אף אחד לא יעשה את העבודה בשבילנו. הגיע הזמן שנבין את זה. אסור היה לנו לסמוך על האו"ם שיעשה את העבודה בשבילנו מול החיזבאללה, אסור לנו לסמוך על המצרים שיפעלו מול הטרוריסטים מעזה וקל וחומר שאסור לנו לחשוב לרגע שאבו מאזן ייקח אחריות ויחסל את הטרור שיוצא מתוך ביתו ומתוך החמאס.
"משענת קנה רצוץ" משולה מצרים בנביא וכנראה שהרבה מאז לא השתנה. בין אם המחבלים שהתפוצצו בדימונה הגיעו ממצרים ובין אם לא, טילי הנ"ט והנ"מ המשופרים שהוברחו לעזה דרך מצרים כפי שאמר ראש השב"כ, יובל דיסקין, מאשרים את המשל הנבואי הזה מחדש. ובכלל, מצרים אף פעם לא הייתה אוהבת גדולה של ישראל ולראיה הספר 'מיין קאמפף' הוא אחד מרבי המכר במצרים כיום. מדינת ישראל לא צריכה לצפות שמצרים תעשה בשבילה את העבודה. למרות שמן הראוי הוא שמדינה שיש עמה הסכם שלום תראה נכונות מינימאלית לקיים את אותו הסכם ותעשה כל שביכולתה למנוע פיגועים והעברה של נשק ואמל"ח לידי ארגוני טרור. אבל לא כך הוא המצב. אלא הבעיה היא לא המצרים אלא אנחנו, הישראלים - שמופתעים איך הטרור הזה מכה אותנו כל פעם מחדש במקום אחר ובצורה אחרת.
עכשיו, אחרי שהגבול בין מצרים לעזה נפרץ עיקר תשומת הלב התקשורתית והפוליטית תופנה אל עבר הבעיות והפתרונות הטכניים בגבול הפרוץ בין מצרים וישראל. זו טעות, כמו אותה טעות שעשו ועושים בשדרות כאשר מתמקדים בפתרונות חיצוניים כדוגמת המיגון והמערכת ליירוט קאסמים. כל הפתרונות והצעדים הטכניים הללו יכולים להיות שהם יהוו פיתרון לבעיה נקודתית מסוימת למשך זמן מסוים אבל לא פתרון אמיתי לבעיות היסודיות והמהותיות שיש בחזית הדרומית של מדינת ישראל.
שדרות ועכשיו ישובי הנגב הדרומיים מתמודדים כל אחד עם איום שהמקור שלו נמצא ברצועת עזה. מיגון בשדרות וגדר בינינו לבין המצרים אלו צעדים חשובים ונכונים אך לצערנו אינם מספיקים. המיגון בשדרות לא יעצור את טילי הנ"ט והנ"מ שהוברחו לרצועה כפי שהתריע ראש השב"כ יובל דיסקין, וספק רב אם גדר לאורך 220 ק"מ תוכל לעצור מחבלים מלחדור אל ישראל. מה שכן יכול לעצור את טרור החמאס והפתח הוא מלחמה חסרת פשרות בתוך הרצועה, השתלטות וכיבוש מחדש של כל חלקי הרצועה, וחיסול ההנהגה המדינית והצבאית של החמאס. כן, זה קשה, כן, יהיו קורבנות רבים בצד שלנו, ומדינות העולם יעקמו את האף לנוכח הטנקים שמסתובבים ברצועה. אבל זה הצעד הנכון, הצודק והמוסרי וגם החכם ביותר משום שהתהליך הזה הוא הכרחי לקיומה של מדינת ישראל. העולם צריך לדעת ובייחוד שכינינו הפלשתינים שלא יכול להיות שישראל תבליג על פגיעה באזרחיה. לא יתכן שערים בישראל יופצצו יום אחרי יום, לא יתכן שמחבלים מתאבדים יתפוצצו במרכזי ערים בישראל. מדובר בניתוח כואב שרק אחריו אפשר יהיה להתחיל מחדש ולדבר על מושגים כמו שלום והסכמים, כל שאר הצעדים שבחרה מדינת ישראל לעשות כדוגמת תוכנית ההינתקות ועד המצור הכלכלי הוכחו כפתרונות סרק שנועדו למשוך זמן ולייצר כותרות למען פוליטיקאים כושלים. תוכנית ההינתקות למשל היא דוגמא מובהקת לגישה הישראלית שמתמקדת בפתרונות טכניים צדדיים ולא בראיה לטווח רחוק. ההינתקות הייתה בריחה מהמציאות, אשלייה והונאת הציבור בכך שהיא התיימרה לפתור את הבעיות היסודיות והקיומיות של מדינת ישראל על-ידי פתרון מלאכותי שכעבור זמן קצר מאוד הוכח ככישלון חרוץ. כך היא הגישה בכל מה שקשור לגבול המצרי ולהפקרה המתמשכת של תושבי שדרות. מתמקדים בפתרונות צדדיים וטכניים שלא יביאו לפתרון אמיתי ברצועת עזה.
עכשיו הגיע הזמן שנלמד מהטעויות שאנחנו עושים ונתמקד בבעיות המהותיות שיש בדרום ולא נברח מהמציאות בתוכניות שהשפעתם המועילה היא לטווח הקצר אם בכלל. די לקיצורי הדרך הגיע הזמן להתמודד עם הפלשתינים פנים מול פנים.
