מועצת אירופה קבעה כי על ישראל להסיר את הסגר המוטל על רצועת עזה, לפתוח את המעברים, להפסיק את הלחימה, ולהתרגל לקסאם. ועל זה אמרה שרת החוץ ציפי לבני כי מועצת אירופה מנותקת מן המציאות.
יתכן, אך מי שמנותק באמת מן המציאות היא שרת החוץ ציפי לבני. הרי מעל כל גבעה רמה וליד כל מיקרופון רענן היא מכריזה השכם והערב כי האינטרס העליון של מדינת ישראל היא להקים מדינת טרור לידה, על שטחה. בתוך הבטן הרכה של ארץ ישראל.
ואכן מדינת טרור כזו כבר הוקמה בגוש עזה, השווה בשטחו לגוש דן. אותה מדינה עושה בדיוק את מה שצפוי שמדינת טרור צפויה לעשות: טרור. חיי האזרחים השכנים לאותה מדינת טרור הפכו לגיהינום. יתר על כן, אי אפשר לומר ששרת החוץ לא הוזהרה כדבעי מפיו של רמטכ"ל צה"ל, בוגי יעלון. מכאן שציפי לבני היא המנותקת מן המציאות, ובהתאם לכך מביאה עלינו עוד מדינת טרור, הפעם ממש בלב ארץ ישראל.
אבל ציפי לבני איננה לבדה בניתוק מן המציאות. הנה השר בן-אליעזר שאומר כי אבו מאזן הוא איש טוב שאיננו מסוגל לספק את הסחורה, דהיינו לעצור את הטרור. ומי האיש שיוכל לעשות זאת אליבא ד-בן-אליעזר? כמובן איש הטרור האכזרי הרבה יותר, זה שמנהיגותו הוכחה באמצעות רצח מספר גדול יותר של יהודים, מרוואן ברגותי. מנהיגות של העצמת הטרור, מתן פרס לטרור, היא המנהיגות שתוכל להביא לנו את השלום המיוחל. היש ניתוק עמוק יותר מן המציאות?
האם שני האישים הללו מנותקים מן המציאות? תלוי באיזו מציאות מדובר. המציאות המציאותית, כמובן שהם מנותקים ממנה. אבל המציאות התקשורתית, המציאות האירופית המזויפת, המציאות של עם שהחליט לנתק את עיניו ממוחו, את אזניו מתודעתו, ואת תחושותיו מליבו, במציאות הזו ציפי לבני ובן-אליעזר שוחים כדגים במים ביחד עם יקיר ועדת וינוגרד, רה"מ אולמרט.
השאלה איננה האם ציפי לבני בן-אליעזר והאיחוד האירופי מנותקים מן המציאות. השאלה היא כיצד אנו, החיים את המציאות, הקסאמים, הרצח בדימונה, הרצח בקדומים, האנסים הנמלטים, שוד הקרקעות, הרצח בכבישים, מאפשרים לציפי-לבני ובן-אליעזר להמשיך ולשלוט. ועל זה רק העם יכול לענות, ולומר די, החוצה, ולהחליף את השלטון.
