בפוליטיקה נהוגה שיטת האחיזה בשני קצוות המקל. תוך השימוש בשיטה זו, הפוליטיקאי משחרר הצהרה אשר יכולה להשתמע לשתי פנים וכך לשמשו בכל מצב נתון, פעם נאחז בצד אחד של המקל, או ההצהרה, ופעם יאחז בצידו השני, הכל לפי המקרה והנסיבות.
הפוליטיקאי החרוץ והנכלולי תמיד יתרץ חוסר יושר והגינות במסווה השימוש ב-"שתי קצוות המקל". לדוגמא: הבטחות מפורשות ניתנות להפרה בתרוץ, אשר יש בו שמץ של אמת ומכאן סכנתו, כי "מה שלא רואים מכאן, רואים משם". זהו התרוץ הנותן בידי מקהלת מחוללות הבעל ועשתורת מהמדיה את האפשרות להכשיר את השרץ אפילו והינו "כשר אבל מסריח", ובלבד שיהיה תואם האג'נדה התקשורתית. ישנם עוד כמובן רבים אחרים.
נשאלת השאלה מדוע זה קרה? הלא יודעים אנו משכבר, כי אין מקריות בפוליטיקה הישראלית ובייחוד לא בזמן שלטונו של האולמרט, עוזריו ומקורביו. לפני כ-7 חודשים פורסם דוח הביניים של הוועדה לחקר כישלי מלחמת לבנון השנייה. זה היה דוח חריף, אמיץ ורענן. דוח זה הצביע על הכשלים אשר היו ברורים לכל בר-בי-רב, אך יותר מכך, זו הפעם הראשונה שועדה לכישלי-כל-דבר מצביעה באצבע נחושה לעבר הדרג הפוליטי העליון ביותר כאחראי הישיר והבולט ביותר לכשלים הנחקרים. הוועדה לא מיצמצה ולא נירתעה מאימת השילטון ועל כך אמורים אנו לברך.
מדוע רק "אמורים" לברך? משום שבא החלק השני והסופי של הדוח והפך את הקערה על פיה. לפתע אותו דוח ממש הפך חלבי ואנמי בצורה מפתיעה, יש לומר אף בצורה חשודה בכל האמור לאחריות הדרג הפוליטי, גם אם בקיזוז הנחיית בג"צ באשר לאחריות אישית של המעורבים. לפתע, אותם הכשלים מהדוח החלקי נעטפו בשפה רכה ונמלצת, נעלמה הישירות, האצבע המאשימה הומרה בכף יד מלטפת ובמסקנות כמו גם ההמלצות, אשר הינן אנמיות ונראות תלושות במדה מסויימת.
דומה הדבר לרוח רעה אשר עברה לפתע על הוועדה והסבה את ליבה ומסקנותיה. כאילו שגורם כלשהו נכנס בעובי הקורה, לאחר פרסום מסקנות דוח הביניים המקרינות אור שלילי ביותר על הדרג הפוליטי וזה העומד בראשו, והזריק תובנה שונה בנוסח: "האם רוצים אתם במהפכה שלטונית בישראל? האם אתם הם שצריכים להביא מהפכה זו? הרי באם תמשיכו בקו דוח הביניים זה אשר יקרה, הלא כן? האם לא חבל לכם לקלקל שמכם הטוב ועתידכם האפשרי? מציע לכם "להיות מאוזנים", יציבות שלטונית הרי תשרת את המדינה, היו גם מעשים טובים וסבירים במלחמה זו כדוגמת ההחלטה על המבצע הקרקעי ב-60 השעות האחרונות ללחימה, תנו לציבור להחליט, למה לכם צרות וביזיונות?".
כך התזמורת ממשיכה וממשיכה בדברי כיבושיה ובנכליה, והדוח הסופי? כמובן שהיה בהתאם. כאמור, דבר אינו מקרי בפוליטיקה הישראלית וזה כולל כמובן את דוח וינוגרד. הרי ברי, כי האולמרט לא צלח את דוח וינוגרד, הוא "הוצלח" על-ידי דוח וינוגרד הסופי.
לעיתים, ניתן לנקוט בקו ספקולטיבי במידה ותומך הוא בהגיון מוצק. נראה כי אפשרי שהיו מאלו ששוחחו עם אחד או יותר מחברי הוועדה, לפני פרסום מסקנות הדוח הסופי, אותם הנושאים את "אבוקת" שבחי האולמרט לפני מחנה תומכי, ואשר דוח חמור נגדו אפשר וגם יתיז גיצים לעברם.
העברת הנושא מידי הוועדה אל משפט הציבור בלא שהוועדה תכריע חד-משמעית בנושא, משרת יפה את אנשי הוועדה באופן פרטי, אך מאידך גרם "לשקט תעשייתי" במסדרונות הפוליטיקה בעוד שהיה אמור לגרום לתוצאה ההפוכה בתכלית לאור התנהלות הפוליטיקאים ותוצאות המלחמה המבישות, ומכאן שפוגע הוא בכל עם ישראל וסיכויי שרידותו בארצו.