"דוח זה מוקדש לזכרם של חללי מלחמת לבנון השנייה, אזרחים וחיילים. כל אחד מהם - עולם מלא של עשייה, שאיפות ותקוות, שהתמוטט.“ כך בחרו חברי ועדת וינוגרד לפתוח את הדוח שלהם, ואף הוסיפו ציטוט: ”בכו לאבלים ולא לאבדה, שהיא למנוחה, ואנו לאנחה."
כידוע לכם, מעולם לא העמדתי את דוח וינוגרד השני כנקודה בזמן שבה יש להפסיק את השותפות המזיקה עם קדימה, פשוט כיוון שאיני זקוקה לדוח כדי לדעת שאולמרט הוא ראש ממשלה לא ראוי. אבל אם יש משהו שהתחדד אצלי עם סיום קריאתו של הדוח, הוא תחושת האחריות ליגון הנצחי של ההורים שאיבדו את ילדיהם לטובת קבלת החלטות חובבנית, מתלהמת ומופקרת. בני בכורי הולך בשבוע הבא לבקו“מ אחרי צו ראשון. כל נים אצלי מתקומם אל מול פני הרעיון שחייו של הילד שלי יופקדו בידיו של אולמרט. זה אחד המבחנים העמוקים שראש ממשלה אצלנו צריך לצלוח, ובשורה התחתונה אולמרט לא צולח אותו גם עם גדוד של דוברים, מדליפים, ומחוללי ספינים.
אני חשה שאט נפש מריקודי ההורה ופתיחת בקבוקי השמפניה בסביבתו של אולמרט נוכח מסקנות הדוח. האיש שנלחם בכל הכוח כדי שלא ועדה ממלכתית עם סמכויות אמיתיות תחקור את כשליו; האיש שבשבוע שעבר שיחרר אמירה מרתיחה באמצעות "מקורביו" כי חבל שהמילואימניקים לא נלחמו בלבנון כפי שהם נלחמים נגדו, ואחר-כך גם בדה כעס מדומה על אותו מקורב דמיוני; האיש שהכריז מראש שאחת היא מה יהיה בדוח, הוא לא יזוז; האיש שמדמה כי בכל מקום שבו נכתב בדוח "הדרג המדיני כשל" מתכוונים הכותבים לשליט עלום במדינה אחרת ולא אליו עצמו - האיש הזה אינו ראוי להיות ראש ממשלה.
אולמרט הוא ראש ממשלה לא לגיטימי. מלכתחילה הגיע לאן שהגיע ברצף צרופי מקרים שאם תוצאתם לא היתה כה טראגית, הם יכלו להזין סדרה קומית. הוא לא לגיטימי משום שראשות הממשלה היא בעיניו ”מקום העבודה שלי“ ולא שליחות לאומית הרת גורל. משום שלדעתו ראש ממשלה ”לא צריך אג‘נדה, הוא צריך לנהל“, וכך קיבלנו מנהל עבודה בעייתי, בלי חזון ובלי ערכים ובלי ציונות, שבא בבוקר אל מקום העבודה שלו בלי אג‘נדה.
מסובך עד צוואר בפרשיות שחיתות בעבר ובהווה, ובתוך כך, בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים" פועל באגרסיביות להרס מוסדות שלטון החוק בישראל ובראשם בית המשפט העליון. פוליטיקאי מקצועי חסר ערכים שמוציא שם רע לפוליטיקה. עיקר עיסוקו ועיסוקם של אנשיו, במלחמה, לפניה ולאחריה וגם ברגעים אלה ממש - בספינים פרועים מול התקשורת, בשיווק המצאות וחצאי אמיתות, בתידרוכים עד זוב דם לכל עיתונאי ועורך, בהדלפות מגמתיות ומסולפות של חומרים, בהם גם חומרים ביטחוניים - הכל כדי להכפיש יריבים פוליטיים ולהאדרת שמו.
בדוח הביניים, אשר עליו קבעה הוועדה כי הוא חלק אינטגראלי מהדוח הסופי, נאמר כך: "... אנחנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי, מיניסטריאלית ואישית, לליקויים בהחלטות שהתקבלו ולליקויים בתהליכי קבלתם. ראש הממשלה גיבש את עמדתו מבלי שהוצגה לו תוכנית מפורטת, ומבלי שדרש כי תוצג לו, לכן לא יכול היה לנתח את פרטיה ולאשר אותה. יתר על כן, הוא לא דרש חלופות של ממש לשיקול דעתו ולא גילה ספקנות ראויה ביחס לעמדות הצבא. בכך הוא כשל... ראש הממשלה אחראי לכך שמטרות המערכה לא נקבעו בבהירות ובזהירות וכי לא נבחן בצורה מסודרת היחס בין יעדי מערכה והדרכים שננקטו להשגתם. ראש הממשלה גם אחראי לכך שהיציאה למערכה כה מורכבת נעשתה ללא שווידא את רמת המוכנות הצבאית, מבלי שבוצעה ההיערכות הנדרשת בעורף ומבלי שבוצע תיאום הדוק עם משרד החוץ. כל אלה מצטרפים יחד לכשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות."
ובדוח החדש, שבו, בשל אילוצים משפטיים שנכפו על הוועדה לא נאמרו שמות, והפרסונות הפכו ל“דרגים“: "... מקבלי ההחלטות לא למדו ולא בחנו את תנאי הרקע... הכשל של מקבלי ההחלטות הבכירים היה בין השאר בכך שלא ביצעו את הבדיקה כראוי לפני שיצאו למלחמה. חלק גדול מן הליקויים היה קשור במציאות שהיתה נחשפת בפניהם לו בדקו את הדברים לעומקם... מדובר בכשלים חמורים ועמוקים... לא היה ניתוח שקול של חלופות ושל משמעות הפעולה...".
והוא נשאר כדי לתקן? אולמרט? רוב הכשלים כבר תוקנו? צריך רק לחזור ארבעה חודשים לאחור, אוגוסט 2007, עת התקבלו בתוך כמה שעות 370 החלטות ממשלה הרות גורל הקשורות לתקציב. כל מה שנאמר בוינוגרד מתאים ואף מחוויר נוכח ההפקרות שהיתה שם: ממשלה הצביעה על 370 החלטות שאיש מחבריה לא הכיר - החלטות הנוגעות לשינויים מבניים בלתי הפיכים במשק ובתשתיותיו, בגורלם של עשרות אלפי עובדים, בחייהם של בני אדם בכל הקשור בדילמות קשות הנוגעות למערכת הבריאות - על כל זה ועוד הצביעו השרים ובראשם אולמרט בלי בדיקה, בלי אחריות, בלי בחינת חלופות, והנורא מכל - בלי לקרוא כלל את מה שהם מצביעים עליו. הוא זה שיתקן? מי שלא למד דבר ולא שכח מאומה?
לאולמרט אין לגיטימציה להיות ראש ממשלה. למפלגת העבודה אסור להאציל עליו את הלגיטימציה שאין לו באמצעות המשך ישיבה עמו בקואליציה. מעבר לכל הטעמים המוסריים שנאמרו כאן, מדובר בהתאבדות פוליטית של מפלגת העבודה, בהפיכתה לגורם לא רלוונטי במפה הפוליטית הדמוקרטית ובחיסול הסיכוי שיש לאהוד ברק להיבחר אי פעם לראש ממשלה. זו תהיה דעיכה איטית אך בטוחה של מפלגת העבודה. וזה יהיה, מנגד, חיזוק וקיבוע של קדימה, שאינה מפלגה אלא מיזם עיסקי נטול ערכים שאחת דינו להתפרק. אנחנו נהיה אלה שננציח את האפיזודה של קדימה, אנחנו נהיה אלה שנכשיר ראש ממשלה מושחת. כישוריו של ברק כשר ביטחון יקרינו על אולמרט וילבינו את מחדלי המלחמה; אנחנו, מנגד, לא נקבל דבר מהשותפות הרעה הזאת. רק נתכרסם ונחלש.
האיומים באפוקליפסה של ממשלת ימין קיצוני בראשות נתניהו אינם יכולים להיות טיעון נצחי להצדקת שותפות קואליציונית לא צודקת. ביבי ניתן להבסה, אבל כדי לצאת למערכה פוליטית אמיתית דרושים תבונה ואומץ לב. ההבטחה להישגים מדיניים אינה יכולה להמשיך ולהיות תירוץ לשגיאה ערכית ופוליטית. זה גזר מדולדל וחבוט, ולאולמרט אין שום לגיטימיות, יכולת מנהיגותית או היתכנות פוליטית לבצע מהלך מדיני אמיתי. ש“ס תטרפד אותו מייד.
אשר על כן, אחרי שהבנו שהמסקנה הערכית של אולמרט ומפלגתו מדוח וינוגרד היא מסקנה משובשת, אסור לנו להמשיך ולהיות חלק מהשיבוש הזה, ועלינו לפרוש מן הממשלה ולחתור לתאריך מוסכם לבחירות, בחצי הראשון של השנה הזאת - ולא בעוד עידן ועידנים. השלטון בישראל לא יכול להמשיך והיות מופקד בידי להטוטן פוליטי שהמניע העיקרי לכל מהלכיו הוא הישרדות אישית.
