הדיון בסוגיית שערו המתדרדר של הדולר והתחזקות השקל מולו התנהל בוועדת הכספים של הכנסת (13.02.08) על-רקע הודעתם של יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש ושותפו/עמיתו מזכיר ההסתדרות עופר עיני כי הם יוזמים הצעת חוק שתכפה על הנגיד הורדת ריבית.
צעד כזה, לדעת השניים, יביא להתחזקות הדולר ולשיפור רווחיות היצואנים. לדעתם אם יגרום גם לעלייה באינפלציה אז לא נורא, משום שהעלייה הזו תהייה עלייה קטנה בלבד.
אין צורך להיכנס ברשימה זו למרכיבי הצעת החוק שתביא לתוצאה הרצויה לתעשיינים ולמזכ"ל ההסתדרות. זאת משום שבמהלך הדיון בוועדת הכספים הודיעו השניים שהם מושכים את הצעתם. לא רק מושכים הצעתם, הם בכלל לא התכוונו ברצינות לקדמה. כל מה שביקשו היה להעלות על סדר היום את התדרדרותו של המטבע האמריקני וירידת הרווחיות של היצוא כתוצאה מכך.
מזכ"ל ההסתדרות אמר כי אם לא היו מודיעים על כוונתם לכפות על הנגיד בחקיקה הפחתת ריבית שתביא לעליית שער הדולר - איש לא היה מוכן לקיים דיון רציני כיצד לסייע לתעשיינים. הצעת החוק, לדברי יו"ר התעשיינים ומזכ"ל ההסתדרות, גרמה לנכונות לקיים דיון רציני בנושא ובזאת יש לראות הצלחה. שני המכובדים הללו לא טרחו לציין שעוד לפני הדיון בוועדת הכספים הודיעו חברי כנסת רבים כי לא יתמכו בהצעה וכי יש צורך לשמור על עצמאות בנק ישראל. הנגיד עצמו, שכנראה מתייחס למציעים כאנשים רציניים, הודיע במסיבת עיתונאים כי הוא מתנגד לרעיון וכינה אותו פופוליסטי משום שאין לפתור בעיות נקודתיות בחקיקה לטווח ארוך.
בסופו של דבר כל הדיבורים לא העלו, כמובן, דבר מעשי, פרט לשביעות הרצון של יו"ר התעשיינים והמזכ"ל. אם הם מרוצים מי אנחנו שנקלקל להם. אבל בכל זאת מתעוררות מספר שאלות. נכון שהציבור הישראלי כבר מורגל ב"ספינים" ותרגילים תקשורתיים למיניהם. אבל זו הפעם מודים שני הבכירים בעצמם וזה החידוש, כי הפעילו "ספין" תקשורתי על-מנת "לעבוד" על מעצבי דעת הקהל, בתקשורת, המחוקקים בכנסת, הפקידות הבכירה במשרדי הממשלה, שרי הממשלה ונגיד בנק ישראל. כל זאת בעבור... נכונות לקיים דיון בנושא ירידת ערך הדולר.
ומה הלאה? איך תהיה ההתייחסות לאמירותיהם של שניים אלה, יחד או לחוד בעתיד? היום הם הגדירו את הצעתם כ... סתם או כ... סרק סרק. כיוון שהצליחו למשוך תשומת לב לרעיון החקיקה שהעלו תחילה, הצליחו לאחר שהתקפלו ממנה, גם לצרוב בתודעה שפעלו באמצעותה ליצירת "ספין" ותו לא. צריכים הם לקוות שלא יתייחסו אליהם בעתיד כ"ליצני ספינים" שאין להתייחס ברצינות הראויה לדבריהם.
