במסיבת עיתונאים שערכה בקהיר (10.01.08), הצביעה נציבת סוכנות הסעד לפליטים של האו"ם, קרן קוניג אבו זיד, על הסגר שמטילות ישראל והקהילה הבינלאומית על רצועת עזה כעל הגורם המרכזי להדרדרות במצב ההומניטארי ולפגיעה בתזונתם והתפתחותם של הילדים שם. להלן כמה מטיעוניה העיקריים:
המצור מחזק את הקיצונים - "מה שאתם רואים בעזה, ואף ביתר עוצמה מאז חודש יוני (ההפיכה הצבאית של החמאס), הוא שאנשים מחוגים קיצוניים יותר מתחזקים לעומת אלה אשר נראים כמוכנים להתפשר, וזאת כתוצאה מהבידוד".
רק מיעוט תומך בחמאס - "אני רוצה שהמצב ההומניטארי הקשה ברצועת עזה יוכר (בזירה הבינלאומית) ושתהיה הכרה בכך שרק שליש מהתושבים בעזה תומכים בחמאס. מה לגבי השאר?"
חמאס אינו מעורב בשיגור רקטות לעבר ישראל - "יש מיליטנטים... אשר מעיפים (throw) רקטות. הם ברובם אינם אפילו נמנים על החמאס וכולם מוענשים כתוצאה מהמעשים של בודדים".
דבריה של קרן קוניג אבו זיד עומדים בסתירה מוחלטת למציאות הקיימת ברצועת עזה, המקבלת ביטוי יומיומי הן באמצעי התקשורת והן באתרים הרשמיים של ארגוני הטרור. לא ברור על מה מסתמכת אבו זיד בקביעתה ש"רק שליש מתושבי רצועת עזה תומכים בחמאס". האם אונר"א ערכה סקרים בקרב תושבי הרצועה או אולי היא נשענת על סקרים אחרים? האם אבו זיד אינה מעודכנת בתוצאות הבחירות לפרלמנט הפלשתיני בתחילת 2006 בהן השיגה תנועת החמאס רוב מוחלט? האם אבו זיד אינה מודעת להפיכה הצבאית שביצע החמאס בחודש יוני ואשר כמעט ולא נתקלה בהתנגדות? האם אבו זיד לא ראתה את אירועי יום השנה להקמת החמאס (דצמבר 2007) בהם השתתפו מאות אלפים מתושבי הרצועה כביטוי להזדהות עם החמאס? האם אבו זיד לא עודכנה בעובדה שאנשי חמאס זכו לרוב מוחלט בבחירות האחרונות לארגון המורים של אונר"א?
דבריה של אבו זיד מופרכים מיסודם, כמו גם טענתה כי בשיגור הרקטות לעבר ישראל מעורבים בודדים בלבד אשר אינם משתייכים לחמאס. גם בנקודה זו, מתקבל הרושם שאבו זיד אינה מכירה את המציאות ברצועת עזה או שקיימת סיבה אחרת המניעה אותה לנסות להסיר מהחמאס כל אחריות להפצצה היומיומית של ישובים בישראל בניסיון לגרום להרג המוני.
שיגור הרקטות אינו נתון בידי בודדים. זו מדיניות רשמית של ממשלת החמאס שראשיה לא רק שאינם מסתירים זאת, אלא אף מתגאים בה בריש גלי. כל ארגוני הטרור הפלשתינים, ובכללם החמאס, נוטלים חלק בשיגור הרקטות לעבר ישראל ובביצוע פעולות טרור יומיומיות, הכוללות ירי פצצות נ"ט, ירי נק"ל, הטמעת מוקשים, ניסיונות חדירה לביצוע פיגועים ועוד. מדובר באלפי (!) פיגועים בשנת 2007 בלבד ועל כולם ניטלה אחריות רשמית פומבית. מנהיגי החמאס חוזרים ומבהירים כי הממשלה מעניקה חופש פעולה לארגוני הטרור הפלשתינים וכי לא ינקטו כל צעדים נגד כי מי שלוחם בישראל.
האמנם המצור, כפי שטוענת אבו זיד, הוא הגורם למצב ההומניטארי הקשה? לא ולא! אונר"א וממשלת החמאס הם האחראים הישירים לו. על אף שישראל נסוגה באוגוסט 2005 מרצועת עזה, הרשות הפלשתינית ועתה גם ממשלת החמאס, לא נקפו אצבע כדי לשקם את מחנות הפליטים הפלשתינים. נהפוך הוא. הובהר חזור והבהר, כי בשטחי ההתנחלויות שפונו לא תיישב הממשלה את הפליטים, על-מנת לשמור על זכותם לשיבה. טענה זו מופרכת מיסודה, שכן הטבת תנאיהם של הפליטים אינה גורעת כהוא זה מתביעת השיבה או הפיצויים, כפי שהיא נשמרת לפליטים פלשתינים המתגוררים כיום מחוץ למחנות הפליטים. לממשלת החמאס ולרשות הפלשתינית אינטרס בשימור מסכנותם של הפליטים הפלשתינים על-מנת שישמשו בשר תותחים במאבק ארוך הטווח לחיסולה של מדינת ישראל.
אונר"א וההנהגה הפלשתינית מסייעים במדיניותם להנצחת בעיית הפליטים ואומללותם. תיטיב אונר"א אם תפנה את מאות מיליוני הדולרים של תקציבה לפינוי מחנות הפליטים ולשיקומם בערים חדשות ומרווחות. המדינות התורמות צריכות להציב תנאי זה לכל המשך מתן סיוע לאונר"א וראוי שמשרד החוץ יוביל מהלך מדיני מול מדינות אלה.