שעות ספורות בלבד, ומיומנות של "וירטואוז" כפי שמכנים את ד"ר וייט עמיתיו, נדרשו כדי לטפל באחד מחולי 'תסמונת אוסלר-ובר-רנדו', או כפי שמכונה המצב - HHT ולמנוע מקריש דם קטלני לאיים בעתיד על חייו.
החולה - אחד מרבים מאלו שהגיעו השבוע לבית החולים שניידר לילדים, לשם גם הגיע ד"ר וייט בשבוע שעבר במטרה להעלות את המודעות למחלה ולגייס תומכים לצורך מימון והקמת מרכז שייתן מענה לחולים אלו. ד"ר וייט הגיע לקראת הכנס השנתי של העמותה הישראלית לטיפול בתסמונת HHT [ראו ידיעה בצד].
למחלקת קרדיולוגיה בשניידר הגיעו מספר רופאים כדי לצפות בצנתור ובהליך הטיפולי שביצע ד"ר וייט, אחד המומחים העולמיים בתחום. יחד איתם הגענו סקרנים גם אנחנו.
בהפרעת HHT, במקרים שבהם קיימת מעורבות של כלי דם גדולים המצב מכונה 'ליקוי במבנה עורקי-ורידי' - arteriovenous malformation - או בקיצור AVM.
החולה, גבר בשנות החמישים לחייו, סבל משני AVM בריאות.
ב-AVM המתפתחים בריאות ובמוח יש לטפל לפני שהם גורמים לתסמינים או בעיות ברוב המקרים. במקרה של החולה האמור התסמינים כבר הופיעו בצורה של קרישי דם שהגיעו למוח והטיפול אמור למנוע מקרים כאלו - שעלולים להיות קטלניים - בעתיד. זאת, אגב, הסיבה מדוע בדיקות מומלצות לכל חולי HHT ללא קשר לתסמינים הספציפיים שהם סובלים מהם. בעזרת הליך שאינו דורש אשפוז ונקרא embolization (תסחוף - חסימת כלי דם על-ידי חסם) ניתן לפתור את בעיית ה-AVM לצמיתות.
בהליך זה מוחדר צינור קטן (קטטר) דרך וריד גדול במפשעה. הצינור עובר דרך מערכת כלי הדם ל-AVM שבריאה. בעזרת הצינור, ממוקמת יחידה (סליל או לפעמים בלון) בעורק המוביל ל-AVM כדי לעצור את זרימת הדם דרך דרכו. ההליך אורך בדרך כלל 1-3 שעות ודורש שעות ספורות בלבד של החלמה.
מבעד חלון חדר הצנתורים ניתן היה לראות את החולה - שהורדם הרדמה חלקית, על-פי בקשתו - כשהוא רגוע לחלוטין, מה שלא מפתיע לאור העובדה שזכה להיות מטופל תחת ידיו האמונות של ד"ר וייט. יחיד איתו פועל גם בריכוז וסבלנות מדהימים ד"ר ברוקהיימר, מנהל יחידת הצנתורים של מכון הלב במרכז שניידר לרפואת ילדים. [לד"ר אלחנן ברוקהיימר, מנהל יחידת הצנתורים של מרכז שניידר, ניסיון רב בביצוע פעולה ייחודית של הכנסת סטנט מלופף למטרת הרחבה מבוקרת של הצרות, פעולה המתבצעת במעט מאוד מרכזים בעולם].
בחדר הצנתורים מוצב מיכשור רנטגן, מצלמה, מסכי טלוויזיה וכל הדרוש לצינתור לב. במהלך הצינתור מחובר החולה למכשירים שונים לניטור, כשבמשך הצינתור נמצא המטופל בהכרה מלאה. מדי פעם הוא מתבקש לעצור את הנשימה או להשתעל כדי לעזור לפזר טוב יותר את חומר הצבע. ד"ר וייט לא שוכח לעדכן את החולה מפעם לפעם כי "הכל בסדר" ומתאר לו באופן כללי את השלבים אותם סיים כבר לבצע.
תחילה מוחדר הצנתר דרך הווריד ואז כשהוא מגיע בדרך פתלתלה אל אזור ה-AVM מזריק ד"ר וייט חומר ניגודי לכלי הדם בכדי לזהות בצורה מדוייקת את מיקום ה-AVM ואת גודלו. התמונה המתקבלת על מסך הצנתור מדהימה וברורה. אצל אדם בריא, הנימים, כלי דם קטנים ביותר, מקבלים דם מהעורקים ומחזירים דם לוורידים. דופן הנימים דק מאוד, ודבר זה מאפשר חילוף של חמצן ופחמן דו-חמצני לבין הרקמות. בנוסף, משמשים הנימים כמסננת ומונעים מקרישי דם להגיע למוח. אצל חולי HHT, חלק מהנימים לא קיימים ולכן אין היצרות בקצהו של העורק. המטרה של ד"ר וייט בהליך היא להחדיר מעין "פקק" שלא יאפשר חדירת קריש דם ל-AVM ומשם אל הלב השמאלי וממנו אל המוח.
ללא ספק רגעים כאלו משכנעים את כל מי שחווה אותם מקרוב שהעתיד כבר כאן, והטכנולוגיות הקיימות כיום הן מעבר לכל דמיון ועבור החולים - גלגל הצלה אמיתי.
ד"ר וייט ינתח השבוע עוד מספר חולים ויחזור לקנדה בתאריך 03.02.08.
בארץ, ד"ר מי-זהב ועמיתיו ימשיכו לטפל בחולים אך גם לגייס תמיכה ומימון להקמת המרכז שייתן מענה לחולי HHT בארץ ולחולים שעדיין לא מודעים לכך שהם סובלים מהמצב.
