מורנאו (MURNAU) עיר בת 12,000 תושבים בדרום גרמניה, מבוקשת על-ידי מאות אלפי תיירים, בהם גם ישראלים. העיר נמצאת 70 קילומטר מדרום למינכן, עם כביש מהיר ורכבת. היא לא ניזוקה בהפצצות מלחמת העולם השנייה, והבניינים ההיסטוריים שלה נשמרו היטב. יש בה שילוב של אווירה כפרית, מרכז קניות, מסעדות מעולות ונופי האלפים הבוואריים. והעיקר - זוהי "עיר הציירים" המובילה של גרמניה. הצייר הידוע וולטר קנדינסקי חי בה שנים רבות וצייר בה את רוב ציוריו. ציירים ידועים אחרים שחיו ופעלו בעיר הם גבריאלה מונטר ומריה פון הובארט. בראשית המאה ה-20 פעל בה סלון אמנותי, בראשות הציירים המובילים. מאות ציורים ורישומים של הציירים מוצגים, בטוב טעם, במוזיאונים שלה.
לפתע, תוך כדי טיול ברחובות השקטים והיפים, בין מוזיאון למוזיאון, מתגלה המידע שהופך את הקערה על פיה: מורנאו היתה במשך שנים רבות אחת הערים הנאציות ביותר, ואולי "העיר" הנאצית בה' הידיעה. הנתונים מתחבאים בפינה נידחת באחד המוזיאונים, אך אינם מותירים מקום לספק:
במאי 1924 היתה התנועה הנאצית הצעירה בשפל. היטלר ישב בבית סוהר, והמוני הגרמנים התרחקו מהתנועה הפרועה. בבחירות שנערכו אז, קיבלו הנאצים בכל גרמניה 6.6% מהקולות. במורנאו, לעומת זאת, קיבלו יותר מ-34%. כלומר: כבר אז, כשהנאצים היו במורד, שנואים על רוב אזרחי גרמניה, היה כל אזרח שלישי במורנאו נאצי.
זה לא היה מקרה. בבחירות של מאי 1928 קיבלו הנאצים 25% מהקולות במורנאו, לעומת 7% בכל גרמניה. יש לזכור, שהדבר היה בתקופת השפע, לפני המשבר הכלכלי הגדול, ולגרמנים לא היתה לכאורה סיבה להצביע בעד הנאצים.
בבחירות של ספטמבר 1930, עם פרוץ המשבר, קיבלו הנאצים 36% מהקולות במוראנו, לעומת 18% בכל גרמניה. בבחירות החופשיות האחרונות, במרס 1933, מיד לאחר שהנאצים עלו לשלטון, הם קיבלו 43% מהקולות בגרמניה, אך 52% במוראנו. אחר כך, כידוע, השתתפה בבחירות רק מפלגה אחת, שקיבלה 99% מהקולות בכל מקום.
אם לא די בכך, הרי שהממשלה הנאצית הקימה בסמוך לעיר אחד ממחנות הריכוז שהוקמו על אדמת גרמניה (רוב המחנות הוקמו במדינות הכבושות). מחנה זה פחות ידוע לציבור היהודי, מכיון שהוא הוקם לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ונועד בעיקר לשבויי מלחמה פולנים. על-פי מיטב המסורת הנאצית יש להניח, שהמחנה הוקם ליד העיר, משום שתושביה היו נאצים נלהבים, ששמחו לסייע לאנשי הס.ס.
הפרסומים הרשמיים של העיריה, המיועדים למשוך תיירים, אינם מספרים כמובן מידע זה. תיירים ישראלים חובבי ציור מגיעים לתומם לביקור בעיר, וספק אם הם מכירים את הרקע וההיסטוריה שלה. גם אני הגעתי למידע זה תוך כדי הביקור במורנאו, והדבר הפך בבת אחת את הטיול הנעים לחויה מדכאת. אחרי הכל, קיים סיכוי סביר שגבר או אשה קשישים שאתה פוגש ברחוב, במוזיאון או בבית הקפה, הם חניכים נלהבים לשעבר של "נוער היטלר", או אפילו אנשי ס.ס. עם דם יהודי על ידיהם.
