כל אחד והאינטרס שלו: הנשיא בוש היה רוצה לסיים את תפקידו ההיסטורי עם הישג מדיני במזרח-התיכון. אבו-מאזן החלש מבין שהאתרוג של התקשורת הישראלית, הוא בעצם לימון שניתן לסחיטה. והלימון מנסה לשכנע אותנו שהוא אתרוג, ואם נשמור אותו, "יהיה כיף לחיות בארץ הזאת". שלושה ברווזים צולעים שרוצים לרבע מעגל.
כל החזאים מעריכים שאולמרט עלול לטבוע בסערה שיחולל וינוגרד. אבו-מאזן אמור להיות חבל ההצלה שלו. ואם הנשיא הפלשתיני הוא חבל ההצלה של אולמרט, הרי שאולמרט עלול להתברר כחבל התלייה של הנשיא הפלשתיני. פעולות צה"ל בעזה, והגיפופים שכופה עליו ראש ממשלתנו בכל מפגש, מתפרשים בעיני החמאס כבגידה באינטרס הלאומי - מה שמתיר את דמו.
כולם משחקים בנדמה-לי. למרות כל הרעש והצלצולים, אנאפוליס היתה הפקת סרק שהביאה את הנשיא האמריקני לאזור. כדי להוכיח שגם לברווזים צולעים יש חוש הומור, הצהיר הדוד סם: "עד סוף 2008 יהיה הסכם שלום באזור". ורגע לפני שהמריא למדינות המפרץ, ביקש משרי הפרובינציה: "תשמרו על אולמרט". לא קשה לנחש למי התכוון.
בין מהלך סרק אחד, לזה שלאחריו, נחשפים צרכני התקשורת למציאות שאמורה להוריד את האסימון בתודעתם של כל צרכני האשליות: שבוע לפני שהתחילה הפקת הסרק באנאפוליס, הותר לפרסום, ששלושה טרוריסטים הסרים למרותו של אבו-מאזן, נעצרו בגין ניסיון - לרצוח (!!!) את ראש ממשלתנו.
התקשורת הגישה את המידע הזה, בווליום נמוך, במנות קטנות, ובאותיות בצבע הסוואה. מבחינתם של מעצבי דעת הקהל בישראל, אסור היה להרתיע יהודים מהתהליך המזויף. כולם יודעים: אבו-מאזן הוא ברוש. ומהברוש הזה, לעולם לא נראה תפוזים. גם אם אולמרט ובוש ישקו אותו במים מינראליים.
לא שכחנו: רוצחי שני החיילים שטיילו בנחל תלם, אחיקם עמיחי ודוד רובין (הי"ד), היו טרוריסטים שמקבלים את שכרם מאבו-מאזן. חודש קודם, רצחו חייליו של אבו-מאזן את עידו זולדן (הי"ד). ואם זה לא מספיק כדי לפקוח את עיניהם של צרכני האשליות שבינינו, אז הטלוויזיה הפלשתינית הרשמית, זו שבשליטת אבו-מאזן, לא מפסיקה את שידורי ההסתה נגד ישראל, כשבמקביל זוכים רוצחי היהודים להאדרת שמם.
לא נטעם תפוזים מהברוש!- לא רק בגלל שהוא חלש, כמו שרבים נוטים לחשוב, אלא משום שהוא אימץ את "תורת השלבים". מבחינתו, אורכה של המשימה אינו רלוונטי. אין אדם על כדור הארץ ששמע אותו מוותר על מה שהם מכנים "זכות-השיבה".
ואם יש בין היהודים, כאלה שלא מבינים את משמעות העובדה הזו, להם הוא אומר: "לא נכיר, ולא נקבל את ישראל כמדינה יהודית" (ידיעות-אחרונות, 02.12.07). זה היה הלפתן של אנאפוליס. באותו דף קראנו את הכותרת הזו: "מחר: שחרור 429 אסירים". הנה לכם עסקה בנוסח אבו-מאזן: הוא לא יכיר בישראל כמדינה יהודית, ואולמרט לאות הערכה ישחרר 429 טרוריסטים". זה לא רק ליקוי מאורות, זה טירוף אליטיסטי.
חשוב להזכיר: בכמה תחנות בדרך החתחתים של אולמרט, אורבים גם פרקליט המדינה משה לדור, והיועץ המשפטי מני מזוז. באחת הפרשיות (הבית ברחוב כרמייה), הוא חשוד בקבלת שוחד. הרשעה פירושה, טיולי בוקר בכלא "מעשיהו". כדי למלט עצמו, הוא הולך בדרכו של המושחת שקדם לו. העסקה ברורה: מימוש האידיאולוגיה של כלבי השמירה תמורת הגנה על אתרוג. לאלה צריך להגיד: כמו שברוש לא יכול להצמיח תפוזים, ככה לימון לא יכול להיות אתרוג. ערבה כן...
