיבה להשאר בעיר, או שהם סתם בורחים בגלל החרדים, הגזענות, העדר הסובלנות, חוסר מקומות בילוי, המחסומים, סגירת העיר בשבת, ו...בית"ר. מילא הכל. אבל למה בית"ר?

לפני 3 שנים הורה בג"צ למשרד החינוך להכניס לכל בתי הספר החרדים את תוכנית "הליבה". מדובר בקצת לימודי יסוד במתמטיקה, אנגלית וכד', משהו סימלי, אולי כדי שהתלמידים שיוצאים איגנורנטים ממוסדות החינוך החרדים יבינו לפחות את המילה איגנורנט. מאחר ומעט מתמטיקה וקצת אנגלית הם מינימום שמדינה חייבת להעניק לכל ילד, פסק בזמנו הבג"צ שמוסדות חרדים שלא ילמדו אותם החל מהשנה הזו יוקטן תיקצובם. משרד החינוך, כמובן, לא עשה דבר כדי לקיים את פסק הדין והשבוע פנתה שרת החינוך יולי תמיר לבג"צ בבקשה לדחות בעוד שנתיים את מימוש החובה. בהודעתה לבג"צ היא כותבת כי "לאחר מגעים שהתקיימו בין מנהיגות הציבור החרדי לביני....בלב כבד החלטתי להענות לבקשת מנהיגות הציבור החרדי לדחות את הייישום...". יופי של הודעה מוסרת שרת החינוך שלנו לבית המשפט: ללא נימוק ובלי בושה, תמיר פשוט הודיעה לבג"צ שזה מה שרוצה המנהיגות הפוליטית של הציבור החרדי ושהיא, יולי תמיר, תעשה את רצונם, ושעכשו ביניש, שזקוקה לתמיכת מפלגות בכנסת נגד פרידמן ומהלכיו, תחליט אם ברצונה להתנגש עכשו חזיתית עם החרדים ולהפסיד לפרידמן את כל המגרש. ואל תטעו: אין בביהמ"ש העליון שיפוט נקי משיקולים פוליטיים כאלה, ויולי תמיר פשוט העבירה לביניש את ההודעה המתאימה כמו שמעבירים בלאס-וגאס מסר עם ראש של סוס. פרדוקסאלית, זו הזדמנות החיים של ביניש: מכיוון שבעיני החרדים ביהמ"ש החילוני הוא ממילא מקור תועבה והם יתמכו בפרידמן בכל מקרה, אז אין לה מה להפסיד. פסיקת בג"צ בנושא לימודי הליבה נתקבלה כבר לפני 3 שנים ולכן כל מה שנותר לביניש לעשות הוא להשיב ליולי תמיד שאין דחיה ושהחוק יאכף לאלתר. ככה אולי יראה גם הציבור מה ההבדל בין עסקנית פוליטית חסרת עמוד שדרה מוסרי לבין שופטת בעליון שנצמדת לחוק ולפסיקה. אם יש.

הביטוח הלאומי החליט להכיר בנכויות חדשות, כמו נכות בגלל עודף משקל ונכות בגלל סיבוכי איידס. בין השאר תוכר מעכשו גם האין-אונות כנכות. חוק הבריאות הפרימיטיבי שלנו לא מכיר אפילו בטיפולי שיניים, אבל הביטוח הלאומי המתקדם שלנו ייתן כעת לכל גבר (עד גיל 70) אחוזי נכות בגלל אין-אונות. סוף סוף אנו מדינה מתקדמת וסוף סוף גם אני רואה סיכוי לקבל תו חניה של נכה. רק לפני ששלי יחימוביץ מתערבת, והפעם בצדק, ראוי שנתקן מיוזמתנו את החקיקה: אחוזי הנכות מגיעים באמת לגבר, אך את הקיצבה והפיצוי תקבל זוגתו.

ספר הצ'יזבאטים הידוע "ילקוט הכזבים", מספר על עבד מהפלמ"ח שהיה זורק רימון למרחק 80 מטר. באחד הימים במלחמת השיחרור היה צריך לפגוע בבית שהיה במרחק 50 מטר, אז עבד רץ אחורה 30 מטר וזרק את הרימון. חברת נסיעות בשם "רויאל קלאב" מפרסמת בעיתונות החרדית על פתיחת הרשמה לחופשה כשרה בטורקיה: 10 ימי חופשת "גלאט כושר למהדרין" באנטליה, בתאריכים י"ב עד כ"ב בניסן. ובתרגום לקוראי הטור: מה- 17 עד ל-27 באפריל 2008 , מלפני ליל הסדר ועד "איסרו חג" בתום ימי הפסח. 2,000 שנה ישבו יהודים בגולה והתפללו בעצב בליל הסדר "לשנה הבאה בירושלים". והנה קמה המדינה ונבנתה ירושלים ומזל שקמה חברת "רויאל קלאב" שמארגנת ליל סדר "גלאט כושר למהדרין" בטורקיה, וככה יהודים שומרי מצוות יכולים לקחת תנופה אחורה ולרוץ 30 מטר בחזרה לתוך הגלות, כדי שיוכלו להתפלל בלב שלם ובכוונה מלאה לשנה הבאה בירושלים.

למרות הכחשתו, הורשע בחור צעיר בבית המשפט המחוזי בביצוע עבירה ונשלח לכלא ל-5 שנים. בקשתו לדחיית ביצוע העונש עד שמיעת הערעור בעליון לא נענתה והצעיר ישב בכלא והמתין למועד הערעור. הזמן חלף ואין מועד. חזר הבחור, כתב והפציר - ולא נקבע מועד. יום אחד התקבל אצל נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק מכתב מהכלא: "כבוד הנשיא" היה כתוב בו. "השבוע קיבלתי סוף סוף את הזימון לדיון בערעורי על הרשעתי והדיון יתקיים אצלך בעוד שבועיים. יש לי רק בעיה עם המועד: בעוד חודש ימים אני משתחרר מהכלא אחרי שישבתי כבר 3.5 שנים ולבסוף ניכו לי שליש על התנהגות טובה. אתה מבין, אדוני הנשיא, שלא אוכל וגם אין טעם שאבוא לדיון בערעור, כי הוא יהיה רק הצגה ומס שפתיים: וכי איזה סיכוי יש לי כעת, אחרי שישבתי וריציתי כבר את כל עונשי, שאתם תמצאו ותפסקו ותכריזו עכשו שאני אכן זכאי ושהורשעתי לשווא – ואז יתברר שישבתי בכלא 3.5 שנים בגללכם - כי כל השנים הללו אתם לא טרחתם למצוא ביומנכם אפילו לא שעה אחת כדי לשמוע את הערעור שלי? אני מצטער אדוני הנשיא, אך אחרי ששילמתי לחברה חוב שלא הייתי חייב בו ונשאתי במחיר נוראי שלעולם לא תוכלו להחזירו לי או לפצותני עליו, אני מוותר עכשו על בזבוז נוסף של יתרת זמני במפגש עקר ומיותר איתכם". האגדות מספרות שברק מחק את המערער בלחיצת כפתור במחשב. אינני יודע. אבל מעו"ד ברנע אפילו החסד הזה נמנע. התיק שלו עדין תקוע וממתין בבג"צ. שבע שנים.

אחד, ד"ר אהוד פינקלשטיין, חטף בינואר 2007 דוח תנועה והורשע לפי סעיף 28 לתקנות התעבורה האוסר אחזקת מכשיר סלולרי ביד בעת הנהיגה. כנקם על קטנוניותה של המשטרה, שעוסקת לדבריו בשטויות, הוא הגיש תלונה נגד ראש אגף התנועה במחוז הצפון של המשטרה,סנ"צ ישראל ג'יבלי, שהצטלם בטלוויזיה כשהוא נוהג בניידת משטרתית ביד אחת, כי עם היד השניה הוא "דיבר" עם המראיין שלו בעת הנהיגה. פינקלשטיין דרש להעמידו לדין בהסתמך על סעיף 28 א', כי אם המשטרה מטרידה נהגים על עבירה של אי אחזקת 2 ידים על ההגה, ברור שיש להעניש בחומרה דווקא את הקצין הבכיר של המשטרה שהצטלם ברבים לרעה ועוד בתוכנית טלוויזיה שעסקה בבטיחות בדרכים. אזרח טוב, הוא ד"ר פינקלשטיין הזה. המשטרה השיבה כי מאחר ולא ברור מי צילם את הסרט לטלוויזיה, הסרט אינו יכול לשמש כראיה ולכן לא ניתן לנקוט בהליכים נגד הקצין. אחרי שפינקלשטיין העמידה על השטות שבתשובתה, המשטרה שינתה גירסה וטענה שהיא לא תפעל בנושא כי זו לא עבירה שנכללת במדיניות האכיפה של המשטרה. על זה ערער פינקלשטיין וטען שעצם הגשת הדוח נגדו והעמדתו שלו לדין בעבירה הזו סותרים את תשובת המשטרה ומוכיחים אפליה לטובת קצין המשטרה. ערעור המשטרה מעבירה לטיפול פרקליטות המדינה, וכך נשלחה לד"ר פינקלשטיין הודעה מראש מדור תביעות במשטרה, שכתב זאת גם לשאר הגורמים שמעורבים במשטרה בנושא, והם: מפקד משטרת התנועה הארצי. ראש אגף התנועה. סגן ראש אגף התנועה. ראש מחלקת התנועה. היחידה לתלונות הציבור במשרד לביטחון פנים. ראש היחידה לתלונות הציבור במטה הארצי. קצין ביקורת ותלונות הציבור באגף התנועה. ראש מדור התעבורה באגף התנועה. דובר אגף התנועה וגם איזה רפ"ק הרצל יוסף ממחלקת התנועה. 11 גורמים במשטרה כבר מעורבים בנושא על צוואר, וזה עוד לפני שאנשי הפרקליטות נכנסו לתמונה. אני מודה שנדהמתי לראות את כמות הפונקציונרים שיש במשטרה ושצריך לכתב אותם על כל דוח, ואני מבין עכשו בהחלט למה אין מספיק שוטרים בשטח. אבל מצד שני אני חייב להודות שיש הצדקה לקיומו של סעיף 28 א' שמחייב נהג להחזיק כל הזמן את 2 הידיים שלו על ההגה. הנה, אחד, ד"ר פינקלשטיין, רק הוריד לרגע את היד מההגה, וכבר 11 גורמים שונים במשטרה וכמות לא ידועה של פרקליטים עסוקים מזה שנה ב-2 ידיים ובמשרה מלאה בטיפול בנושא הלאומי החשוב הזה. כל הכבוד לתקנה 28 לתקנות התעבורה, ופינקלשטיין – תחזיר את 2 הידיים שלך להגה לפני שכל המדינה תתהפך בגללך.