כשדורשים מאולמרט "לקיחת אחריות" מתכוונים להתפטרות. אך מה התועלת בהתפטרות ללא ביקורת עצמית? ליהודים יש לזה שם: "חזרה בתשובה", והיא מחייבת הכרה בטעות או בחטא ואח"כ - שינוי דרך. האם אולמרט, היום ראש מחנה-השלום, מסוגל לקחת אחריות על הטעות ההיסטורית של השמאל?
בדימונה התפוצץ מחבל. זה חודשים הנגב המערבי מוכה טילים ובנגב הדרומי הוכרזו אזורים נרחבים "שטח צבאי סגור". בכל הדרום - "בחדרים אימה". האם כל זה נפל עלינו משמיים? מי ייקח אחריות?
יודעים להסביר לנו, שהמחבלים חוצים את ציר פילדלפי הפרוץ לתוך סיני ומשם חודרים לתוך שטח ישראל. יש שגם מזכירים עדיין את הימים בהם צה"ל חסם את ציר פילדלפי ומשם איבטח את הנגב. אך מי זוכר, מדוע הסתלק צה"ל ופתח בפני המרצחים את השער לנגב? מי ייקח אחריות ויודה באמת המרה שצה"ל נאלץ לנטוש את ציר פילדלפי הצר והארוך, מפני שההתיישבות היהודית ששימשה לו כעורף נעלמה - נותקה, נעקרה, גורשה, נחרבה, נמסרה לאוייב?
מי יספר לאבלים בדימונה ולמוכי החרדה בשדרות שהיה היה פעם ילד יהודי, שכמו הילד ההולנדי הידוע, החזיק אצבע בסכר פילדלפי - ו"גוש קטיף" היה שמו של הילד הזה? מי ייקח אחריות להודות בפשע שפשענו נגד עצמנו ויכה על חטא?
אולם, איך תיתכן "לקיחת אחריות", כאשר בשיח הציבורי אין זכר לקשר הסיבתי, הברור כשמש, שתחילתו בגירוש של קיץ 2005 וממנו משתלשלת שרשרת אירועים הצומחים האחד מתוך השני?
גירוש היהודים הפיח "רוח גבית" בטרור וגרם לניצחון החמאס בבחירות. בעיקבות חורבן גוש קטיף נחפרה המינהרה הראשונה לתוך שטח ישראל ונחטף גלעד שליט. נפתחה הרעשה טילית בלתי פוסקת על הנגב המערבי. ציר פילדלפי הנטוש הפך אוטוסטרדה לשינוע נשק לתוך הרצועה. חמוש ומחוזק, חולל החמאס הפיכה צבאית והשתלט על הרצועה. גבול פילדלפי נפרץ, וכל הנגב הפך לאזור עימות. ויש המרחיקים לכת ורואים גם בחטיפה בצפון, שהציתה את המלחמה, תולדה של ה"הינתקות".
מי מן "המנתקים" ההם, שאולמרט הוא היום יורש-העצר שלהם, לוקח אחריות על שחרור תגובת השרשרת הקטסטרופאלית הזאת? המנתקים הבטיחו, שהוצאת הצבא וגירוש המתנחלים יחסכו בחיי אדם, יקלו על צה"ל ויחסכו כסף רב. נוכח המציאות המרה שטפחה על פניהם, מי ייקח אחריות על הקורבנות שנפלו מאז ההינתקות ובגללה? ומי ייקח אחריות על תעסוקה צבאית גדולה כמה מונים - שמירה על מדינת עזה מבחוץ, פלוס כל גבול סיני שהפך לגבול טרור? ומי ייקח אחריות על הון התועפות שיעלה גדר-המערכת החדש, לאורך 240 ק"מ, מרפיח עד אילת?
חזרה בתשובה מחייבת קודם כל שנחזור אל עצמנו, אל התפיסה הישנה את ההתיישבות כנכס ביטחוני. גוש קטיף החרב מוכיח לנו בהיעדרו, הוכחה מן השלילה, את חיוניותה של ההתנחלות האסטרטגית - מימי חומה ומגדל ועד "בית השלום" בחברון, שמהרסים מבית מעדיפים לקרוא לו "בית המריבה".
ומעבר לביטחון, מישהו צריך לקחת אחריות להחזרת הציונות הישנה והטובה, שראתה בהתיישבות את הגשמת שבותנו לארצנו - ולא שק חבטה ושעיר לעזאזל.
פן יבוא היום, וילדינו ימצאו את עצמם נאלצים להילחם כאן על חייהם, לא יידעו לשם מה, וזה יהיה, חלילה, סוף הסיפור.
