הדרך לגיהינום הוירטואלי רצופה כוונות טובות. זאת ההגדרה הכי עדינה לתחושה העולה למראה הפרסומים אודות "שבוע המודעות לאינטרנט בטוח" שחל היום. לא בפעם הראשונה ניתן להבין שקמפיין עם כוונות טובות שעונה להגדרה "לא מספיק" יכול להיהפך בקלות להיות גם מאוד מסוכן. הורים יקרים, שימו לב: מדינת ישראל מעודדת פגיעה בילדי ישראל באינטרנט.
ניתן למנות שלושה נושאים כדי להבין את עוצמת הבעיה:
1) הבנת חומרת הבעיה ובידודה. ישנה תחושה חמורה של חוסר נוחות נוכח התמודדות הגופים המסחריים, משרדי הממשלה הרלוונטיים ומעל לכל ההורים עם הופעת ותופעת האינטרנט והשלכותיה. אזכור סכנות אפשריות באינטרנט כפדופיליה, תכנים לא ראויים והטרדות בנשימה אחת עם סכנות של וירוסים, התמכרות ואבטחת מידע כמוה כהצהרה גלויה על חוסר הבנה מוחלט בעוצמת הסכנה ומוחשיותה.
הסכנה האורבת באינטרנט לשלום ילדינו הולכת וגדלה בעולם ובישראל וגרמה לנפגעים רבים ברחבי העולם במהלך השנים האחרונות. היא מצריכה טיפול מיוחד, ומחייבת טיפול נקודתי כדי שלא נתפתה לשפוך את התינוק עם המים - או, חמור יותר, כדי שלא נשאיר את המים יחד עם התינוק בגלל כמות ה"סכנות" שנגדיר בלי הבנה ובלי אבחנה ביניהן. במילים אחרות, אם לא נבין שמדובר בשעת חרום ונתמקד בסכנות האמיתיות, לא עשינו דבר.
2) אחריות ההורים כגורם מפקח. תפקיד ההורים, בין השאר, לפקוח עין וללוות את הילדים בכל שלב בחייהם ולתת להם את הכלים להתגבר על הסכנות בכל שלב. בצורה זו, כשלימדנו את הילדים לחצות את הכביש בפעם הראשונה, הסתתרנו מאחורי העץ כדי לראות שהם עוברים את הכביש בבטחה. היום כשהילדים צריכים לחצות את אוטוסטרדת המידע לבדם אנחנו צריכים להסתתר מאחורי מסך המחשב ולהגן עליהם מאלה המבקשים לנצל אותם לרעה. אף הורה לא יושב עם הילד שלו, מצייר ומסביר לו למה אסור לגעת בשקע בבית ואח"כ מניח שהוא הבין והפנים אלא משגיח בשבע עיניים שהילד לא מתקרב לסכנה. דבר דומה חייב להיעשות עם סכנות האינטרנט. חשוב להסביר, ללמד ולהבהיר. אבל זה לא מספיק. צריך לבדוק, ולעקוב ולהישאר עם האצבע על הדופק ולוודא שאף אחד לא מנסה לפגוע בילדים. האחריות היא של ההורים ולא של אף אחד אחר.
3) מדיניות ממשלה אחראית ולא יוצאת ידי חובה. שר התקשורת, אריאל אטיאס, הודיע כי הוא מבקש לחסום את כל אתרי האינטרנט בעלי תכנים מיניים, אלימים ואתרי הימורים. בכך משחק השר אטיאס לידי מחול הטירוף המנווט בחוכמה על-ידי החברות המסחריות. בעולם פועלים כמה עשרות מיליארדי אתרי אינטרנט וחסימת האתרים הינה בעייתית ולא אפקטיבית. יתר על כן, חסימה שכזו אינה פותרת את הבעיה אלא רק מרחיקה אותה כך שנוכל לשכנע את עצמנו שאם אנחנו לא יודעים על התופעה היא לא קיימת. יש לילדים מספיק דרכים למצוא מחשב כדי למצוא את מה שהם מחפשים. זאת ועוד - האינטרס של אתרים פורנוגרפיים היא שיחסמו אותם: כך יקרה להם מה שקרה לאלכוהול בארה"ב בתחילת המאה הקודם - ערכם ינסוק.
ברור כי מאחורי יוזמת "יום המודעות לאינטרנט בטוח" עומדת כוונה ראויה למטרה ראויה, אך הבעיה שלפעמים הכוונה, ראויה ככל שתהיה, יכולה להיות דבר מאוד מסוכן.
