1) על-פי דברים שנאמרו ונכתבו לאחרונה ע"י ד"ר אורי מילשטיין, אין הוכחה לקיומו של אלוהים והתיאורים בתנ"ך אינם חופפים להיסטוריה של יתר העמים. משמע - התורה אינה ציווי אלוהי שהורד לעם הנבחר, אלא עוד סיפור היסטורי שמוצג בפן אינטרסנטי; וכשם שישו ומוחמד חשבו שהם שליחי האל, אך הם לא, כך אמורה להיות ההתייחסות אל אברהם, משה וממשיכיהם! (דהיינו, כל מי שקרא מי לה' - אלי, עשה צרות לאנושות). לכן, ד"ר מילשטיין מאמין רק במדע ובמה שזה מגלה.
2) בטרם אתייחס לתיזה של ד"ר מילשטיין, אשאל אותו וכל מי שחושב כמוהו: מדוע אתה ממשיך לרצות לחיות בא"י? העובדה שנולדת כאן, אינה עבורך סיבה למסיבה, ולכן מדוע לסכן את חייך וחיי בני משפחתך, בפיסת הקרקע הזו של כדור הארץ?
המדע אינו מולך רק בא"י אלא בכל כדור הארץ, ומבחינתך בכל היקום, לכן לאדם כמוך אין ולא אמורה להיות אחיזה מיוחדת בא"י; ומבחינתך אין סיבה לריב עם ערביי האזור, אלא נהפוך הוא - כדאי ורצוי לוותר על קרקע וגם על זהות מיוחדת, שכן ממילא כולנו אמורים להיות יצירי המדע (לעניין זה -האבולוציה), ורק כך נוכל להמשיך ולהתקיים.
3) זו הסיבה שכל אנשי המחנה שאינו מאמין בקיומו של האלוהים (וכאן - נכללים: תנועת העבודה, השמאל הציוני, מחנה השלום, האנרכיסטים וכד'), דורשים "שלום עכשיו", מסכימים לדו-קיום עם האזרחים הערביים במדינה, ומסכימים לשינוי סממני זהות לאומית.
דהיינו, אין לפנינו מאבק בין מחנות פוליטיים (כמו בארה"ב), אלא בין שני גושים אשר הבסיס שלהם שונה לחלוטין. כאשר מחנה "הלא מאמין באל" בישראל אומר את שלו, הוא למעשה חלק מתרבות מחנה "העולם", שלגביו אין מקום ללאומים, לדתות, אלא רק לציביליזציה אחידה שתפקידה לשרוד ולהלחם נגד הכחדתו הפיזית של כדור-הארץ (התחממות, גזים הנפלטים ע"י שימוש בנפט ומוצריו וכד').
אלא מאי? "מחנה העולם" בישראל, שוכח או מעדיף שלא לראות, כי את שכניו - עניין "העולם" כלל אינו מעניין, אלא נהפוך הוא: שכנינו מתבצרים בעולם המוסלמי, וכל מי שלא עמם - הוא נגדם!
במילים אחרות, אילו העולם המוסלמי היה יכול, היה כופה על יתר תושבי העולם את האיסלאם, או הורגם; וכך זה יקרה, גם עם יהודי "מחנה העולם"! (קרי - הושטת היד לשלום עם ערביי האזור, לא תביא עמה שלום ושלווה ולא חיבור אמיתי עם רעיונות "עולם אחד"!).
4) מאמר זה צר מלהכיל ויכוח בשאלה: האם קיים אלוהים?; אולם פטור ולא כלום - אי אפשר; ולכן אסתפק בהצגת מספר שאלות שתטלנה ספק באלוהות של המדע.
א) מהו מדע? ההיסטוריה הרחוקה הוכיחה כי כל כמה מאות שנים משתנה לחלוטין החשיבה האנושית, ההיסטוריה הקרובה קיצרה את הדרך לשינויי למאה אחת ופחות מכך, וכיום - שנים בודדות.
לדוגמא - עולם הרפואה: גם כיום אין יודעים כיצד פועל גוף האדם (ובמיוחד לא הראש); גם כיום אין מענה רפואי למחלות קטלניות ולא לוירוסים חדשים. העובדה כי אורך החיים של בני-אדם בעולם המערבי גדל - אינו תוצאה רק של רפואה, אלא גם של מזון עשיר ונגיש, והגיינה פרטית וציבורית.
מחד, אומרים לציבור כי אסור שהכולסטרול שלו יעלה על X, אך ראה פלא, בצרפת אוכלים חמאה ושותים יין, והתמותה ממחלות לב פחותה מזו שבארה"ב.
הממשלות והממסדים הרפואיים מאיצים בציבור להשתמש בתרופות יקרות, אך הוכח כי ברוב המקרים רק 1% מהצורכים מבריא לחלוטין, והיתר רק סובלים מתופעות לוואי.
מסקנה: ערובה לחיים בריאים וארוכים, היא עשיית ספורט, אכילה נכונה וגם חשיבה סטואית (עזרה לזולת, לא ריצה אחרי הכסף וכד').
ואז נשאלת השאלה: היכן כאן מדע? לאמיתו של דבר, לפנינו (במקרה הטוב): ניסוי ותהייה, ובמקרה הרע - עשיית רווחי ענק בתעשיית "הבריאות".
ב) עד לתיזת היחסות והקוואנטים של אלברט איינשטיין, עולם "המדע" ראה בתיזה של ניוטון - אמת בלעדית, והנה איינשטיין ניפצה לרסיסים.
אח"כ נאמר לנו כי האור נע בחלל בקו ישר, ולכן מדדנו מרחקים בין כוכבים "בשנות אור", והנה כיום "מוסכם" כי האור מתעקם כאשר הוא נע ליד כוכב בעל מאסה חזקה, ולכן קיימת אפשרות כי מכוכב שכזה והלאה האור ינוע במהירות יותר גדולה. אז מהו הדבר הנכון? ומדוע שנאמין כי התיזה הנוכחית היא האמת האבסולוטית?!
ג) נניח כי אכן קיים מדע (קרי - גילוי של יסודות החיים אצל יצורי אנוש וגילוי יסודות היקום); האם קיומו תרם ליותר הומניות בין אנשים? האם קיומו מנע מלחמות? האם עצר את המרוץ של היחיד אחר הכסף, וכוח להשחית?
ד) נניח כי אנשים כמו אברהם ומשה לא היו טוענים לאמונה באל-יחיד, איזה עולם היה מתפתח? האם לא סביר כי תרבות מלכי מצריים הייתה נמשכת עוד אלפי שנים, ולאן זו הייתה מובילה?
ונניח כי ישו לא היה קם, אין ספק כי אימפריית רומא הייתה מתקיימת עוד כמה מאות שנים ואולי יותר, והתרבות הפגאנית של האלילים הייתה מתחזקת, אך מובילה לאן?!
נניח כי מוחמד לא היה רואה עצמו שליח האל, האם השבטים הברבריים ששכנו באזור, היו מתפתחים מעצמם ומגיעים לדרגות של סדר וארגון, כמו שהגיע העולם האיסלאמי? - לא ולא!
5) משמע, דווקא קיום הדתות המאמינות באל אחד (האלוהים), הוא שסייע בקידום הציביליזציה האנושית. ומה קורה כיום: אלמלא הדתות של האל-האחד, העולם החברתי-תרבותי, היה הופך לערב של מנצלים ומנוצלים (כפי שהיה במצרים העתיקה, אח"כ ביוון ורומא)! מי יצא נגד "נפלאות הקאפיטליזם" - רק הדתות! מי נלחם בסין נגד השחיתות והסיאוב - כת הפאלונג; מי נלחם בבורמה נגד אנשי הצבא שהשתלטו על העם - הנזירים! מי נלחם בעולם הערבי נ' השליטים והמלכים, אשר גונבים מהעם את כספי הנפט? - רק תנועות דתיות! מי זועק בכל מקום בעולם נגד קיפוח, אי-שיוויון וצדק, רק הכמרים, הנזירים וחכמי הדת!
ההבדל הגדול 6) לאור הנ"ל ישאל הקורא: אם כך, מדוע העולם הערבי מסרב להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה בא"י? מדוע הנצרות הקאתולית שואפת כי העם היהודי יכיר באלוהות של ישו? מדוע העולם המוסלמי רואה במערב את שורש הרע?
כאן טמון ההבדל הענק בין העם היהודי ובין יתר העולם; ליהודים אין שאיפות לשלוט בכל העולם, ואין להם חלום לגייר את כל הגויים; אלא נהפוך הוא, העם היהודי אמור להיות אור לעצמו וגם לגויים.
זהו הבדל ענק: קרי - העם היהודי מבקש להוכיח את רעיונות תורתו באמצעות השכל וההיגיון, ואילו הנוצרים והמוסלמים מבקשים לכפות עצמם בכוח על האחר!
לכן, אסור לעם היהודי לוותר על זהותו, וזו אינה משתקפת רק בתכנים אלא גם בקיום פיזי ורק בחבל קרקע הנקרא א"י! העובדה ששרדנו 2,000 שנה בגלות אינה ראיה כי ניתן לקיים עם ללא ארץ! נהפוך הוא, אנו רק שרדנו, אך נמנע מאיתנו להוכיח את דרכנו, והמאבק לשרוד שאב מאיתנו את מרבית החיות והמרץ להיטיב עם העולם.
לכן, המאבק דהיום אינו על פיסת קרקע, אלא על המשך קיומנו כעם מיוחד וייחודי, שיש לו יעוד בהיסטוריה האנושית.
