בשלהי המאה העשרים נחשבה, עדיין, מה שידועה כיום כ"פיברומיאלגיה", מחלה בלתי-מזוהה ואפופת-מסתורין. עשרות-אלפי הישראלים שהתלוננו על קיום הסימפטומים שלה, מצאו עצמם מהר מאוד נופלים בין הכיסאות: הם לא זכו לטיפול הראוי להם, באשר שום רופא לא ידע לאבחנה בבירור.
רק מזה כעשור היא מוכרת בלקסיקון הרפואי כ"דאבת השרירים" - מחלה המתאפיינת בכאב-שרירים מפושט, בעיקר בסיבי רקמות החיבור שלהם. מצב זה מוכר כתסמונת לכל דבר, מאחר שיש בו אוסף של סימנים ותסמינים המתרחשים בו זמנית. עם זאת, הפיברומיאלגיה היא, עדיין, תסמונת מבלבלת במיוחד, ולעיתים קרובות אפילו לא ממש מאובחנת, בשל העובדה הפשוטה שהתסמינים שלה עלולים להופיע גם במצבים רפואיים אחרים - בערך כמו במצב שבו קשה להבדיל בין שפעת להתקררות. את המצב הזה מנצל, מן הסתם, הביטוח הלאומי, שלמרות ההכרה של משרד הבריאות במחלה - הוא עדיין מנער את חוצנו ממנה, כדי שלא ייאלץ, חלילה וחס, לממן את מי שמוכרזים כחולים במחלה.
לפי אומדן רפואי, סובלים מן התסמונת הזו בין 2 ל-3 אחוזים מן האוכלוסיה בארץ - רובם נשים. הסיבה להתפרצותה ולתקיפתה במיוחד את המין החלש אינה ידועה בבירור. כל שידוע הוא שהיא עלולה לתקוף את החולה בעקבות הופעתם של מספר גורמי-דחק, ביחד או בנפרד, כמו, למשל, מחלה כלשהי, טראומה פיזית או נפשית של הידבקות בשפעת, או מעורבות בתאונת-דרכים.
הלוקים במחלה מתלוננים - בצד כאבי השרירים המפושטים - גם על כאבי-ראש, בעיקר בקרקפת, בצוואר או בכתף; על עייפות ושינה לא-מרעננת, הגורמת להם להפוך ללא-פעילים ולחרדים באשר לבריאותם. מצב זה, של מתח, עלול, מטבע הדברים, גם להקצין את מחלתם.
רפואה למכה.
כדי להקדים רפואה למכה, מטפלים כיום בחולי הפיברומיאלגיה בתרופות להפחתת הכאב ולשיפור השינה; בונים להם תוכניות-אימון לשרירים, באמצעות תרגילי-כושר אירוביים; מקנים להם טכניקות-הרפייה ואמצעים שונים אחרים להפחתת מתח השרירים, וגם מנחים ומדריכים אותם כיצד לתפקד טוב יותר עם המחלה.
בשל תלונותיהם הכלליות כל-כך של חולים על הפיברומיאלגיה, מצאו עצמם רבים מהם, עוד בשלבי המאה הקודמת, כשהם נופלים בין הכסאות. בשל הדמיון הרב למחלות אחרות בתחומי הנוירולוגיה והאורתופדיה ובשל הקושי לאבחן את הסימפטומים האופייניים כמחלה בפני עצמה - ניצבו חולים אלה, בדרך כלל, בפני שוקת שבורה. אחרים לא מצאו ישועה טובה יותר: חלקם אושפזו, במקרה הטוב, כחולים מדומים וכפויים, באחת ממחלקות בתי החולים הרגילים, שוחררו מהם עם הרגיעה במצבם, וחזרו להתאשפז מאוחר יותר, עם החמרה בבריאותם. במקרה הרע אושפזו, חסרי המזל שבהם, במחלקה הסגורה של בית החולים הפסיכיאטרי כחולי-נפש לכל דבר.
מאז זרמו מים רבים במוביל הארצי, כמו גם בוורידי הדם של החולים, וכיום מאובחנת התסמונת על-ידי ראומטולוג, או רופא-מומחה אחר, שמכיר את דרכי האבחון של הפיברומיאלגיה. למרות שבבדיקה פיזית כללית לא נמצא, בדרך כלל, ממצא פתולוגי, והחולה נראה בריא כלפי חוץ, הרי שבדיקה קפדנית של שריריו תגלה איזורים רגישים באברים ספציפיים בגוף. מכל מקום, הרופא הבודק ידע לאתר את הנקודות הרגישות בגוף החולה המתלונן, כאשר לחיצה עליהן תקפיץ אותו ממקומו, בשל רגישותן הרבה, ובכך גם תצביע על קיומה של התסמונת בגופו.
מסתורין וחשיפה המדובר, אומנם, במחלה פיזיולוגית-כרונית לכל דבר, אך עם זאת היא אינה מאיימת על הלוקה בה בסכנת-חיים. מתברר שניתן לחיות עימה עד 120, בתנאי, כמובן, של הקפדה על אורח-חיים מותאם, המתבקש ממנה. כך, למשל, מוצעים ללוקים בה תרגילי פיזיותורפיה והידרותרפיה במים חמים, המרגיעים את הגוף; תרגילי אירוביקה סולידיים, שאינם כרוכים במאמץ מיוחד, הליכה רגועה, שחייה, או רכיבה על אופניים. כל אלה אמורים להניע את אברי הגוף השונים ובכך להקל על הסבל; תרופות המסייעות לשינה עמוקה והמרגיעות את מערכות השרירים; תוספי-מזון טבעיים וטכניקות-הרפייה ממתח מיותר.
מטבע הדברים מבקשים החולים בפיברומיאלגיה לשמור על דיסקרטיות בכל הקשור למחלתם והם מתביישים בה, כאילו היתה מחלה מדבקת או צרעת, שהכל נאלצים להתרחק ממנה. בין הידוענים בארץ, שאינם מסתירים את דבר מחלתם, נמנים הטניסאי עמוס מנסדורף והשחקנית דליה שימקו.
חולי הפיברומיאלגיה בארץ נהנים מקבוצות-תמיכה שהוקמו למענם, כדי לסייע להם לשפר את אורח-חייהם הלקוי ולהלחם במחלתם. לצורך כך הם נפגשים, אחת לשבוע, בקבוצת תמיכה כזו ושואבים בה ידע על האמצעים למלחמה במחלתם. מי שעומדת מאחורי קבוצות-תמיכה אלה היא ליזי זומר, פסיכולוגית במקצועה, שרכשה את המקצוע, למרות שלקתה בעצמה במחלה, ואף הצליחה, בסופו של דבר להרפא ממנה כליל. הכל בזכות עקשנותה הרבה וכוח הרצון העז שלה, כאשר סירבה, בתוקף, להרים ידיים, למרות היותה מרותקת, תקופה ארוכה, למיטת-חולייה.
כיום, כשהיא כבר בצד השני של המתרס, היא נחלצת לעזרת עמיתיה למחלה כדוברת עמותת "אסף", המקיימת את קבוצות התמיכה, ודואגת להרצאות מקצועיות של רופאים ופסיכולוגים, המקנים ללוקים בפיברומיאלגיה את הכלים הדרושים כדי לחיות, כראוי, עם המחלה, כמו גם את הדרכים למיגורה.
