התגברות ירי הקסאמים לעבר שדרות הביאה את מערכת הביטחון לנקוט פעולות. עם כל ההערכה לנחישות ולמסירות בה מבצעים חיילי צה"ל את המשימות המסוכנות המוטלות עליהם ברצועת עזה, כדאי תמיד לבדוק האם הפיקוד הבכיר ששולח אותם לשם חשב על התמונה הכוללת ובחר בדרכי הפעולה שעשויות להביא לתוצאות, או כפי שארע במלחמת לבנון השנייה, הפעולה מבוצעת רק כדי לספק את דעת הקהל המקומית ולהראות ש"עושים משהו".
האם מאחורי הפעולות הטקטיות שמבוצעות בתפזורת יש מחשבה אסטרטגית שאמורה ליצור הכרעה או שינוי מהותי במתרחש באזור. ספק רב. כל זמן שהמנהרות יכולות לפעול, מחבלים יכולים לצאת להתאמן באירן, ונשק יכול לזרום לרצועה לא חוללנו שינוי משמעותי במצב, והפעולות שיבוצעו רק יספקו עילה להמשך ירי הקסאמים. כל זמן שהפעילות לא מביאה באופן ישיר להעברת השליטה ברצועה מידי החמאס לידי גורם אחר, הפעילות חסרת תוחלת. התועלת בפעולות לא צריכה להימדד על-פי כמותן ואפילו לא על-פי מידת הצלחת כל אחת מהן בפני עצמה, אלא על-פי המידה שבה הן משרתות את השגת היעד הכולל.
בנקודה זו, אני מפקפק אם בכלל הוגדר יעד לכול הפעילות הזו, או שלכול פעולה יש יעד נקודתי חד פעמי משל עצמה. הרי המנטרה הקבועה של אלופי צה"ל היא שאין פתרון צבאי. חשוב שנבין, כשאין פתרון צבאי מול אויב שנחוש בדעתו להביס אותנו ולהביא לחיסול מדינתנו, האלטרנטיבה היא כניעה. גם אם היא נעשית בשלבים ארוכים וגם אם לכל שלב כזה יש יחסי ציבור של "צעד לשלום". עד שלא ייקבע לצה"ל יעד ברור וחד-משמעי כולל, כגון ניתוק מקורות הנשק לארגוני הטרור ברצועה, או העברת השלטון ברצועה לידיים אחראיות, או כל יעד אחר שיש בו תועלת, חבל על כל טיפת דם של חייל שנשפכת לריק. אם לא קובעים מטרה, באופן לא מפתיע, גם לא משיגים אותה. וכאשר קובעים אותה יש לתכנן את הפעילות באופן ממוקד במטרה, כולל הקצאת כל האמצעים, כל הסד"כ, כל האימונים וכל הזמן הנחוץ כדי להשיג אותה בדרך היעילה ומעוטת הנפגעים ביותר.
בנוסף, יש לזכור כי את המערכה מכריעים באמצעי התקשורת לא פחות מכפי שמכריעים אותה באמצעים צבאיים. מה אנו עושים בנידון? שוב, קשה שלא להיזכר במקבילה הדרום לבנונית. לכאורה פתחנו את מלחמת לבנון השנייה במצב הסברתי נוח. אנו היינו המותקפים. אנו יצאנו להגן על עצמנו מפני התקפה פתאומית בשטחנו, תוך הפרת הגבול הבינלאומי המוכר שלנו, וללא כל התגרות מצדנו. אנו פעלנו נגד ארגון טרור קיצוני שנתמך על-ידי אירן נגד הריבונות הלבנונית. מוסר הלחימה של כוחותינו היה קיצוני עד כדי כך שלא אחת סיכנו את חיילנו, ולא מן הנמנע שגרמנו לעצמנו קורבנות מיותרים. כל זאת בעוד החיזבאללה תוקף במכוון ובמוצהר מטרות אזרחיות. למרות כל זאת, בתום המלחמה במקומות רבים בעולם התנהלו נגדנו הפגנות.
כך גם במערכה מול רצועת עזה. אנו פינינו את יישובינו ברצועת עזה כדי להביא סיכוי לשלום. פרקנו התנחלויות כדי להוכיח לעולם שהם לא יהוו מכשול לשלום. בפועל, סיימנו את הכיבוש ברצועת עזה, ביטלנו את כול המחסומים שהיו בה ונסוגונו לקו הירוק. אנו עושים כל הזמן מאמצים כדי לסייע לרצועת עזה מבחינה הומניטארית למרות שהשלטון בה עבר לידי קבוצת טרור שמצהירה בגלוי על האידיאולוגיה הרצחנית שלה כלפינו. למרות כל זאת הם עושים כול שביכולתם כדי לפגוע באזרחים בכול מקום בישראל שהם יכולים להגיע אליו.
מסתבר, שמי שלא מוכן היה לקחת אחריות על המשגים והמחדלים במלחמת לבנון השנייה, חוזר על אותם טעויות גם במערכה מול רצועת עזה. אין שום מאמץ הסברתי מצידנו בעוד החמאס, בדיוק כמו החיזבאללה, עושה לנו בית ספר.
הנה דוגמה לטעויות שעושים כאשר פועלים בלי מטרה ובלי תכנון הסברתי. במשך חודשים הצהיר שר הביטחון כי הוא מנתק את אספקת האנרגיה לרצועה. הצעד זכה לביקורת ולהתנגדות מבית ומחוץ, ומלבד להצהיר ולגרום נזק הסברתי, במשך חודשים כלום לא נעשה. כעת, כשצריך להראות שעושים משהו שלפו את הצעד הזה ולכאורה ביצעו אותו. החמאס, שבזכות הדיבורים המרובים מראש על הצעד הצפוי, היה יכול להכין את המתקפה ההסברתית שלו נגד הצעד, ניצל אותו במלואו ואף הוסיף שקרים ותעמולה ככל העולה על רוחו. מה אז עשה שר הביטחון - התיר להכניס סולר לרצועה. כלומר, הצעד של צמצום אספקת האנרגיה לרצועה לא באמת בוצע באפקטיביות לאורך זמן, הוא לא השיג שום מטרה, אבל גרם נזק הסברתי.
קיימים הרבה דברים שניתן לנתק לרצועה, באופן מלא, בלי לברבר על כך יותר מדי מראש, באופן שישיג מטרה כלשהיא ולא יפגע בהסברה שלנו. לדוגמה - ניתוק קווי התקשורת. לא ייגרם שום משבר הומניטארי כשאנשים לא יוכלו לדבר בטלפון, לצפות בטלוויזיה או לגלוש באינטרנט. אף אחד לא מת מזה, ואין מה לצלם ולהעביר כתעמולה לעולם בהקשר זה, במיוחד כשדרכי התקשורת להעברת התעמולה הזו ינותקו.
אז כיצד זה קורה שאיש אינו חושב על צעד כזה? כיצד זה קורה שכול מחבל יכול בכול עת להתקשר בטלפון ולהתראיין בכל אמצעי תקשורת בעולם ובמיוחד בגלי צה"ל (להזכירכם תחנת השידור של צבא הגנה לישראל)? האם זה סביר שבחסותנו שידורים חיים יוצאים מעזה בקלות ובתדירות גבוהים יותר מכפי שהם יוצאים משדרות?
זו רק דוגמה קטנה ולא בהכרח הכי חשובה, וכמובן לפני ביצועה דורשת בדיקה אסטרטגית יותר יסודית, עבודת מטה ותוכנית ביצוע פרטנית. אך אולי אני טועה. אולי לכל הפעילויות הסותרות והמבולבלות האלה של הממשלה כן קיימת מטרה עליונה. אולי אפילו מקדישים מחשבה רבה להתאמת הפעולות למטרה. אולי אני פשוט לא מעלה על דעתי שהמטרה העליונה והיחידה המנחה את הממשלה היא שרידות הקואליציה ותו לא. או אולי בכוונה נעשית מהומה רבה על לא מאומה, ופעולות צבאיות ראוותניות אך בלתי יעילות, רק כדי להוכיח לדעת הקהל שאין ברירה וחייבים להמשיך לוותר ולהיכנע לדרישות של ארגוני הטרור. נבצר מבינתי.