בגידת העיתונאים וכזבי אולמרט

בכירי העיתונאים והפרשנים בישראל שוב בוגדים בציבור. יואל מרקוס, אילה חסון-נשר, בן כספית, נחום ברנע ושמעון שיפר, אודי סגל, ואמנון אברמוביץ', הם רק חלק מהעיתונאים שנוטלים בכך חלק פעיל. האמת הפשוטה על המו"מ המדיני-וירטואלי, אינה מובאת כדבעי לידיעת הציבור. כלי התקשורת מגוייסים ומשתפים פעולה, מרצון - יש לומר, בדבר מאמציו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לשרוד. פוליטית ואישית. הבעיה הגדולה היא, שאת המחיר על ניסיונו לברוח ממסקנות דוח ועדת וינוגרד ומהחקירות הפליליות, נשלם כולנו, אם ייכשלו להטוטיו של אולמרט, ואם חלילה תיפתח עלינו אינתיפאדה שלישית. אשמת העיתונאים נובעת לא רק בשל שירותי הדיברור שהם מעניקים בפועל ללשכת אולמרט, בלא להרהר או לערער על מה שמובא בפניהם, אלא גם נוכח השתתפותם הפעילה בהפקות ובתמונת המציאות המדומה שמנסה אולמרט לייצר בכזב, וזאת בעוד האמת פשוטה בתכלית:

• היומרה של אולמרט - ושל הנשיא ג'ורג' בוש - לנהל מו"מ מדיני עם הפלשתינים ולסיימו בתוך שנה, כולל בסוגיות הליבה, הינה חסרת סיכוי וכיסוי. את זאת יכול להבין כל אחד, גם עיתונאי/פרשן חסר חוט שידרה;

• העובדה שאולמרט מתחייב, מדינית ופוליטית, כראש ממשלה ובשמה של הממשלה, לוותר על חלקים מירושלים ולסכם את המו"מ בתוך שנה, הינה שערוריה פוליטית וציבורית חמורה;

• העובדה שאולמרט מאחז את עיני הערבים, הפלשתינים, וגם את ארה"ב ואירופה, כאילו הוא מסוגל להנהיג ולהוביל מהלך מדיני כה גדול, וזאת בשעה שאין לו קואליציה לכך, ובתקופה שהוא וממשלתו אינם מצליחים להוציא אל הפועל אפילו החלטות ממשלה שחייבו לשלם לניצולי השואה את כספם, מעידה על כך שאולמרט פועל בלא עכבות ובלא חשבון לכלום, מלבד היצר לשרוד;

• העובדה שאולמרט אינו מציית לעקרונות שנקבעו בהחלטות ממשלה, בנושא הטרור, מבלי לקבל לכך היתר בהחלטת ממשלה, והעובדה שכלי התקשורת אינם נותנים לכך ביטוי חריף, מעידה כי התקשורת אינה עושה מלאכתה ובכך נותנת גושפנקא למצב שבו בעל שררה, הוא אולמרט, פועל בניגוד לאינטרס הציבורי, שנקבע כדין בהחלטות ממשלה;

• העובדה שכלי התקשורת לא נותנים ביטוי למדיניות העקומה והמגמתית של אולמרט, שמנסה ללהטט - משל מדובר במו"מ עם רשות פלשתינית המייצגת את העם הפלשתיני כולו, בעוד שדבר ידוע הוא שאבו מאזן מייצג בדוחק רב רק כמחצית מהאוכלוסיה הפלשתינית (את המחצית האחרת מייצג החמאס), מלמדת כי התקשורת משתפת פעולה עם ניסיון לאחז את עיני הציבור;

• העובדה שעיתונאים ופרשנים אינם נותנים ביטוי ומשקל נאות וראוי למתנגדי דרכו של אולמרט, כולל אלה ממפלגת קדימה, מעידה על שרלטנות והתנהגות מגמתית בלתי תקינה ועל מניעת מידע חיוני מהציבור;

• העובדה שפרשן בכיר כמו יואל מרקוס (הארץ), הופך עורו לאחר פגישה אישית עם אולמרט, משבח אותו וקורא לתמוך בו ולהימנע מהדחתו (והחלפתו בראש אחר), וזאת מספר שבועות לאחר שאותו מרקוס קרא להדחתו בעקבות כשליו במלחמה והשחיתות שבה הוא נגוע, מעידה כי אין לסמוך על כלי התקשורת הגדולים שיעשו מלאכתם נאמנה, גם לא על מרקוס שנפל ברשתו של אולמרט;

• העובדה שנחום ברנע ושמעון שיפר (ידיעות אחרונות) וכן ערוץ 2 (יונית לוי) קיבלו ראיון עם הנשיא בוש, תוך מעורבות ועידוד מצד לשכת אולמרט, והעובדה שאולמרט זכה השבוע בכלי תקשורת אלה לפירגון בלא גבולות ובלא ביקורת אמיתית ורצינית, מעידה על יחסים של "תן וקח" ו"יד רוחצת יד". ודבר זה נוגד את טובת הציבור;

• העובדה שעיתונאים וכלי תקשורת מסתירים את האמת מהציבור - על אודות התקדמות החקירות בפרשות השונות בהן מעורב אולמרט בשחיתות חמורה (כרמיה, רשות לעסקים קטנים, מרכז ההשקעות), מעידה על אובדן דרכה של התקשורת ועל כך שהיא אינה ממלאת את תפקידה המתחייב במדינה דמוקרטית;

• העובדה שהתקשורת מנסה לטייח את מעשיו של אולמרט, גם אם אין מטרתה לסייע אישית לאולמרט אלא למנוע את שובו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, מעידה כי התקשורת לוקחת צד פוליטי ומנסה לתמרן את הציבור הרחב;

• העובדה שעיתונאים/פרשנים בכירים מציגים את אולמרט כמי שלמד מטעויותיו בזירה הצפונית ושיקם את צה"ל, מבלי לתת ביטוי כדבעי לסיכונים החדשים שנוצרו בגלל כשלונו, "מזמינה" את המכה הבאה לישראל. כי זאת יש לדעת: החיזבאללה שיקם את הריסותיו והתחמש בנשק חדיש יותר ובטילים ארוכי טווח, שלא היו ברשותו קודם לכן. התוצאה: דווקא בעקבות המלחמה המיותרת שיזם אולמרט, חשופים עתה גם תושבי מרכז הארץ לטילים של ארגון הטרור הרצחני בראשו עומד נסראללה.

כל האמור לעיל לא נועד להקניט את אותם עיתונאים/פרשנים וכלי התקשורת, אלא להזהיר מפני הדרך הקלוקלת הזו, שעלולה להביא, בסופו של דבר, נזק עצום, מדיני ביטחוני ואישי, לציבור הרחב. הדעת נותנת, כי הפלשתינים תושבי הגדה והשומרון - להם מבטיח אולמרט הסכם מדיני, עוד השנה, דבר שכמובן לא יוכל להתממש (במיוחד בשל חוסר יכולתו של אבו מאזן "לספק את הסחורה", היינו: הסכמה מצד נציגי הפלשתינים ברצועת עזה), ירגישו מרומים, והם עלולים להגיב בחידוש הטרור משטחי הגדה ובאינתיפאדה שלישית. או-אז לא יוכלו אותם כתבלבי חצר של אולמרט לסייע בצמצום הנזק הביטחוני-מדיני, גם אם יהפכו עורם ויפעלו לגירוש אולמרט ממשרד ראש הממשלה.