הכלב סובל מאפילפסיה?

הסיבות לאפילפסיה אצל כלבים מרובות, כמו אצל בני האדם: חלקן קשורות ישירות למוח כמו: בעיות מולדות, דלקות, טראומה לראש, גידולים ועוד וחלקן קשור לפעילות הגוף כגון: כשל כבד או כליות (הגורם לעליית רעלים בגוף), חוסר בגלוקוז, מכת חום, שינויים חדים ברמות מינרלים, הרעלות ועוד. כאשר לא מצליחים למצוא כל סיבה ראשונית לעוויתות, הן מוגדרות כאפילפסיה, ומחלה זו אינה נחשבת לנפוצה, אך גם אינה נדירה באוכלוסיית הכלבים. למעשה, תופעת האפילפסיה נפוצה יותר בקרב הכלבים מאשר אצל החתולים, ונחשבת לשכיחה יותר אצל גזעי כלבים כמו גולדן רטריבר, רועה גרמני ועוד.

• לפני ההתקף - אחד הפרמטרים לזיהוי התקף אפילפסיה היא התנהגות יוצאת דופן של הכלב. לפני ההתקף בעל החיים ישדר התנהגות לא רגועה, יסתובב בבית בפחד וינסה להתחבא. שלב זה נמשך עד שעה;

• ההתקף - התקפי האפילפסיה קצרים לרוב ונמשכים פחות מדקה, אך לבעלים המבוהלים יכולים להראות ארוכים מאוד ומבהילים. במקרים מסוימים ההתקף יהיה חלקי בלבד ולעיתים הוא כללי ומערב את כל חלקי הגוף - עד כדי איבוד הכרה ושליטה על הצרכים. חשוב לדעת, כי במידה וההתקף מתארך מעל 5 דקות הכלב נמצא בסכנת החיים;

• אחרי ההתקף - מייד לאחר העוויתות, בעל החיים עובר לשלב בו הוא מבולבל, אינו מזהה של בעליו והסובב אותו ולעיתים סובל מפחד ועיוורון זמני.

מה עושים במהלך ההתקף?

כמו במקרה של התקף אצל בני אדם, אסור לנו לגעת בחיה בזמן ההתקף, ובעיקר לו באזור הפנים - שכן בעל החיים אינו שולט או מודע לעצמו ולכן עלול לנשוך בעוצמה! מייד בסיום העווית מומלץ לפנות לווטרינר ולתאר לו את אשר התרחש בדיוק המרבי, כאשר חשוב לזכור כי כל עווית "מחזקת" את ה"מסלול החולה" של זרם החשמל במוח ואת התופעה. האבחון במצב זה חשוב מאוד וכולל היסטוריה מפורטת, בדיקה פיסיקלית ונוירולוגית, בדיקות דם, בדיקת נוזל חוט השדרה ולעיתים גם צילומים.

לאחר האבחון הרופא יספק לכם מזרק ווליום אותו יש לתת לכלב לתוך הרקטום בזמן עווית או טיפות ווליום לעיניים. את המינון והתדירות יש לבצע בהתאם להוראות הוטרינר. בכל מקרה, טיפול בתרופות מונע את העוויתות לכל החיים, ובדרך-כלל מסתכם בתרופות KBR ו/או פנוברביטל. במידה והוחל בטיפול תרופתי, יש לבצע לאחר תקופה מסוימת בדיקת דם על-מנת לעקוב אחר רמות החומר התרופתי בדם, ולבצע בדיקת דם לשלילת פגיעה בכבד כל חצי שנה. את תאריך הבדיקה תאמו עם הוטרינר.

1. דרוש שיתוף פעולה מלא של הבעלים, ללא טיפול מסור ועקבי לא ניתן להפסיק את העוויתות; 2. הטיפול התרופתי באפילפסיה ההוא לכל החיים; 3. אסור להפסיק מתן התרופות עצמאית ובבת אחת, שכן הפסקה מיידית יכולה לגרום להופעת העוויתות ולהחמרתן; 4. מטרת הטיפול היא להוריד תדירות העוויתות ועוצמתן אך לא להפסיקם; 5. חשוב להבין שהבעיה פרוגרסיבית וסביר להניח שהיא תחמיר עם הזמן; 6. לתרופות שבטיפול יש תופעות לוואי של פגיעה בכבד לטווח ארוך; 7. יש להרחיק את התרופה מהישג ידם של ילדים ובעלי חיים; 8. בכל שינוי בהתנהגות בכלב או חריגה מהנורמלי יש להתייעץ עם הווטרינר.

הגיל הממוצע בה הכלבים לוקים באפילפסיה הוא בין 6 חודשים ל-5 שנים ובמידה ויש גורם ידוע לעווית מומלץ לטפל בבעיה מייד, על-מנת למנות הישנות של התופעה. במידה ומדובר באפילפסיה ללא סיבה ידועה, מטרת הטיפול אינה ריפוי אלא שליטה בתופעה על-ידי הפחתת התדירות לפחות מפעם בחודש ולהפחתת עוצמת ומשך העוויתות.