הלווין הישראלי TecSAR שוגר ב-21 בינואר באמצעות משגר הלווינים ההודי PSLV-C10 , מאתר השיגור SDSC (Satish Dhawan Space Centre) ב-Sriharikota שבדרום מזרח הודו. הוא נכנס למסלולו כ-80 דקות לאחר השיגור. ב-31 בינואר, כעשרה ימים לאחר שיגורו, שידר הלווין את תמונותיו הראשונות. התמונות, שצולמו בלילה סוער, הוגדרו על-ידי אנשי התעשיה האווירית כבעלות איכות יוצאת מן הכלל.
TecSAR נבנה על-ידי מפעל 'מבת חלל' של התעשיה האווירית והוא נושא מערכות של 'אלתא' וחברות ישראליות נוספות (רפא"ל, 'תדיראן', 'ספקטראלינק', 'רוקאר'). הוא מצטרף ללווייני הביון מתוצרת התעשיה האווירית הישראלית המצויים כבר בחלל - הלווין אופק-7, ששוגר ביוני 2007 והלווין EROS-B, ששוגר ב-אפריל 2006. עם זאת, הלוויין TecSAR ייחודי בכמה וכמה מובנים: ראשית, לווין ה-TecSAR הוא לווין המשתמש בטכנולוגיתSynthetic Aperture Radar (SAR) לספק צילומים של פני הקרקע. מאחר שהתמונות מופקות באמצעות מכ"ם ולא באמצעות אור נראה, מסוגל הלווין לספק חוזי הן ביום והן בלילה, וגם דרך עננים. נתוניו המבצעיים של הלווין חסויים, אך נמסר כי הוא יהיה מסוגל לספק חוזי ברמת רזולוציה גבוהה, המספיקה לצרכי מודיעין צבאיים.
הלווין מסוגל לפעול בכמה אופני פעולה, הכוללים סריקות שטח נרחב, מגוון של כיסויי רצועה ומגוון של כיסויי נקודה. מובן מאליו שכל אופן פעולה מספק חוזי ברמת רזולוציה שונה. כוונונו של הלווין נעשה הן על-ידי ניהוג אלקטרוני של אלומת המכ"מ והן על-ידי ניהוג פיסי של גוף הלוויין. יכולות אלו נדחסו בלוויין קטן יחסית. משקלו של ה-TecSAR הוא כ-300 ק"ג, ומתוכם כ-100 ק"ג בלבד הם מטענו הייעודי. משקלו הקטן מאפשר גמישות וזריזות בהפעלתו - כלומר, למפעיליו יכולת להסיט את האנטנה שלו ממטרה למטרה בפרקי זמן קצרים מאוד.
אלמנט חריג נוסף היה בבחירת אמצעי השיגור. עד כה העדיפה ישראל לשגר את לוויני הביון שלה מסדרת "אופק" בכוחות עצמה, באמצעות משגר ה"שביט". לשיגור באמצעות ה"שביט" היו מספר יתרונות. ראשית, אי תלות בגורם זר כלשהו - יכולת שיגור עצמאית, בפרט בתקופת חרום, בה עלולה ישראל להיות נתונה לאמברגו, עשויה להתברר כחיונית. שנית, יכולת שיגור לוויינים היא מרכיב חשוב בכושר ההרתעה של ישראל, משום שהיא יכולה תמיד להיתרגם ליכולת שיגור טילי קרקע-קרקע. אנליסטים זרים מרבים, זה מכבר, לתרגם את כושר השיגור של ה"שביט" ליכולת שיגור מטען קרבי, במשקל של כטונה אחת, לטווחים של כ-4000 ק"מ. שלישית, יכולת שיגור לוויינים מציבה את ישראל בחזית היכולת הטכנולוגית העולמית. זאת משום שמעט מאוד מדינות בעולם מחזיקות בכושר שיגור לוויינים עצמאי.
אולם לשימוש ב"שביט" היו מספר חסרונות. החשוב בהם - מגבלת המסלולים האפשריים ללווין. שיגור משטח מדינת ישראל מחייב שיגור מערבה, לכיוון הים, על-מנת למנוע נפילת השלבים הראשונים של המשגר (או הלווין עצמו במקרה של תקלה) על אזורים מאוכלסים, או בשטח מדינה זרה. שיגור לכיוון מערב, הפוך לתנועת כדור הארץ, מגביל מאוד את משקל הלווינים שהמשגר מסוגל לשאת. בעבר חוותה ישראל מספר כישלונות בשיגור - האחרון בהם היה כישלונו של הלווין אופק-6 ב-מארס 2004. יצוין כי כישלונות כאלה אינם נדירים בתעשיית השיגורים, ושיעור כישלונות של כמה אחוזים נחשב כמעט כסטנדרט בתעשיה. במקרים כאלה, קשרים ביטחוניים וניסיון מבצעי וטכני עם שותף אחר יכול לתרום לשיגור חליפי בשעת הצורך.
ישראל השתמשה בעבר בשירותיהם של משגרי לווינים זרים, מסחריים, מסיבות שונות. לוויני התקשורת "עמוס", שוגרו כולם על-ידי משגרים מסחריים, משום שלישראל אין לא את היכולת ולא את המיקום הגיאוגראפי הדרושים להציב לווין תקשורת בחלל (לוויני תקשורת חגים במסלול גיאוסינכרוני, בנקודה קבועה מעל קו המשווה, והם כבדים בהרבה מלוויני הביון מסדרת "אופק"). בנוסף לכך, גם לוויני סדרת EROS, שהם לוויני חוזי מסחריים הדומים ללווייני סדרת "אופק" שוגרו באמצעות משגרים מסחריים (שני הלווינים בסדרה שוגרו באמצעות משגרי לווינים רוסיים, למסלולים כמעט קוטביים, המאפשרים כיסוי כמעט גלובאלי).
שיגור ה-TecSAR הוא שימוש ישראלי ראשון במשגר הלווינים הקוטבי ההודי PSLV, שאפשר לישראל לשגר את הלווין למסלול בלתי אפשרי מישראל - הלווין שוגר למסלול בין הגבהים 450-580 ק"מ, בנטייה של 41 מעלות. משמעות הדבר היא שהוא נע ממערב למזרח, בניגוד ללווייני הביון הישראלים ששוגרו מישראל.
עבור ההודים היה השיגור צעד חשוב בעיקר בתהליך הכנסתו של משגר הלווינים PSLV לשוק שיגורי הלוויינים. ה-PSLV, ששוגר לראשונה ב-1994, ביצע עד היום 11 שיגורים מוצלחים, אולם השיגור המסחרי המשמעותי הראשון שלו התקיים רק באפריל 2007. יצוין כי בשל ההתנגדות הפוליטית החריפה מבית לשיתוף פעולה ביטחוני נרחב מדי עם ישראל הדגישו ההודים את האופי המסחרי גרידא של השיגור.
לווין ה-TecSAR הוא ללא ספק פריצת דרך טכנולוגית לתעשיה הביטחונית הישראלית. זהו לווין מתקדם, שאין כמוהו רבים בעולם. הוא ייחודי גם ביכולתו, וגם בגודלו (לוויני הביון האמריקנים המקבילים כבדים ממנו בהרבה). למערכת הביטחון הוא יעניק יכולת כיסוי של המזרח התיכון כולו. יחד עם לווין האופק-7 יאפשר ה- TecSAR מספר גדול יותר של "ביקורים" בנקודות חמות בפרק זמן נתון. ומעל לכל יוסיף ה-TecSAR יכולת כיסוי גם בלילה ובכל תנאי מזג אוויר.
