בתים במקום רובים

חבר הכנסת בנימין אלון, יושב-ראש סיעת "האיחוד הלאומי", מוביל בימים אלה, תחת הכותרת "היוזמה הישראלית - מה שטוב לישראל", תוכנית מדינית הרואה באיום האירני ובהשתלטות החמאס על עזה הזדמנות לשיתוף אינטרסים בין ישראל לשכנותיה הערביות. יוזמתו אלון מבוססת על מספר עקרונות מנחים: שיקום הפליטים, באמצעות פיצוי נדיב ופירוק מחנות הפליטים, המרת הפרטנר הפלשתיני בפרטנר ירדני, והחלת ריבונות ישראלית בשטחי יהודה ושומרון. אלון מדגיש בתוכניתו את האינטרסים של ישראל, הפלשתינים, מדינות המערב ומדינות ערב. יוזמתו של אלון יוצאת דופן. לדידו הוא "פורץ דרך" - גם נוכח היקפה וגם בזכות תוכנה. אלון מבטיח שאין מדובר ב"עוד יוזמה" שתעלם מהר מאוד מסדר-היום הציבורי, כפי שאירע עם יוזמות אחרות. אנחנו נמתין ונראה, האם אכן יצליח אלון למנף את תוכניתו, או אם תיקבר גם יוזמה זו, כמו רבות אחרות שהעלו חברי כנסת אחרים. ברשימה שלהלן נפרט את עיקרי התוכנית, עליה הצהיר פומבית, את ציפיותיו של אלון ואת המהלכים שהוא נוקט לקידום יוזמתו.

• שיקום הפליטים ופירוק מחנות הפליטים

בעיית הפליטים היא הקשה בשאלות הליבה. יש להסדיר את מעמדם וגורלם של פלשתינים אשר נמלטו מבתיהם, בעצת מנהיגיהם, במהלך מלחמת העצמאות, מבלי שניתנה להם האפשרות לשוב לבתיהם בתום המלחמה. מאז מלחמת העצמאות, נחשבים מאות אלפים לפליטים. רבים מהם מתגוררים במחנות פליטים ברצועת עזה וביהודה ושומרון. קיימת מחלוקת בשאלת מספר הפליטים בהם מדובר. לפי רישומי אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים פלשתינים של האו"ם- א.ב), מספר הפליטים הינו כשלושה וחצי מיליון. בין ישראל לפלשתינים קיימת מחלוקת בנוגע למספרם האמיתי. לעומת הערכות של גורמים פלשתינים, לפיהם עומד מספר הפליטים על חמישה מיליון, מעריכים בישראל כי המספר נמוך משמעותית ולא עולה על שלושה מיליון. בספרו של ההיסטוריון, בני מוריס, "לידתה של בעיית הפליטים הפלשתינית", טוען האחרון כי מדובר ב-700,000 פלשתינים אשר נסו מבתיהם עקב פחדם ממבצע צבאי ישראלי. כיום, שישים שנה לאחר מלחמת העצמאות, לא קיימת הסכמה בנוגע למספר הפליטים. אך ניתן לשער כי מדובר במיליונים, בני דור שני ושלישי, המפוזרים ברחבי המזרח התיכון. ה"יוזמה הישראלית" מציעה, לראשונה, "בתים במקום רובים". על-פי תוכניתו, ישראל, בשיתוף הקהילייה הבינלאומית, תגבש תוכנית הומניטארית רב-שנתית, לשיקום מלא ומהיר של הפליטים הפלשתינים, תוך כדי מתן סיוע לקליטתם והתאזרחותם בארצות שונות. אלון טוען כי הסיבה העיקרית לאי-שיקום הפליטים היא: מעמדם הנחות משרת את ארגוני הטרור הפלשתינים. אש"ף והרשות הפלשתינית ניזונים מבעיה זו, ובעקבותיהם הלך הרוח בעולם הערבי כולו, שרואה בשימור מצב הפליטים כלי ניגוח נגד הלגיטימיות של מדינת ישראל. מדינת ישראל, שפחדה במשך השנים כי אזכור הבעיה יציף מחדש את שאלת "זכות השיבה", העדיפה להניח לבעיה ולא לחתור לפתרונה. חדשנותו של אלון הינה, לדבריו, לא רק בעצם עיסוקו בנושא וחתירתו להכרעה, אלא גם בעובדה שהוא מציע לתושבי מחנות הפליטים מגורי קבע, אזרחות ומענק שיקום נדיב. דבר אשר יאפשר להם להיקלט כאזרחים בשורה של ארצות קולטות הגירה, ולפתוח בחיים חדשים. כחלק מתהליך השיקום, מציע אלון לפרק את אונר"א, אשר מנציח ומתחזק את מחנות הפליטים. עצם קיומם של מחנות אלה מהווה, לדעת אלון, אות קין אנושי ואיום חמור לביטחון ולשלום במזרח התיכון, שכן מחנות אלה מהווים בית גידול לטרור.

• המרת הפרטנר הפלשתיני בפרטנר ירדני

אלון מציע יצירת מערך אסטרטגי, הכולל את ישראל, ירדן, מצרים, טורקיה וארצות הברית, אשר יחתור לבלימת הציר האיסלאמי-פונדמנטליסטי ויפעל לקידום שלום כולל בין ישראל למדינות ערב. הממלכה הירדנית תוכר על-ידי הקהילייה הבינלאומית כנציגה הלגיטימית היחידה של הפלשתינים, ותעניק לתושבי יהודה ושומרון מעמד אזרחי. ישראל, ארה"ב והקהילייה הבינלאומית ישקיעו בפיתוח ארוך טווח של ממלכת ירדן, שישקם את כלכלתה ויחזק אותה. שילובה של ירדן בפתרון הבעיה הפלשתינית, והתמיכה הכלכלית לה תזכה כחלק מתהליך זה, יאפשר לה לשרוד - ולהיות חוליה חזקה בציר האסטרטגי, שנועד לבלום את טהרן. לטענת אלון, במקרה של הצטברות כוח במערך הקיצוני של אירן-עירק-סוריה, המשטר הירדני יעמוד בסכנה. כדי למנוע אפשרות זו, עשויים הירדנים לפעול למען ביצוע התוכנית. במקביל, הרשות הפלשתינית ביהודה, שומרון ועזה לא תוכר עוד כגוף מייצג. כלי הנשק ייאספו מארגוניה החמושים. אלון רואה ברשות הפלשתינית ובהתנהלותה מכשול בפניי תהליך השלום. תקדים עזה מלמד, לטענתו, כי הרשות הפלשתינית היא פתח להשתלטות החמאס ולחיזוק הפונדמנטליזם האיסלאמי.

• החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון

אלון מציין, כי עקב כישלון תוכנית החלוקה, לא קיבלו שטחי יהודה ושומרון מעמד משפטי מוכר. הם נכבשו על-ידי ירדן ב-1948 ולא הוכרו על-ידי המשפט הבינלאומי. במלחמת ששת הימים (1967) כבשה ישראל את השטחים האלה בחזרה. מצב בו רק תשע-עשרה שנים היו שטחים אלה תחת ריבונות ירדנית, לעומת למעלה מארבעים שנה שהשטחים הללו בריבונות ישראלית, מקנה אפשרות לספח אותם למדינת ישראל, אשר תחיל את ריבונותה בשטחים אלה בתיאום עם ירדן. התושבים הערבים בשטחים אלו יהיו אזרחי ירדן (פלשתין). אך מעמדם ואופי המנהל באזורים המאוכלסים יגובשו ויפורטו בהסכם בין ממשלות ישראל וירדן. מתוך ניסיון להעלות את תוכניתו על סדר היום המדיני, עוסק ח"כ אלון בפעילות הסברתית נרחבת בארה"ב מול חברי סנאט, חברי קונגרס ופקידי ממשל בכירים בוושינגטון. אחד מתומכיה העיקריים של היוזמה הוא הסנאטור סם בראוונבק, מבכירי המפלגה הרפובליקנית, אשר צפוי להשתתף בכנס תמיכה ביוזמה, בהשתתפות בכירים מישראל, ארה"ב וגורמים מהעולם הערבי. ח"כ אלון טוען, כי "הדרך שבה ישראל הלכה, מהסכם אוסלו ועד היום, כשלה והביאה אותנו למצב הנוכחי. 'היוזמה הישראלית' היא תוצר של חשיבה חדשה ויצירתית, 'מחוץ לקופסה'. מה שכשל בעבר זו התפישה השגויה, שלפיה הפיתרון הוא פיתרון פוליטי בדמות מדינה פלשתינית - פתרון שהביא רק סבל - הן ליהודים והן לפלשתינים. במקום פיתרון פוליטי אנחנו מציעים פיתרון אנושי-הומניטארי, בדמות טיפול שורש אמיתי בבעיית הפליטים". אלון מוסיף כי "ישראל שגתה עד היום, כשניסתה להתעלם מבעיה זו ולא התעקשה כי יימצא לה פיתרון. מדינות ערב ומנהיגי ארגוני הטרור שימרו עד היום את מחנות הפליטים, מתוך הבנה כי כל עוד יהיו מחנות פליטים, הטרור יימשך ולא יהיה שלום. זו בדיוק הסיבה שאנחנו צריכים להתעקש כי פתרון בעיית הפליטים יהיה במרכזו של כל הסכם שלום".