דבר ידוע הוא כי ישראל מובילה במספר תחומים חיוניים, למשל בנושאי טכנולוגיה ומחשבים בנוסף לרבים אחרים. לאחרונה, התבשרנו על תחום נוסף חדש בו ישראל חתומה על פטנט עולמי. שם הפטנט הוא "איפכא מסתברא" וחתום עליו בגאווה רבה זה היושב בכס ראש ממשלת ישראל.
במה הדברים אמורים? בהכרזתו של האולמרט כי "אני נושא באחריות העליונה לכשלים במלחמת לבנון השניה ואינני מתפטר". ובכן, הבעיה היא עימנו, אליבא ד'אולמרט. אנו הם הלוקים בהבנת הנושא, הרי האדם הנושא באחריות לכשלונות דינו אחד הוא, עליו לקבל פרס ולהמשיך ליהנות ממנעמי השלטון. הכיצד אנו הפלבאים העזנו לחשוב כי זה האחראי לכשלים חייב להתפטר מתפקידו? נהפוך הוא, עלינו להתבייש בעצמנו ולבקש מאותו הכישלונר סליחה ומחילה, כי אף העזנו לחשוב בכיוון זה.
הרג חיילנו על-ידי זה השורד הסחרירני הסידרתי? קטן עליו. לא שעלינו להאשימו ברגיל בהרג חיילנו, זוהי תוצאת כל מלחמה, חיילים נהרגים בה, אך אנו זכאים להאשים האולמרט בהרג חיילנו משום שאינו לוקח אחריות על כשליו ודורש כי אנו נתנצל בפניו.
ברי הוא, כי קיים לפחות אדם אחד המחכך ידיו בהנאה ממקום שיבתו ברקיע השביעי ומפטיר לעברנו "אמרתי לכם". קוראים לו ג'ורג אורוול והוא כתב על נפתולי האולמרט בלא להכירו כלל וכלל בסיפרו "1984" באותו הנוסך האולמרטי הנלעג של ה"איפכא מיסתברא". בעולמו של אורוול "שלום הוא מלחמה", "עבדות היא חירות" וכיוצא באלו מופרכויות מוזרות, אשר רק האולמרט בנפתולי עורך הדין המושחת מהסיפורים יכול להמציאם כאן בארצנו (ויסלחו לי מאותם עורכי הדין אשר מוסריותם אינה מוטלת בספק).
בזמן כתיבת ספרו "1984", ג'ורג אורוול לא ספר אותנו. הרי לא היינו קיימים כמדינה באותו זמן, אורוול כיוון יותר להתנהלותו של סטאלין בברית המועצות והשליך מהתנהלות זו על התנהלות דיקטטורית פשיסטית אופיינית אפשרית בעולמנו. רק דיקטטור או זה בעל שאיפות בתחום אינו רואה חובתו להתפטר עם כישלונו, נהפוך הוא, בראייתו העם חייב לו תודה בכל אשר יעשה. אכן כך בדיוק מתנהל האולמרט.
הבה וניראה, היכן זוכים כישלונרים לרהביליטציה? בחינה מדוקדקת תגלה כי אכן ישנם מקרים ספורים מסוג זה אך ההבדל בינם לנכלולי אולמרט הפתלתלים הינו רב. בחברות מסחריות המנהל הכושל אכן יקבל לעיתים ולא לעיתים מזומנות, זכות להזדמנות שניה אך לא יותר מכך. עולם העסקים מתעב כישלונרים ונרתע מהם אינסטיקטיבית כעקרון.
פורצים ושודדים מקומם בכלא, אך לעיתים, לאחר ריצוי עונשם בכלא אפשר והמוכשרים בהם יתבקשו לתרום מהידע המעשי אשר בידם לחברות אבטחה המוכנות אף להשליש שכרם לשם כך. פורצי מחשבים הידועים גם בשם "הקרים" אפשר גם כן כי יתבקשו על-ידי חברות לאבטחת מידע לתרום מהידע אשר בידם לאחר שריצו עונשם. ידוע המקרה האמיתי אשר הונצח בסרט "תפסני באם תוכל" בכיכובם של תום הנקס וליאונרדו די קפריו אודות נוכל ומתחזה, אשר לאחר לכידתו וריצוי עונשו, גוייס למחלקה המוניטרית של השרות החשאי האמריקני ותרם לתפיסת נוכלים כדוגמתו.
המסר הינו ברור: כישלונר שסרח חייב לשלם את חובו לחברה ראש וראשון, וגם לאחר מכן לא יחזור למלא תפקיד מרכזי בחייהם של אחרים, לכל היותר יתרום מהידע הקרימינלי שלו לאותם האמונים על מניעתו. גם מדינאינו נקטו בקו זה, במידה שחשו כי גדשו את סאת הכישלון, גם אם עשו זאת כמי שכפאם שד. גולדה מאיר לאחר מלחמת יום הכיפורים ומנחם בגין לאחר מלחמת לבנון הראשונה. בשורה התחתונה, היכו אלו על חטא והתפטרו.
מקרה האולמרט הוא יוצא דופן בכך, שלמרות שנכשל בניהול אסטרטגיית המלחמה, למרות קופת שירצי השחיתות התלויה על גבו, למרות ששיקר לציבור בכך שטען כי תוקנו הליקויים בעוד שלא עשה דבר לתקנם, למרות שנכשל בתפקידו כראש הממשלה גם לאחר המלחמה והרשימה ארוכה ארוכה, למרות זאת הוא דורש כי אנו נבקש סליחה ממנו.
גבהות ליבו כה רבתה, עד כי אינו חש את שחש מירב הציבור. דהיינו, כי גם אם הייתה הצדקה לתקיפת החיזבאללה, הרי המלחמה התנהלה אסטרטגית בצורה חובבנית וכישלונית וכי הפקודה לתקוף קרקעית ב-60 השעות האחרונות של מלחמת לבנון השנייה ניתנה מטעמים אישיים, סחרירניים ואגואיסטיים שלו בלבד.
ועדת וינוגרד יכולה לטעון מעתה ועד עולם כי הינה סמוכה על מניעי האולמרט "הטהורים" במהלך זה (חברי הוועדה הרי "קוראים כליות ולב" כידוע). הציבור יודע את האמת ההפוכה, הלא עברנו במשך שנתיים תמימות את הקורס ב"אולמרטיזם" ואנו כבר יודעים עם מי יש לנו עסק
ומה באשר ל"איפכה מסתברא" מהסוג של "למדתי את לקחי ואני אתקן הליקויים"? הרי תיקון הליקויים היחידי בו עוסק האולמרט יום ולילה לאחר המלחמה, הוא תיקון מדד התמיכה הציבורית בו למען הישרדותו. דבר המעיד יותר מכל על מסוגלותו ונכונותו לתקן הקילקולים אשר נגרמו על ידו.
הקיבעון המחשבתי של כל כישלונר, והאולמרט אינו יוצא מהכלל כאן, לא יאפשר לו לצאת מקוביית התסריט התודעתי של הכישלון. כעניין של עובדה פוליטיקאי שיכשל, אינו יכול מנטלית לתקן את כשלונותיו בזמן סביר. הדבר אפשר וניתן לעשייה במישור הפרטי אך אינו בר ביצוע במישור הלאומי.
כדרכו של זה בחול, סיסמת ה"אני אתקן" הינה עוד סחריר מבית האולמרט , עוזריו ומקורביו, המופרח באוויר, על-מנת לסממנו באמירות שפר ולגרום לכך כי לא נמחה נגדו. הרי ברי הוא, כי הינו מנסה להרוויח זמן כהונה נוסף ותו לא. המדהים בעניין הוא כי האולמרט יודע נפש בהמתו, אלו אנו למי שפספס כאן. ישנם רפי שכל ביננו, המיעוט למזלנו, הבולעים שקרי וסחרירי האולמרט כבכורות בטרם קיץ ומאמינים לנפתוליו, מדהים אך נכון. אליהם מכוון האולמרט חיציו החלולים והשיקריים הנופלים על קרקע פוריה.
דוח וינוגרד הפך לבלתי רלוונטי והושלך לפח על-ידי האולמרט באמצעות מילים מכובסות המשולבות בסחרירים מתוחכמים ובתמיכת פוליטיקאים קטנים ולא ראויים בכנסת ישראל וממשלתה. האולמרט לא ילך, הוא יישאר, יבצר מעמדו בסקרים ויוליכנו לשאול תחתיות במלחמה או במצבי החרום הבאים עלינו לרעה. הוא אשם בהתנהלות נכלולית, אך אשמתנו כעם אינה פחותה. אנו איפשרנו לו כל זאת. האם נתעשת?
