לשמחתנו, רבות ממדינות העולם כבר רואות היטב את המציאות, ובראשן ארה"ב ומדינות מרכזיות באירופה, צרפת, גרמניה, בריטניה ועוד.
ההבנה כי שילוב הכוחות ויצירת חזית אחידה ואיתנה, היא הדרך היחידה לעצור את אירן, חלחלה בשנה האחרונה היטב בקרב מנהיגי המערב.
המאמץ מתרכז בהנהגה האירנית ובמגזרים בעלי השפעה על דעת הקהל, כגון המגזר העסקי והפיננסי.
בשנה האחרונה הצליחה החזית הבינלאומית בהובלת ארה"ב ומדינות אירופה, לגרום ללחץ אמיתי על המערכת הכלכלית והפיננסית האירנית, באופן שנותן אותותיו בצורה מובהקת. בשורת סנקציות פיננסיות, ארה"ב הכריזה על ארבעה מתוך חמשת הבנקים המרכזיים באירן כבנקים, שמעורבים בסיוע לטרור, וקבעה כי אסור לסחור מולם.
מהלך זה הכה באופן קשה בכלכלה ובסחר האירני. סוחרים אירניים מתקשים לסחור ומורת הרוח בקרב המגזר העסקי והכלכלי הולכת וגוברת.
מדינות רבות, כבריטניה, צרפת וגרמניה, נוקטות סנקציות עצמאיות נגד אירן, שלא במסגרת האו"ם, ומצליחות בכך להצר את צעדיה של אירן גם בשוק האירופי.
מבט פנימה לתוך החברה האירנית מראה כי למרות העלייה בהכנסות ממכירת נפט, המצב הכלכלי באירן בכי רע. רמת האבטלה גבוהה ועומדת על כ-13%. האינפלציה גדלה לכ-20%, וכמיליון אנשים חיים בעוני קשה.
מורת הרוח כלפי השלטון הולכת וגוברת, בעיקר בקרב צעירים, סטודנטים ונשים, אשר רואים עצמם הנפגעים העיקרים ממדיניות השלטון הנוכחי.
נשמעים יותר ויותר קולות ברחוב האירני שתוהים: מדוע אנו דואגים לחיזבאללה ולפלשתינים, שעה שהמחסור בבית כה קשה.
אנו לא יודעים מה יהיה הדבר שיגרום לעם האירני להתקומם. הניסיון הוא לאתר את נקודות הלחץ המשמעותיות, על-מנת להביא להאצת תהליכי השינוי הפנימי באירן, ולערער את הלגיטימציה של השלטון הנוכחי. הנחת העבודה היא, שעוד קש ועוד קש בסופו של דבר ישבור את גב הגמל.
עם זאת, קצב הפעילות הבינלאומית עדיין מתנהל בעצלתיים, ואינו עומד בקצב ההתקדמות האירנית. שעה שהאירנים מרוויחים זמן יקר, העולם מפסיד זמן יקר לא פחות.
אתגר החזית האחידה עודנו קיים. מדינות רבות עושות עסקים עם אירן, ופוגעות במאמץ הבינלאומי. בשנה האחרונה רוסיה ואירן הגיעו להסכם על לוחות הזמנים להשלמת מתקן גרעיני המבוסס על פלוטוניום בבושהר;
סין חתמה עם אירן הסכם אנרגיה בשווי 2.3 מיליארד דולר;
במועצת הביטחון של האו"ם טרם עברה החלטה שלישית על אירן, למרות הפרה בוטה מצד אירן של שתי ההחלטות הקודמות שהתקבלו בעניינה; מדינות ערב המתונות, אשר נדמה היה כי הן שותפות למאמץ להחלשת אירן, מחממות את היחסים עם טהרן – אחמדיניג'אד ערך ביקור רשמי בריאד, וכן נרשמה התחממות מפתיעה מול המצרים.
חברות וחברים,
התמונה המצטיירת היא שאירן נעה קדימה בקצב מהיר, בעוד העולם דורך במקום, או בעצם, ניתן להגדיר זאת, הולך אחורה.
המציאות הזו היא מבחינתנו התדרדרות במאמץ לעצירת אירן בדרכים דיפלומטיות, ולכן סבירותן של האופציות האחרות, עולה.
עלינו למצוא דרכים חדשות לחדש את המומנטום שנחלש, וננסה לעשות זאת במפגש מחר.
לוח הזמנים המדיני הולך ומצטמצם. השנתיים הקרובות הן קריטיות לעצירת אירן באמצעים מדיניים.
יש להרחיב והאיץ את הפעילות הבינלאומית על-מנת להביא למצב שבו המשך פיתוח תוכנית הגרעין האירני, משמעו, בידוד מוחלט של אירן, מיטוט הכלכלה האירנית ופגיעה כה אנושה בהנהגה, ובאזרחים, כך שהגרעין יהפוך מנכס - לנטל שאי אפשר יהיה לשאת בו.
מעורבות אירן במוקדי כוח במזרח התיכון כפי שציינתי, הציר הרדיקלי בראשותה של אירן מוביל בנקודות. אנו רואים זאת לא רק במאמץ הגרעיני, אלא גם בהתחזקות בנות בריתה וחסותה במזרח התיכון.
בשנה האחרונה, סוריה חיזקה את מעמדה בציר "ההתנגדות", וממשיכה בניסיונותיה לחתור תחת ממשלת סניורה בלבנון, ולטרפד כל ניסיון להביא לבחירת נשיא חדש בלבנון.
ארגון החיזבאללה, בן החסות הנאמן, חיזק את אחיזתו בלבנון, את השפעתו ואת כוחו הצבאי. חרף מאמצים רבים של הקהילה הבינלאומית להביא ליציבות בלבנון, חיזבאללה, בסיוע סורי ואירני, הצליח לטרפד כל מהלך כזה, והניסיון למנות נשיא חדש ללבנון הוא דוגמה מצוינת לכך.
בשטחי הרשות הפלשתינית, מצליחה אירן, לשמור ולחזק את כוחה של חמאס ברצועת עזה. היום שנתיים לאחר ניצחונה בבחירות, חמאס השתלטה לחלוטין על רצועת עזה, הפכה לממשלה עצמאית, ממשיכה לשמור על כוחה ברחוב הפלשתיני, ובנתה לעצמה צבא דמוי חיזבאללה בהדרכה אירנית צמודה.
לסיכום,
גבירותיי ורבותיי,
המציאות אומנם מורכבת, אך התמונה ברורה.
אירן אולי מובילה בנקודות, אך שריקת הסיום עוד רחוקה.
אמנם קשה לשפוט תהליכים במזרח התיכון בפרספקטיבה של שנה, אך ברור כי את המגמה הנוכחית יש לעצור, וכל הדרכים לעשות זאת, כשרות.
אני מאמין, כי ניתן להפוך את המאזן ולשנות את התמונה. הכדור נמצא עדיין במגרש של העולם הנאור, של עמים החפצים לחיות בשלום.
זוהי שעה היסטורית, כמוה יש מעטות בהיסטוריה האנושית, בחייה של מדינה, בחייו של עם. העם היהודי יודע זאת טוב מכולם.
הפעם, אף מנהיג לא יוכל לומר: לא ידענו, לא הבנו את גודל השעה.
הפעם, העולם כולו, וישראל כחלק ממנו, חייבים להחזיר את היוזמה לידיים, ולעשות את כל הדרוש כדי להבטיח עתיד של שלום ושגשוג גם לדורות הבאים אחרינו.
