בשנות השבעים הוקרנה אצלנו בשחור לבן סדרה פופולרית מאוד "הכול נשאר במשפחה". מי שצפה בשנים ההן בטלוויזיה לא ישכח את דמות גיבור הסדרה, ארצ'י בנקר-שמרן קיצוני, בור, בעל דעות קדומות נגד כל קבוצת מיעוט ומתנגד מושבע לרעיונות ליברליים מכל סוג. בקיצור בעל כל התכונות והדעות השנואות כל כך על האגף השמאלי ליברלי בפוליטיקה. מעניין שאיש לא שנא את ארצ'י בנקר והכול בעצם די חיבבו אותו למרות דעותיו וחלק גם בגללן.
באחד הפרקים בסדרה מסתבך ארצ'י, שעבד באותה תקופה לפרנסתו כנהג מונית, באישום של תקיפת נוסע. ארצ'י טען שהנוסע ניסה לתקוף אותו והוא רק התגונן. בחיפוש שערכה המשטרה נמצא בלון גז מדמיע בו השתמש באירוע ועל כן הוגש נגדו כתב אישום שהיה, בנוסף לכל הצרות, עלול לגרום גם לשלילת רישיונו כנהג מונית.
ביום שלפני המשפט היה ארצ'י מלא חרדות. לא היה לו כל ספק ששופט לבן והגון יזכה אותו מכל אשמה, אבל היום, הוא טען בחרדה, אינך יכול לדעת את מי תפגוש על כס השיפוט, זו יכולה להיות אישה, או חלילה-אפילו שופט שחור.
בקומדיה כמו בקומדיה- ביום הדיון נוכח ארצ'י לדעת כי השופטת שנקבעה לדון בעניינו היא שופטת שחורה ודווקא שופטת זו, בה לא תלה תקוות כלשהן, בדקה בדקדקנות את צו החיפוש שהיה בידי המשטרה וכשגילתה שהחיפוש נערך ללא צו ביטלה את האישום נגד ארצ'י אסיר התודה.
לו היה ארצ'י בנקר נשפט בבית המשפט העליון בישראל היה לו סיכוי גבוה למדי להישפט בפני שופט ממין נקבה, אך כמעט ולא היה לו סיכוי להישפט בפני שופט ממוצא מזרחי. לו היה ארצ'י רוסי, או ערבי מוסלמי, או יהודי חרדי, לא היה לו סיכוי כלשהו להישפט בבית המשפט העליון בפני שופט שמוצאו זהה או דומה לשלו. בדרך אגב נעיר כי גם לא היה לו סיכוי לצאת זכאי בדינו, ראשית מפני שבישראל כמעט ולא מזכים ובוודאי שלא מזכים בשל "פגם טכני" כמו חיפוש ללא צו.
בישראל יש למעלה מיליון אזרחים מוסלמים כמיליון עולים מחבר המדינות, כמו כן יש בה כשני מיליון אזרחים ממוצא מזרחי [רובם דור שני ושלישי] ויש בה כמה מאות אלפים חרדים ממוצא אירופי. כל הקבוצות הללו אינן מיוצגות כמעט בבית המשפט העליון בו מכהן שופט אחד ממוצא "מזרחי", השופט אדמונד לוי. מעניין שאף מינוי זה של שופט, ראוי מאין כמוהו, נזקף על חשבון "דיל" שערך על-פי מה שפורסם השופט ברק עם שר המשפטים בתמורה למינוי שופטת בה חפץ ברק.
על עובדה אחת אי אפשר כמעט לחלוק. רובם המוחלט של שופטי בית המשפט העליון הם ילידי הארץ וממוצא אשכנזי. בדקתי את שמות המועמדים הנוספים, שחלק מהם צפוי להתמנות וגיליתי שאין חריגה מעיקרון זה. אם בארצות הברית, עד 1960, התנאי להיבחרותך לנשיא היה היותך זכר, לבן ופרוטסטנטי. בישראל 2008 אם ברצונך להיבחר לבית המשפט העליון מוטב שתהיה יליד הארץ ממוצא אשכנזי. דומני שאין ולו מערכת שלטונית אחת כל כך הומוגנית במוצאה.
בשנת 2001 מונתה ועדה מיוחדת לבדיקת נושא בחירת השופטים בישראל. חברי הוועדה נבחרו מתוך חברי הוועדה לבחירת שופטים והם השופט זמיר, יו"ר הלשכה כיום, יורי גיא רון וח"כ אמנון רובינשטיין. ועדה זו הגישה דוח שקבע, הפלא ופלא, כי השיטה הקיימת היא הטובה ביותר ואסור לשנותה. אין להתפלא על מסקנות הדוח. מוועדה בהרכב זה לא ניתן היה לצפות לדוח אחר והסיכוי שהוועדה האמורה היתה ממליצה על שינוי מהותי בדרך בחירת השופטים זהה לסיכוי כי מועצת החשמנים בכנסייה הקתולית תאמץ את הקוראן כבסיס התיאולוגי של הכנסייה.
בכל זאת היתה בין ההמלצות המלצה ראויה של הוועדה והמלצה זו קבעה כי כאשר ישנם מספר מועמדים ראויים מן הראוי לתת ביטוי לעיקרון השיקוף החברתי. בכך אימצה הוועדה ולו במעט את רעיון האפליה המתקנת-תוך שמירה על העיקרון הראוי של מקצועיות השופטים. הוועדה לא הבהירה כיצד ניתן לצפות כי גוף כמו הוועדה לבחירת שופטים, בו קיים רוב כמעט בטוח לשופט בית המשפט העליון, יוכל לאמץ את עיקרון השיקוף החברתי. אכן חלפו להן כמעט שבע שנים מפרסום הדוח ואיש לא יוכל לטעון ברצינות כי בית המשפט העליון התקדם אפילו במעט לעיקרון השיקוף. אני מניח כי ייטען שנעשו כל המאמצים אבל למרבה הצער כ-4 מיליון אזרחי ישראל אינן מסוגלים להכשיר ולו גם מועמד אחד לכהונה בבית המשפט העליון.
כאשר מועלות כיום הטענות בדבר אי מינוי שופטים ממוצא מזרחי, או משכבות אוכלוסיה נספות פוטרים אותן שופטי העליון בנפנוף יד מבטל וטוענים כי הבעיה בכלל לא קיימת מאחר ששיקולים של מוצא פשוט לא נשקלים. מה שאומרים לנו בעצם שופטי העליון הוא שהבעיה נעוצה בעובדה שמגזרים רחבים מאוד באוכלוסיה אינם מצליחים להכשיר מועמדים באיכות ראויה. יתר על כן החשד כי שופט מקצועי ממוצא מסוים עשוי לשפוט אחרת, מאשר שופט שמוצאו שונה יש בו כדי להטיל דופי במערכת משפט המתנהלת ללא דופי.
איני נמנה עם המגזרים המקופחים ואיני רוצה להתווכח עם הטיעונים המקדשים את דרך בחירת השופטים. כך גם אין בכוונתי לעורר מרבצם שדים עדתיים, שעל-פי הטענה כבר נקברו מזמן ונחים בשלום על משכבם. למרות זאת איני יכול להתעלם מהעובדה המטרידה כי עיקרון השיקוף החברתי לו הטיפה ועדת זמיר לא הונהג ואין כל סיכוי שיוגשם בשנים הבאות במערכת המשפט.
למרות ההתקפות על ההצעות האחרונות לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, איני מאמין שהשינוי המוצע כיום על-ידי השר פרידמן ישנה במשהו את התמונה. השינויים המוצעים הם בעלי אופי קוסמטי בלבד ובסופו של יום בחירת השופטים בישראל נתונה כולה בידי קבוצה בעלת מאפיינים ברורים של מוצא עדתי חברתי וכלכלי. יכולים כל הדוברים המוסמכים לטעון שאין כאן בעיה הדורשת פתרון ואף על-פי כן איני מצליח להביא את עצמי להשתכנע בנכונות טענתם.
