קבלו ציטוט: "עלינו (המנהיגים) החובה והאחריות להיות ראויים לקורבנם (של חללי צה"ל), ולכונן בארץ הזאת שעל הגנתה וזכותה לחיים נורמאליים נפלו - חברת מופת חזקה, מוסרית וצודקת" (שר הביטחון אהוד ברק / כנס הרצליה / 21.1.08).
"חברת מופת חזקה, מוסרית וצודקת", הוא אמר. ככה הם הנוכלים. הם יודעים להגיד את הדברים הנכונים. אחרי זה הם מלבישים על האינטרס שלהם, חליפה מוסרית ועליה טלית. בשיטה הזאת הם מעוררים אמון, החשדנות כלפיהם נרדמת, ואז מגיעה העקיצה והיקיצה. במקרה של אהוד ברק, הבטחות, התחייבויות והתכחשות, הן עניין שבשגרה.
בסיירת הוא למד שדרך המלך, למרות שהיא מוסרית - מוארת, משעממת ובעיקר ארוכה. הלאקונה היא פירצה חשוכה, מסעירה וקצרה. מי שלהוט להגיע מהר, הלאקונה קורצת לו. ולכן, בחסות שונאי נתניהו בתקשורת, הוא התפלח ב-99 לראשות הממשלה. עכשיו הוא מחפש ניסוח מרכך להפרת ההתחייבות שנתן לציבור- אם קדימה לא תפריש את אולמרט- לפרוש מהממשלה.
בינתיים, כך אנחנו מתבשרים, איש הלאקונות מתייסר למעננו. מקורביו מדליפים ששר הביטחון, אחרי פגישתו המרגשת עם המילואימניקים, נקרע בין "טובת המדינה", ובין עמידה בהתחייבות. ולאלה מבינינו שלא הבינו: "טובת המדינה" פירושה: יושרם ואמינותם של מנהיגינו היא "נזק למדינה". עמי איילון הבין זאת באיחור, התעשת, והקריב את אמינותו. למעננו כמובן.
אם יפר ברק את ההתחייבות שנתן לציבור, בשם "טובת המדינה", הוא יצרף להסבריו עוד מושג מבית היוצר של השמאל המתחסד והצבוע: "יציבות שלטונית". דהיינו, למען ציון, אסור לזעזע את המערכת, אפילו אם החשוד בפלילים, זה שוועדת וינוגרד קבעה שהוא כישלון קולוסאלי, ימשיך להוביל אותנו. זה מתלבש בול עם מה שאמר ברק בכנס הרצליה: "חברת מופת חזקה מוסרית וצודקת".
אהוד ברק רוצה להיות ראש ממשלה. עד כאן הכול בסדר. הבעיה שכדי להגיע ליעדו, הוא - וזה לא מהיום - מוכן לשקר במצח נחושה את המצביעים, תוך הסתמכות על שני גורמים שיש ביניהם קשר: זכרונו הקצר של הציבור, והתקשורת שרואה בנתניהו סדין אדום! בלי רוח גבית , סליחה, סופת טורנדו של התקשורת, לאהוד ברק אין שום סיכוי.
וכדי שלא יטיחו בפניי שאני חושד בכשרים או גרוע מזה, מעליל עלילות, קבלו תזכורת קלה על מעלליו של איש הלאקונות. זוכרים את פרשת העמותות? אותה פרשה שרק בזכות שתיקתם של נחקריה במשטרה, אהוד ברק לא אכל אותה בכתב אישום? אז דעו לכם, שבאותו זמן שהעמותות הפיקטיביות שפכו מיליונים על הרצת ברק לראשות הממשלה, הוא ניצב מול מיקרופון וצרח במלוא גרון: "אני אקים ממשלה שתציב סדר עדיפויות לאומי חדש: כסף למיטות לחולים, לפני עוד עמותות פיקטיביות" (כינוס מרכז העבודה/ בית ברל/ 7.1.99). ואפרופו בתי חולים, זוכרים את הזקנה שבגין הצפיפות נאלצה לשכב במיטה במסדרון? ובכן, היא מתה (מבושה), ואחרי שנקברה, החליפו אותה שתי זקנות.
זוכרים את שביתת הסטודנטים הגדולה שבה שובתי הרעב קיבלו פיצה משרה נתניהו? ובכן, לאותם סטודנטים הבטיח ברק, שאם ייבחר, הלימודים באוניברסיטה יהיו בחינם! באותה שנייה שההבטחה הזאת יצאה מפיו, הוא ידע שהוא משקר.
לא שכחנו את התחייבותו לגייס את החרדים לצבא. במכונית שלי (כמו במכוניות של מאות אלפי אזרחים) הדבקתי שני סטיקרים: "עם אחד - גיוס אחד", ו-"גיוס אחד לכווווולם". בדצמבר 97 העניק מר ברק ראיון לעיתונאית יעל גבירץ (ידיעות-אחרונות/ 5.12.97). הכותרת הייתה, שימו לב: "ברק: אביא לגיוסם של חרדים וערבים לשירות לאומי". לשאלת העיתונאית אם הוא בטוח ביכולת שלו להעביר את החוק הזה, השיב השקרן: "בניגוד לנתניהו מעולם לא שיקרתי, או לא עמדתי בהתחייבויותיי".
מפלגת העבודה היא דינוזאור גוסס. החברים יודעים את זה. ולכן, לפני שתשיב את נשמתה ל"שמש העמים", (חלק מ-) חבריה מנסים להצילה, בעוד האחרים מסניפים פירורי שררה אחרונים. לנתק את בוז'י הרצוג ושלום שמחון מהממשלה, זה כמו לנתק את אבנר גדסי וניסים גרמה מהגת. זה מחייב טיפול גמילה.
יש למפלגה סיכוי לחזור לעצמה, רק אם תדבר א.מ.ת. אפילו אם זה מחייב שהייה באופוזיציה. אופיר פינס, וכמוהו הח"כים איתן כבל, שלי יחימוביץ' ודני יתום, מבינים את זה. והשאלה שהכול שואלים היא, האם גם ברק מבין זאת. יום-יומיים וכולנו נדע.
