כותרת העיתון בתחילת השבוע היתה מפחידה למדי: "כוננות מוגברת". סביב שתי מלים אלה נרקמו אין-ספור פרשנויות ותחזיות קשות, המעודדות את הכל לנקוט בהקדם צעדי מנע לקראת החזוי להתרחש. כעבור שלושה ימים אפשר היה לנשום לרווחה. הסערה לא היתה כצעקתה, השלג לא תפס, הגשמים והקור היו נסבלים. פשוט חורף - תנאים נורמליים לגמרי לעונה.
אבל במשך יומיים-שלושה העסיקה אותנו התקשורת בעסקי מזג-האוויר ה"מפתיע", ציירה תמונת בלהות של החזוי על ידה וניסתה להשכיח מאיתנו את הבעיות האמיתיות שעל הפרק. כמעט סערה בכוס מים.
הנה כי כן הגענו למצב אומלל, שהעם בישראל חרד אפילו מ... מזג האוויר. מהלכים עליו אימים בענייני איתני הטבע, קוראים לנו להתבצר בבתינו. התקשורת שמלבה את אש ההיסטריה הזאת, רק משקפת הלכי רוח פראנואידיים בחברה מוכת-השפעת שלנו.
החשש מפגעי מזג האוויר הוא כאין וכאפס מול חששות מסוג אחר, שצצים בתוכנו - בעידוד הממשלה והתקשורת. עד שצץ עניין הסופות והשלגים, היינו נתונים לחשש מסוג אחר. "כל העולם מסוכן לישראלים" - כך ולא פחות מזה איימו שידורי הטלוויזיה בתחילת השבוע מאז נודע דבר חיסולו של רב המחבלים עימאד מורנייה בדמשק.
מצד אחד - פעולה נקייה, ראויה, מעוררת השתאות עולמית, שבוצעה בידי גורמים עלומים ויעילים, ומצד שני - פיק ברכיים, חולשת רוח, כביכול במסווה של דאגה לשלום אחינו בני ישראל באשר הינם, מפני פעולות "נקמה" צפויה.
והרי לכם תחזית מזג הטרור: כוננויות בכל נציגויות ישראל בחו"ל, תגבור האבטחה על אישים ידועים, המלצות לישראלים לא לדבר עברית בחו"ל, לא להבליט את ישראליותם, להסתיר כל מיני סממנים "מסגירים" וכו'. כל זאת - כאילו האיום החדש על שלומנו הינו יוצא דופן מאז הפיצוץ במשענת הראש של ג'יפ ה"פג'ארו" בלב הבירה הסורית. כאילו קודם לכן ישראל והישראלים לא היו מאוימים, לא נזקקו לנקוט צעדי עירנות וביטחון טבעיים, כאילו רק בעקבות פעולה נקודתית "נקייה" מתחת לאפו של בשאר אסד, מתעורר האויב ליזום מעשי רצח ביהודים תחת הכותרת "נקמה".
יש רק הבדל אחד: פעם איומים כאלה או אחרים, אמיתיים או מדומים, לא עבדו כל-כך עלינו. לא לובו על-ידי הגורמים המוסמכים. היום אנו מתנהגים כעלים נידפים ברוח החורפית.
וכי איזו עילה של נקמה דרושה לו לאויב, שמתכנן יומם וליל מעשי רצח ואלימות נגד יהודים? איזו נקמה מבקשים הטרוריסטים הפלשתינים בשגרם מדי יום עשר-עשרים רקטות ומרגמות לעבר ישובי מערב הנגב? איזה תירוץ דרוש להם, לערבים ולאירנים, כדי לחרוש מזימות השמדה נגד היישות היהודית ולהכריז על כך בריש גלי?
דומה שרק אצלנו, באמצעי התקשורת ובפי דוברי הממשלה, מדברים על "נקמה ערבית" צפויה. בכך לא רק מצדיקים את הטרור אלא אף מעודדים אותו. זורים מורא בקרב האוכלוסיה בישראל מפני הצפוי לנו, פה ושם, וכל זאת משום שזרועות הביטחון שלנו, כאשר הדרג המדיני אזר עוז ונתן להם אור ירוק, פעלו בלב הרצועה או היכו בלב הבירה הסורית.
למסכת ההפחדות העצמיות יש להוסיף כמובן את הודעות האזהרה בפי דוברי הממשלה ופרשנים בכירים, צבאיים ומדיניים, מפני כניסה קרקעית לרצועת עזה. נספוג שם אבדות קשות, לא נדע איך לצאת, נסתבך ונקיז דם - אומרים לנו חזאי הממשלה חזור ואמור.
בינתיים הרקטות ה"נקמניות" מוסיפות ליפול על שדרות וניר-עם כמו טיפות משמיים, כאשר אלוהי הניסים עומד בינתיים לצדנו - אבל עד מתי?
מתברר שמנהיגינו אינם סומכים כל-כך על החי"ר והשיריון של צה"ל. אינם בוטחים בהם שיעשו מלאכה מהירה ונקייה וישימו קץ לשלטון ה"חמאס". נכון, פעולה קרקעית תעלה לנו במחיר של אובדן חיי לוחמים, אבל האין זה בלתי נמנע להיכנס לעומק שטח האויב, לפעול ולעשות את הדרוש כדי להחזיר את הביטחון והשקט ליישובי הנגב המערבי (ותפסיקו לקרוא להם "מעטפת" לעזה הארורה)?
מסכת ההפחדות של הימים האחרונים משמשת תירוץ לחוסר מעש, לחוסר הכרעה מדינית-צבאית אמיצה ונדרשת. הממשלה הנוכחית כנראה השלימה לחלוטין עם המצב הזה, שהרי שדרות איננה רמת-אביב. איך אמר הקיבוצניק מניר-עם? התנתקנו מהרצועה אבל המדינה התנתקה גם מאיתנו.
נראה שהממשלה הזו איננה רוצה שהמשך הירי והטרור יפריעו לה לרקום בחדרי-חדרים את מהלכי הנסיגה הבאים וחלוקת ירושלים. ממשלה שפוחדת מן הצל של עצמה - מדוע שלא תפחיד את נתיניה באמצעות כלי התקשורת, שלבסוף מתבדים ואינם מתנצלים?
אכן ישנה סיבה לדאגה - והיא רק זו: דאגה מפני המשך מהלכיה הבלתי שקולים של הממשלה המכהנת, שאפילו חזאיה עושים צחוק מעצמם. נותרה תקווה אחת בלב: כשם שדין מזג האוויר להתחלף, להשתפר, גם השלטון בישראל דינו להתחלף עוד השנה ולהימסר לידיים ראויות יותר, שינסכו בלב העם תעצומות עזוז וגבורה ויפיגו את פחדיו - אם מפני סופת שלגים ואם מפני איומי נקמה.
את מקום ההיסוס הנוכחי, המשקף חולשה ומזמין יתר תוקפנות נגדנו בנשק משוכלל יותר, צריכה להחליף נחישות מדינית וצבאית. לאחר חיסול הטרוריסט עימאד מורנייה יש לשים קץ גם למדינת הטרור של איסמאעיל הנייה.
