רבים מאיתנו וודאי תוהים, מה יקרה אם יתגלעו במערכת היחסים שבינינו לבין המייצג שלנו סכסוכים, ועל-רקע זה נבחר שלא לשלם את הכספים המגיעים לו בגין שכר הטרחה. סוגיה זו, מעסיקה גם את ציבור המייצגים וביניהם רואי חשבון, יועצי מס וכמובן עורכי דין.
הוראת החוק הרלוונטית לעניין זכות העיכבון של רואה החשבון ויועץ מס היא הוראת סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן - חוק הקבלנות), ולפיה: "לקבלן תהא זכות עיכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עסקת הקבלנות".
שירותי ראיית חשבון והנהלת חשבונות הינם בגדר "חוזה קבלנות" במובן סעיף 1 לחוק הקבלנות, לפיו: "חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין".
בפסיקה נחלקו הדעות האם הניירת החשבונאית נכנסת בגדר "נכס" בר זכות עיכבון במובן חוק הקבלנות. ההלכה כיום היא, כי ניירת החשבונאית הינה בגדר נכס. בנוגע לחובת המעכב להגשת תביעה משפטית, עקרונית, בית המשפט העליון קבע ברע"א 430/89 מתתיהו ליפשיץ בע"מ נ' כוכב השומרון (בפירוק), פ"ד מג(4) 539, כי מימוש זכות העיכבון אינו מצריך פניה לבית המשפט. לכלל זה קיים יוצא מן הכלל, והוא כאשר הנושה המעכב הוא עורך דין. הוראה מיוחדת זו ביחס לעורכי הדין הותקנה בשל חובת האמון המוגברת המיוחדת המאפיינת יחסי עורך דין ולקוחו.
לעניין רואי חשבון ויועצי מס, חובת אמון מוגברת כזו קיימת גם ביחסים שבין רואה חשבון ולקוחו. בע"א 560/66 סבירסקי נ' פקיד השומה ת"א 1 ודברי ההסבר להצעת חוק רואי חשבון, תשי"ג-1952, הצעת חוק 149, מיום 28/12/52, משווים את הצורך בחקיקת חוק המסדיר עניני מקצוע ראיית החשבון לצורך בחקיקת חוק המסדיר את עניני מקצוע עריכת הדין.
כך למשל, נקבע בה"פ (תל אביב-יפו) 200213/05 - שחר חנן ואח' נ' בלה יוסף ואח', כי כאשר רואה חשבון מעכב אצלו מסמכים של לקוחו נגד חוב נטען, ראוי ונכון הוא, כי יתבע בדרך משפטית (אם פניות קודמות ללקוח לא נענו) את תשלום החוב, במיוחד שעה שזה נתון במחלוקת ביניהם, כדי שתביעתו תוכל להתברר. פניה זו לבית המשפט צריכה להיעשות תוך זמן סביר.
בשולי הדברים יצויין, כי זכות העיכבון עומדת לנושה, גם כאשר החייב כופר בעצם החוב, או כשהוא חולק על שיעורו וגם כאשר החוב נשען על שכר ראוי ולא על סכום קצוב. עם זאת, אם הלקוח חולק על עצם החוב, או על שיעורו, ראוי ונכון הוא שרואה חשבון או יועץ המס המעכבים מסמכי לקוח בגין חוב כזה, ימהרו ויגישו תביעה בבית המשפט לבירור החוב.
באשר לעורכי דין המייצגים, ישנן מספר הוראות, שנועדו להקל על עורכי הדין בגביית שכר טירחתם. הסיבה בגינה רוצים להקל על עורכי דין, נעוצה בין היתר בעובדה שלעורכי הדין לא נוח לקיים התדיינות בבית משפט על שכר טירחתם, משום שבית המשפט הוא מקום עבודתם. אם הלקוח יתבע בבית המשפט לשלם את שכר טירחת עורך הדין, הוא יוכל להוציא דיבה על עורך הדין, והדבר יפגע בשמו ובמעמדו.
ההוראה המשמעותית ביותר הנוגעת לעורכי דין, היא ס' 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א - 1961 הקובעת: "להבטחת שכר-טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך-דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפיקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ובפרט לכספי מזונות לאישה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח, ובלבד שהגיש תביעה על שכר-טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". היה ועורך הדין יגיש תביעה, בהתאם לסיפא של הסעיף, הסכום המעוכב יישאר בידיו. עם זאת, אם לא יגיש תביעה, תפקע זכות העיכבון שלו.
באשר למסמכים מעוכבים, קיים פס"ד מנחה- עלע 18/85 מימון דוד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, מחוז ירושלים מ(2) 517, אשר קבע כי על עורך הדין מוטלת חובה לנהוג בנאמנות כלפי הלקוח. עיכוב מסמכים, שעה שהלקוח זקוק להם, הם בגדר פגיעה בלקוח ובחובת הנאמנות.
ניתן לקבוע, כי אף שלא הייתה קיימת זכות העיכבון לעורך דין, קיימת זכות קיזוז מכוח ס' 88 לעיל. משכך זכויותיו של עורך דין כלפי לקוחותיו החייבים לו, הינן פחותות משל בעלי מקצוע אחרים.
