פרופסור יחזקאל דרור אמר כי אחד השיקולים שלו, כחלק מוועדת וינוגרד היה שימור השלטון הקיים, שמא יקום העם ויבחר איש אחר. למעשה אמר דבר והיפוכו: את השלטון, אמר, יש להחליף רק לפי רצון העם, המנגנונים הדמוקרטיים. מאידך, בחירתו הצפויה של העם איננה נוחה לי ולחבורתי, ולכן כך נראה דוח וינוגרד. קשה אבל לא פסקני, מלמול חסר שיניים, דשדוש במי אפסיים, שכל תכליתו השארת המצב הנוכחי, הביצה הטובענית הנוכחית, על כנו.
מה משמעות המצב הקיים? משמעותו שארץ ישראל, משדרות ועד עפרה, מדימונה ועד דן, היא הפקר. היא מטווח ערבי, שבו מסתובבים יהודים ומקווים לא להיפגע. משמעות המצב הנוכחי איבוד הריבונות היהודית על ארץ ישראל. משמעותו שכל מטרתה של הציונות, הגנה על יהודים בכוחם שלהם, מוחמצת. ולכל זה נתנה ועדת וינוגרד את ההכשר הרשמי. שיקול דעת המביא לאובדן הריבונות היהודית בארץ ישראל לא רק שאיננו סיבה לפיטורין, הוא סביר. הוא מידתי, הוא עומד במבחן בג"צ, הוא עומד במבחן משת"פ.
מדוע לא יוצא אהוד אולמרט להגנה על שדרות והנגב? מכיוון שברגע שבו יעשה זאת יאבד את החוטים שמחזיקים את איבריו מליפול. אהוד אולמרט הוא בובה המתנועעת לפי משיכת החוטים של החונטה התקשורתית-משפטית-צבאית השולטת בממשלת המנדט. לחונטה הזו סדר יום שאין לו דבר וחצי דבר עם ביטחונם של תושבי שדרות. על כן בג"צ מונע את הלחימה האזרחית בעזה, ומשטרת ישראל נשלחת לעצור את השדרותים הנמלטים מעירם המופגזת ללא מתום. לכן התגובה הציונית הראויה של השר רמון היא להקים עוד גדר בדרום הר חברון שתמסור את ארץ ישראל בידי החמאס. לכן התגובה הציונית להתעצמות החיזבאללה היא להתחנן ליוניפיל שישמור עלינו מפני המן נאסראללה.
ובכל זה אשם יחזקאל דרור. בכל זה אשמה ועדת וינוגרד אשר יכולה הייתה לחרוץ את דינה של הממשלה העלובה הזו בהבל פה. לומר, "כשלי שיקול דעת אלו פוסלים את הממשלה הזו מלהיות ממשלת ישראל". יחזקאל דרור מעדיף את שדרות המופגזת על ניפוץ חלום המזרח-תיכון-החדש של פרס-אולמרט-ביילין. רות גביזון מעדיפה את חידוש הטרור על פני סילוק ממשלת ההתכנסות. מנחם עיני מעדיף את הפגזת בארי על פני שלום ירושלים, קדומים ועתניאל. ובראשם השופט וינוגרד. שופט שהשתפן בפני הבג"צ וחרץ את גורלה של שדרות לשנים של פחד. שכול, דם ואש, יתמות ועוני, זעם וקללה.
האם מבין הפרופסור דרור את משמעות המחדל שלו? מובן שלא. הוא מעופף בספרה העליונה של חבר-חונטה בלתי נגיש, חסר אחריות, חסר רגישות, סגנו של אלוהים. האם מבין השופט וינוגרד את המחדל? לא נראה כך, שאם כן היה מכנס את התקשורת ואומר את דעתו על כישורי וכשלי המנהיגות ונוכחית בריש גלי, בצלילות בלתי אמצעית. ועדת וינוגרד היא שותפה מלאה למחדל שחקרה, ומי ייתן ותשלם על כך את המחיר.
