השמאל - עדר חמורים

איך הופכים בגידה למעשה נאצל? זה פשוט מאוד: הבוגד צריך לשרת בבגידתו את מעצבי דעת הקהל, והם יגמלו לו בשירותי יחצנות. אריאל שרון הבין את זה. אין על כדור הארץ אדם אחד שיכול להכחיש את העובדה שמרגע שהתחייב פומבית לעקור ישובים, הפך שרון מ-"הפנים המכוערות של הפוליטיקה הישראלית", כפי שהגדיר אותו יוסי ביילין, ל"אתרוג" אידיאולוגי יקר ערך. "אבי המתנחלים", זכה לשמוע משונאיו לשעבר שהוא "אבי האומה", רק בגלל שהחליט לעקוד אותם על המזבח. זה לא סוד: התקשורת הישראלית ברובה שמאלנית. זאת לא הייתה צריכה להיות בעיה אילו הקפידו העיתונאים על משימתם הראשונה: שמירה על כללי המשחק הדמוקרטי, ושמירה על האינטרס הציבורי, שזה היינו הך. במשל האתרוג, הגדיר אמנון אברמוביץ' את עצמו כ"עיתונאי עם עמדה". הוא נדרש להגדרה הזו, משום שהיו שהטיחו בפניו, שהגנה על מנהיג מושחת, נוגדת את כללי האתיקה. בהגדרתו את עצמו כ"עיתונאי עם עמדה", הוכיח אברמוביץ' שהעדפתו האידיאולוגית, גוברת על האתיקה העיתונאית. החרה החזיק אחריו התועמלן יואל מרקוס. תחת הכותרת השערורייתית "השחיתות יכולה לחכות", כתב מרקוס: "ההינתקות היא אירוע מעצב כזה, הדורש התמקדות בלעדית בו. המלחמה בשחיתות חשובה, אך היא יכולה לחכות. קודם נצא מעזה" (הארץ, 17.06.05). באותם ימים למי ששכח, השמאל היה נתון בתרדמת, עוד לפני שזו הפכה ל"אין". הליכוד מנה ארבעים מנדטים, ומפלגת העבודה תשעה עשר בלבד, עם חובות מעל מאה מיליון ש"ח. פתאום, כמו משמיים, הופיע אריאל שרון, שמצוקתו האישית הדריכה אותו לבקש מקלט, בקופסת האתרוגים של אברמוביץ' וחבריו. העסקה הייתה ברורה לשני הצדדים: שירותי הגנה, תמורת מימוש תוכנית העקירה של עמרם מצנע. לשרון לא הייתה ברירה: המושחת הפך ניסחט. ואיך הסבירה התקשורת את בגידת שרון במצביעיו? כרגיל באמצעות שקר: "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". הם יודעים ששרון ישב על אותו כיסא כשאמר ליו"ר העבודה עמרם מצנע "דין נצרים כדין תל אביב". הטריק מוכר: חוזרים על השקר הזה אינסוף פעמים, עד שהאמת מבינה את הרמז, ומסתלקת מהתודעה. ואיך שכנעה התקשורת את בכירי הליכוד להצטרף לאותה בגידה? "רק חמור לא משנה את דעתו". רוני בראון שמע, ונבהל. שיגידו עליו מה שרוצים, אבל חמור? כמוהו הבת של איתן לבני, הבן של גאולה כהן, הצלופח מבנימינה, המופז מהזיג-זג ואחרים. היום, אזרחי ישראל עומדים מול שוקת שבורה. השיח הציבורי (כמעט) כולו מיליטריסטי. השמאלנים שהביאונו עד הלום, נמצאים בשלטון ובתקשורת. חז"ל אמרו: "אין אדם משים עצמו אשם". זאת הסיבה שלא שמענו מהם, שהם אשמים בתוצאות של הגירוש, המנוסה מלבנון, ואבי אבות הטומאה: הסכם אוסלו. אבל חז"ל לא אמרו, "אין האדם משים עצמו חמור". המסקנה מבצבצת מעצמה: הם, השמאלנים שלא שינו דעתם, חמורים! עדר חמורים, שבזכות שליטתם בתקשורת, מצליחים להוביל אותנו מדחי אל בכי. לאחיי מהשמאל אני מציע להתפכח. השליכו את ה-gps האידיאולוגי. חמורים עם gps, זה פתטי. במקום להפיץ רפיון, צריך להכין את העם למבחנים קשים. לא צריך להיות אצטגנין ביטחוני, כדי לראות ש"גשם כבד עומד ליפול". זה הזמן להחליף דיסקט. לא אתונה- ספרטה. כולנו חייבים לצופף שורות ולחשוב ספרטנית. ואם עמוס עוז יזעק מרה, תמיד תוכלו להצדיק את ההתפכחות בקלישאה המנצחת: "רק חמור לא משנה את דעתו"...