1. אני מגדיר עצמי כיהודי ומכאן נגזרים האיפיונים כדלקמן: זכותי לחיות במדינה שתכלול שטח מחיה סביר, לא יהיה בה ערב רב, משפטה יהא המשפט היהודי - תוך חתירה מלאה לאמת וצדק, השלטון בה יהא חייב לממש את תורת ישראל (בהתאמה לזמנים דעכשיו) ולשמש אור לאזרח וגם לאומות העולם.
מאחר ששיטת השלטון והמשפט היא-היא שתממש את המטרות הללו, אני מתנגד לשלטון יחיד (ויהא כינויו אשר יהיה; קרי - לא מלך, לא מונרך, ולא נשיא), אלא רק שלטון של קבוצת אנשים חכמים, ישרים ויוקדים מרוב דוגמא אישית (ולא כאן המקום לדון כיצד ייבחרו וכיצד יתפקדו).
2. אף ממשלה מאז 1948, לא ענתה על הקריטריונים הללו, אך מאז ממשלת יצחק שמיר, אנו עדים לממשלות הפועלות נגד האינטרסים הקיומיים של העם היהודי, מבקשות לשנות את אופיו, זהותו - ומכאן את עתידו;
לצד ממשלות אלו, פועלת מערכת משפט, שמשתפת פעולה עם כוונות אלו, ולצורך כך עושה פרשנות משלה לדין (מסרסת את החוק וגם את כללי הצדק הטבעי).
לפיכך, איני ימני גזעני, אלא אדם הדורש את אשר כל אזרח "נאור" בארה"ב, אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה ועוד - דורש לעצמו ומוכן להלחם נגד כל מי שמונע זאת ממנו. לא יעלה על הדעת, (ולעולם לא אסכים) כי אותן מדינות "נאורות" תדרושנה מהעם היהודי, את מה שהן מסרבות לקיים.
לא אתן כי ארה"ב, תבנה אימפריה ולצורך כך תדרוס את דרום אמריקה, אסיה ואפריקה, ואילו מישראל - הפיצפונת, תדרוש לוותר על שטח בעל ערך ביטחוני, רק כדי ליצור עוד מדינה ערבית (בנוסף ל-22 הקיימות); לא אתן כי הואתיקן, מלך ספרד וגויים אחרים, יזרימו לכאן נהר של כסף כדי לתמוך בארגונים העויינים לנו, וגם לגופים המבקשים לשנות את אופיינו וסמלנו (קהילת הומו-לסבית, יהודים למען ישו, וכד').
3. החרפה של ממשלת אולמרט הינה היותר גדולה מכל הממשלות שהיו עד כה, ולכן המשך קיומה - מהווה סכנה קיומית לעם ישראל. מובן שכל מחנה השמאל יקום ויזעק את הקלישאות והסיסמאות הנשמעות מכל גגות צפון-ת"א בואכה כפר-שמריהו (זהו הגבול האמיתי שלהם בצפון ובדרום - נתב"ג). אולם, מי ששכל ישר בראשו, יקרא את הדברים דלמטה, יביט במראה ויאמר: עד כאן!
א. מדינת ישראל הוקמה פורמלית בהכרזת האו"ם מיום 29.11.47, אך הבסיס לכך נעשה כבר בהצהרת בלפור בשנת 1917, ועידת סאן-רמו בשנת 1922.
בכל החלטות אלו נקבע במפורש כי א"י נועדה להיות בית לאומי לעם היהודי! (ושטחה כלל את עבר הירדן המזרחי). אף אחד מהגויים לא ניסה לפרש מיהו יהודי ומהי יהדות דעכשיו; שכן לכל היה ברור כי העם היהודי, הנו עם ישראל כפי שנכתב בתורה, ומי שמקיימה הנו יהודי.
במגילת העצמאות (שעל-פיה הוקמו המוסדות הראשוניים של מדינת ישראל), צויין כי מדינת ישראל הינה מדינה יהודית ואין זכר למילה דמוקרטית.
ב. למרות ההחלטות הבינלאומיות הללו, ב"ג הסכים לתוכנית החלוקה של א"י, אך גם לכך הערבים התנגדו, ונלחמו כדי לחסלנו.
ג. לפיכך, גם אלו המגדירים עצמם רק כישראלים, אינם זכאים לשנות את מטרות המדינה, גם אם הם שולטים במוסד המחוקק (ויש להם תומכים במערכת המשפט ובתקשורת).
במילים אחרות (בנוסח עסקי המקובל על אותם ישראלים), לעם היהודי יש את כל מניות היסוד בחברה: מדינת ישראל, וללא הסכמת בעלי המניות, לא ניתן לשנות את תזכיר ותקנון "החברה"!
ד. הבריחה מעזה, לא שינתה את ביטחון התושבים באזור, אלא נהפוך הוא - הגדילה את חוסר הביטחון; וממשלת אולמרט משותקת ופוחדת לעשות משהו כדי למנוע המשך הירי על תושבי שדרות ויתר הישובים.
ה. כאשר הגופים הנבחרים של הערבים ביו"ש ובעזה, אומרים במפורש (גם באנגלית, וקל וחומר בערבית), כי לעולם לא יכירו במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, ומאידך גם אם תוקם מדינת פלשתין בין הים לירדן, זכות השיבה של פלשתינים לתוך מדינת ישראל, תהא תנאי לכל הסכם עם ממשלת ישראל. למרות זאת, ממשלת אולמרט, ממשיכה בהסכמתה לכינון - מדינת פלשתין!
ו. אנשי הרשות הפלשתינית (לא חמאס) לא חדלו, מביצוע ירי על תושבים וישובים במדינת ישראל (גם מתחום עזה), ואסירים שזה עתה שוחררו, הצטרפו לכוחות המיוחדים שנלחמים בנו;
וראה "פלא", כל זה לא מונע ממשלת אולמרט לספק רובים, תחמושת ושיריוניות לכוחות "ההצלה וההגנה" של אבו-מאזן (כדי שיתחזק מול החמאס; אך אבו מאזן צוחק בלבו על היהודים הטיפשים שמאמינים לשטויות שהוא אומר בפומבי).
ז. אולם, לא אסתפק במעשי ההרס העצמי הללו, אלא אתייחס גם לעניין כושר המנהיגות הדגול שגילו "ראשי ועד הקהילה" היהודית בא"י, במלחמה המפוארת הקרוייה מלחמת לבנון השנייה, וזאת אך ורק ע"ס דוח ועדת וינוגרד.
4. כל בר דעת, יסיק מדוח זה, כי ממשלת אולמרט גילתה חוסר מנהיגות (ולא רק כשל), חוסר רצון להילחם, וכמובן חוסר רצון לנצח; מאידך - חברי "ועדת הבדיקה" "הצדיקו" את הסיבה שבגינה מונו ע"י אולמרט, כאשר נמנעו מלקרוא לילד בשמו, אלא הסתפקו במלל משפטי שרק לכאורה הנו פתלתל, אך כלפי האדם הממוצע, הנו "ככה וככה"!
ולהלן דוגמאות לממצאים של הוועדה, אך להמנעות ממתן מסקנה:
א. הממשלה החליטה לצאת למלחמה, כדי לשחרר את החטופים; אם כן, מדוע הממשלה הסכימה להפסקת אש ללא קבלת החטופים?
ב. מה הייתה "התוכנית" - אם בכלל, לשחרר את החטופים?, לא הייתה תוכנית, אלא רק הפצצת חיל האויר את רובע "דאחייה" בבירות.
ג. כאשר הרקטות המשיכו לעוף לעבר הצפון, הודיעו דוברי הממשלה כי מטרת "המבצע" להפסיק ירי זה, ולצורך כך יעשה מהלך קרקעי; אולם בשלב זה, מהלך כזה לא היה על הפרק, ולכן חיילי צה"ל המשיכו לטייל לאורך הגבול, תוך כניסה זעירה עד למוצבים של החיזבללה ונסיגה לאחר אבידות יום יומיות - לנו.
ד. 3 שבועות חלפו, וצה"ל מדשדש לאורך הגבול, כוחות מילואים לא גוייסו ומאידך - ירי הרקטות הולך וגובר. היכן היו חברי הממשלה? האם לא ראו ולא הבינו כי אולמרט ופרץ לא יודעים מה לעשות?
ה. בעקבות ההצלחה המסחררת בקרבות, ממשלת ישראל רצה לאמריקנים, כדי שיעזרו לצאת מהסבך באמצעות האו"ם; והנה עתה כאשר לפנינו טיוטא מוסכמת של החלטת מועצת הביטחון (גם על ישראל), הממשלה מורה לצבא לצאת למבצע שיארך עד 60 שעות (למרות שלפני כן הרמטכ"ל דרש 4 ימים - לביצועו).
ומה הנימוק הפורמלי של הממשלה והרמטכ"ל ליציאה למהלך זה: שיפור עמדות, שמא החיזבללה לא יסכים לקיים את החלטת מועצת הביטחון.
אולם, החיזבללה הודיע (דרך לבנון) כי מסכים לנוסח ההחלטה; כל עם ישראל שומע ורואה כי הפסקת אש "מתבשלת", אך לפתע - הצבא שגם מפקדיו וחייליו יודעים כי המלחמה עומדת להסתיים, "נדרש" לצאת לקרב!
ו. חברי הוועדה אומרים בפירוש כי מבצע שכזה לא יכול היה להסתיים בניצחון, תוך 60 שעות, ולכן לא ברור מדוע ניתן אור-ירוק ולשם מה "באמת" נועד?; לכן הכיצד באותה נשימה, הוועדה קבעה כי קיום המהלך היה סביר בעיניים של אז?! ואני שואל: איזה חייל יסכים לסכן את נפשו, כאשר הוא יודע - ללא קשר לתוצאות "המבצע" - כי הפסקת אש תכנס לתוקף תוך 60 שעות?!
ז. "ועדת הבדיקה" מונתה ע"י הממשלה, לאחר סירובה למנות ועדת חקירה ממלכתית; לכן לאף גורם במדינה (לרבות בג"צ) לא הייתה הזכות להורות לוועדה כיצד לפעול: וכאשר הסניגוריה הצבאית בצה"ל עתרה לבג"צ, כדי שיורה על הימנעות הוועדה מהסקת מסקנות אישיות, הממשלה הייתה חייבת להורות לרמטכ"ל למשוך את העתירה ולפטר את ראש הסניגוריה הצבאית! אך אולמרט נמנע מכך, שכן העתירה שירתה את חלומו; קרי - אי הטלת מסקנות אישיות.
מאידך, הוועדה הייתה חייבת להודיע לבג"צ כי לאחרון אין מנדט להתערב בפעולתה, ואם למרות זאת יתערב, אזי או שחברי הוועדה יודיעו כי החלטה שתנתן חסרת תוקף, או שיתפטרו לאלתר; אולם חברי הוועדה נכנעו ובכך פתרו לממשלת אולמרט את כל בעיותיה המשפטיות.
5. מסקנה: בחירות לכנסת תוך 90 יום, וקביעה כי הכנסת שתבחר תתפזר תוך שנתיים, כדי שתבחר "כנסת מכוננת" (באופן מיוחד) וזו תכריע בשאלת שיטת שלטון ומשפט.
