קבלו ציטוט: "דוח וינוגרד הוא דוח קשה שקביעותיו מצדיקות הסקת מסקנות אישיות. הרמטכ"ל הגיע למסקנותיו ופעל על פיהן. שר הביטחון הסיק בדרכו שלו מסקנות אישיות מהדוח. אני מאמין כי גם ראש הממשלה אותו אני מעריך ומוקיר כפטריוט ישראלי, ימצא את הדרך הראויה להסיק מסקנות" (אהוד ברק שובר שתיקה בקיבוץ שדות-ים, 08.05.07).
והפירוש: על-פי דוח הביניים (!!!)- אהוד אולמרט צריך ללכת הביתה. אני נותן לו זמן הפנמה, עד לפרסום הדוח הסופי. אני בטוח שהזמן יספיק לו כדי להיגמל סופית מהסוטול המזוקק שמציעה השררה. אם לא ינצל את הזמן לגמילה, ביום פרסום הדוח הסופי, מפלגת העבודה תפרוש מהממשלה. אני מקווה שה"איום" הזה ישפיע על חבריי מקדימה להחליפו, שהרי מדובר באינטרס לאומי.
ואם היו שפקפקו בתוקפה של ההתחייבות שנתן בשדות-ים, שימו לב לכותרת הזאת שנכתבה במעריב חודשיים אחרי: "ברק: אם אולמרט לא יתפטר אחרי דוח וינוגרד- נפרוש" (02.07.07). מתוך הכתבה: "עמדתי בעניין דוח וינוגרד כפי שהובאה במסגרת מסיבת עיתונאים שקיימתי עם אופיר פינס, היא עמדת מפלגת העבודה, והיא בתוקף".
והפירוש: אם יש ביניכם כאלה שזוכרים את ההבטחות והנדרים שנתתי והפרתי בקמפיין הבחירות ב-99, אז דעו לכם שהשתניתי. ההתחייבות שלקחתי על עצמי בקיבוץ שדות-ים, בעינה עומדת, וההסכם שעשיתי עם אופיר פינס, שריר וקיים.
וציטוט אחרון: "אני חוזר ואומר: כאשר הדוח הזה יפורסם, אני אקרא אותו ואז אפעל על-פי מה שטוב למדינת ישראל" (אהוד ברק למילואימניקים שנכחו בבישיבת סיעת העבודה בכנסת, 07.01.08). והפירוש: אני אוהב את המדינה! בהחלט ייתכן, שלמען מדינת ישראל (שזה אני!), אהיה נכון לתרום את אמינותי.
אהוד ברק בלחץ. בכל הזדמנות שח"כ איתן כבל מופיע בטלוויזיה הוא אומר: "ההתמודדות הבאה תהיה על אמינות". הערה שיריבים יכולים לעשות בה שימוש למקרה שברק יפר את ההתחייבות שלו משדות-ים. ח"כ אופיר פינס חושב רחוק: "האמינות של נבחרי הציבור, יש לה השלכות על הדמוקרטיה הישראלית- הרבה מעבר לפוליטיקה הקטנה שאהוד אולמרט כופה עלינו".
במקביל, המילואימניקים וההורים השכולים לא מרפים. ברור להם, שאין טעם לשרוף אנרגיות על אולמרט. מבחינתם, אהוד ברק הוא החוליה החלשה (לך תסביר להם שהוא יותר שקרן מאולמרט). אם הוא זומם להיות ראש ממשלה בעתיד, והוא זומם- ריסוק האמינות שלו, עלול להיות קריטי. מה יעשה? איך ינתק את פואד מעטיני השלטון?
בכל מדינה נורמאלית, אין דילמה. פוליטיקאים שלקחו על עצמם התחייבות, עומדים בה- נקודה. ישראל זה משהו אחר. כאן, (חלק מ-) הפוליטיקאים מקיימים הבטחות, רק אם הן משרתות אותם. אם קיום הבטחה כרוך בוויתור על שררה, מותר "לעגל פינות". תמיד ניתן להסביר את זה במילים: "האחריות הלאומית יותר חשובה מהתדמית שלי". אפשר גם לתקוף: "אני לא מוכן לספק את תאוותם של אלה שרוצים לראות ראשים ניתזים בכיכר העיר". המהדרין יכולים לאמץ את ההסבר שהפך לקאלט (מופז:) "זה לא אני שהשתניתי, זאת המציאות שהשתנתה". מבוכה קלה בכנף, ומסניפים הלאה.
אני מסתכל על הפוליטיקאים והעיתונאים העלובים האלה ושואל את עצמי: אלוהים, למה זה מגיע לנו. אזרחים טובים (לא הילדים של אולמרט!) נכנסים לתוך מדים, מנשקים את האישה והילד, ויוצאים להגן על המדינה בגופם. עוברים תופת, וחוזרים הביתה. לפעמים על אלונקה, ולפעמים בתוך ארון. לא מגיע לנו הנהגה ערכית? מה בסה"כ ביקשנו?- שידברו איתנו אמת! שישרתו אותנו ביושר! זה הרבה?!
מבחינתו של אהוד ברק יש רק תשובה אחת נכונה, והוא לא השמיע אותה. היה חייב, חייב, חייב לומר: אני זוכר את מה שאמרתי בשדות-ים, לא שיניתי את דעתי!! התשובות המורכבות והמתחכמות שהשמיע מוכיחות שלא השתנה. אהוד ברק השקרן, הוא לא מה שישראל צריכה. אהוד ואהוד הביתה...
