דוח של חברת נמרטס (Nemertes) טוען כי אם ספקי האינטרנט האמריקניים לא ישקיעו סכומי עתק בשדרוגי תשתיות, האינטרנט עלול לעצור בחריקת בלמים. התפתחות אפליקציות הוידיאו והעלייה בקצב ההתחברות ברחבי העולם, יוצרים דרישה שהמערכות של היום אינן מסוגלות לה, טוענים אנשי נמרטס. האם אנחנו על אוטוסטראדת המידע בדרך אל ימי המערות?
כל מי שאי פעם עמד בפקקים של איילון בוודאי קילל לא אחת את ראייתם קצרת הרואי של הביורוקרטים הישראלים, הסוללים כעת כבישים שיהיו עמוסים מדי כבר ביום פתיחתם לציבור. בעולם התנועה, בו סלילת כביש או הרחבת כביש קיים לוקחת שנים, קשה מאוד להעריך את הקיבולת שיצטרך עורק תנועה לספק ביום שבו הוא ייפתח, ועוד יותר קשה לשכנע את ההנהלה לשחרר תקציבים לדברים כאלה. תחום תעבורת הרשת אינו שונה משמעותית ואם להאמין לדוח של חברת נמרטס, אנו צפויים לעמוד בפקקים של האינטרנט בעוד כמה שנים.
דוח שפרסמה החברה לפני ימים מספר קובע באורח חד-משמעי כי אם ספקי האינטרנט לא יגדילו את ההשקעות המתוכננות בהרחבת תשתיות, אנו צפויים לעמוד בפניו של פקק תנועה בינלאומי.
על-פי הסקר של החברה, מתכננים ספקי האינטרנט להשקיע סכומים של כ-70 מיליארד דולר בשנים הקרובות על הרחבת תשתיות, אך לטענתה של ג'ונה טיל ג'ונסון, נשיאת נמרטס, עליהם להשקיע לפחות 114 מיליארד בתחום, אחרת המצב יתדרדר במהירות. הנתונים בידי החברה נאספו מקבוצה גדולה של חברות, חוקרים, טכנולוגים, עתידנים, משתמשים וחברות פיננסיות, והחשש הגדול הוא לא מכך שנצטרך להמתין קצת יותר זמן להורדה של הפרק האחרון של גיבורים, אלא מכך שהחדשנות עצמה תיפגע. פירושו של דבר שממציאים, מפתחים וחברות ישקיעו פחות בטכנולוגיות חדשות מכיוון שרשת חנוקה לא תאפשר להם לשגשג.
אם ניקח, לדוגמא, אתרים כמו YouTube, אחת ההצלחות הכלכליות הגדולות של השנים האחרונות, קל לראות זאת. YouTube מספקת וידאו ברוחב פס גבוה, וכאשר רשת התקשורת עמוסה, זה לא מאפשר ליהנות מהיכולות של האתר. משתמשים רבים יעידו מניסיון אישי שבשעות מסוימות של היום, שבהן רבים גולשים (למשל, בין 8 ל-9 בערב), סרטים מאתר YouTube מקרטעים ולפעמים הדרך היחידה לצפות בסרטון ברציפות היא ללחוץ על "Pause" ולהמתין שהסרטון ייטען ברובו או במלואו למטמון של הנגן.
לפני כשלושה שבועות נתבשרנו כי YouTube עומד להשיק שירות סרטים בהפרדה גבוהה וזה יחייב רוחב פס גבוה עוד יותר. אולם, גם אם אתה מהלקוחות העשירים המחוברים במהירויות גבוהות, זה לא יעזור. ספקי האינטרנט בישראל משלמים עבור החיבור שלהם לחו"ל והם קונים רוחב פס שיספיק "בממוצע" ללקוחותיהם. בזמנים שבהם מספר הגולשים עולה על הממוצע, החיבור עמוס וכולם עובדים יותר לאט. בהתחשב בזה, האם יש טעם לחברת גוגל להשיק שירות וידאו בהפרדה גבוהה? התשובה היא כן, אך המצב הוא שמעט משתמשים באמת ייהנו משירות כזה. מה שחמור אף מזה הוא, שעצם השאלה עולה לדיון. האם מארק צוקרברג (מפתח אתר פייסבוק) הבא ישאל את עצמו שאלה דומה ויתלבט אם יש טעם לטרוח ולפתח טכנולוגיה או מוצר שממילא לא יוכלו לנצל את הפוטנציאל שלהם?
בישראל המצב מסובך אף יותר, מכיוון שרשתות שיתוף הקבצים עושות חייל, וספקי האינטרנט הישראלים אינם מסוגלים להתמודד עם זה. כדי לעמוד בעומס של תוכנות השיתוף שמפעילים חלק גדול מגולשי האינטרנט בארץ, יצטרכו הספקים להשקיע סכומי עתק שיהפכו את המודל העסקי שלהם לבלתי רווחי. לחילופין, יכול להיות שיצטרכו הספקים להעלות את מחירי החיבור כדי לממן את הקווים, אך לא בטוח שבמחירים כאלה יוכלו אזרחי המדינה להישאר מחוברים.
כעת, רוב המשתמשים משלמים סכומים הנעים סביב 100-150 ש"ח לחודש עבור החיבור (כולל התשתית) אך כמה מהם יישארו מחוברים אם המחיר יהיה 500 ש"ח? פתרון אחד שעשוי לסייע הוא הצעת שני סוגי התחברות. אחד במחיר מקביל למקובל כיום ובו השימוש ברשתות שיתוף קבצים יהיה חסום, ואחד במחיר גבוה יותר ובו אפשר יהיה לשתף חופשי.
יהיה זה כאב ראש לא קטן עבור הספקים לחסום בצורה מוחלטת את המשתפים, אך זה ניתן לביצוע באופן עקרוני. הבעיה במודל כזה הוא שלקוחות שיבחרו במנוי המאפשר שיתוף, יהיו חשופים הרבה יותר לתביעות מצד ארגונים כמו אלי"ס, אקו"מ ו-BSA, מכיוון שבחירה במנוי כזה מהווה הודאה בכך שהלקוח עוסק בשיתוף קבצים.
השורה התחתונה היא שאין לדעת בוודאות. זירת שיתוף הקבצים משתנה ללא הרף וגם טכנולוגיות אחרות מתפתחות. ייתכן שבעתיד תופיע טכנולוגיה המאפשרת להעביר תוכן וידאו בצורה יעילה יותר, שלא תדרוש רוחב פס גבוה, או שתפותח טכנולוגיית שיתוף קבצים חדשה שאיננה מעמיסה. במקביל, ייתכן שפיתוחים חדשים בתחום התקשורת יקטינו את העלויות של ציוד התשתית ויאפשרו לספקים להגדיל את המהירות עוד יותר מבלי לספוג עלויות עתק.
מה שבטוח הוא שכך או כך, חדשנות תמיד תהיה, אם לא באפליקציות אינטרנטיות, אז בטכנולוגיות מיטוב תשתיות תקשורת. כל ה-IQ הזה חייב ללכת לאן שהוא...
