האזנתי ברוב קשב לדבריה של חברת הכנסת יחימוביץ' במסיבת עיתונאים שהתקיימה בערוץ הראשון. אי אפשר לקחת ממנה את שטף הלשון, את יכולת הניסוח המרשימה וכן גם לא את יושר הלב הבסיסי בו ניחנה. לזכותה אומר שהיא לא למדה לשקר ולעגל פינות. יחימוביץ' היא אחת מחברות הכנסת הנמרצות והחרוצות ביותר ואני מאמין שמחויבותה לחיים הפוליטיים היא מלאה. אם תיבחר - זו שאלה אחרת והעתיד יוכיח. ראיית המציאות בשחור לבן, כך גם היעדר נאמנות בסיסית לשותפים פוליטיים באותה מסגרת, אינם נראים כתכונות הנדרשות להישרדות פוליטית- אבל נחיה ונראה.
למרות רהיטות דבריה לא העלימה חברת הכנסת הנכבדה כי היא למעשה פועלת כסיעת יחיד במפלגתה בתחום החברתי ולמעשה היא הנושאת היחידה של הדגל החברתי אותו הניפה, כביכול, בבחירות האחרונות, מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ. לעמיר פרץ שהביאה לפוליטיקה לא שמרה שלי אמונים ולמעשה נטשה אותו לאנחות. הפוליטיקה, כדבריה, אינה מועדון חברים.
עמיר פרץ עצמו כבר אינו נוטל חלק במאבקים חברתיים, אלא מנסה לפלס את דרכו חזרה לצמרת מפלגת העבודה וינסה להסתפק בתפקיד של שר חשוב יותר או פחות. הציבור שהצביע לעבודה בגלל עמיר פרץ יחפש לו אלטרנטיבות אחרות וממילא מפלגת העבודה כבר אינה פונה אליו יותר. אין ספק כי עמיר פרץ שגה בבחירותיו, אבל יחסה של מפלגת העובדה אליו נגוע באותה התנשאות גזענית שאפיינה אותה בעבר ואשר הביאה עליה ובצדק את איבתן של שכבות נרחבות בישראל.
בראשות העבודה עומד כיום אהוד ברק שכלל לא התמודד בבחירות לכנסת במסגרתה והוא כיום המועמד המועדף על ח"כ יחימוביץ'. למרות רצונה העז לטשטש נושא זה, היה ברור שהיא ממש לא מאוהבת במועמד המועדף עליה, שאינו אלא לדבריה הפחות גרוע מבין האפשרויות האחרות [אולמרט ונתניהו]. בדי עמל והסתייגות הואילה לבסוף לומר שברק הוא מועמד "ראוי". עם רוח גבית כזו די ברור מדוע ברק מתעקש להמשיך בחברותו בממשלה.
מה בדיוק מאפיין את מפלגת העבודה? מהם "הערכים הבסיסיים של מפלגת העבודה" עליהם שלי נאבקת? מהראיון למדתי כי הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים שיזם השר הרצוג איש מפלגת העבודה היא "בניגוד לערכים הבסיסיים של מפלגת העבודה" אפילו את הקביעה הזו לא ממש הבנתי. האם הסטאטוס קוו בענייני דת הוא "הערכים הבסיסים של מפלגת העבודה"?
ככול הנראה התשובה לשאלה האמורה היא חיובית. חזרתי ושמעתי את הראיון [באתר הערוץ הראשון] ולא יכולתי להימנע מהמסקנה העגומה שמפלגת העבודה מלוכדת כיום סביב שני נושאים בלבד. הנושא הראשון הוא ההתנגדות להרחבת סמכויות בית הדין הרבני [חוץ מהשר הרצוג ועוד כמה שבוודאי תמכו ונמלטו למחסה להסתתר מזעמה של יחימוביץ].
הנושא השני בו מלוכדת המפלגה הוא התנגדות לרפורמות שיוזם השר פרידמן, כי כל חברי הכנסת שלה תומכים ב"שלטון החוק". מה הקשר בין הרפורמות לשלטון החוק לא ידעה הח"כ לפרש ואכן מוטב שתלמד תחילה מה משמעות המושג שלטון החוק ומה ההבדל בינו לבין שלטון השופט. בסופו של יום שלי יחימוביץ' שייכת לחתך הסוציו אקונומי של מרצ [צפון תל אביב, גבעתיים, רמת השרון] ויחסה למושגים של שלטון החוק ועליונות בית המשפט העליון משקף בברור את הערכים של שכבה חברתית זו.
ח"כ יחימוביץ' היא עוף מוזר וחריג. היא מודה בגלוי שאין לה שותפים אמיתיים לחזון החברתי שלה במפלגת העבודה. באופן אישי אין לה גם חזון מדיני הואיל והיא משוכנעת שנושאים אלו אינם מוכרעים על-ידי ממשלת ישראל ואף לאולמרט אין כוח להוליך תהליך מדיניים, עם או בלי תמיכת מפלגת העבודה. כל ניסיון של המראיינים לדלות ממנה אמירה בעלת משמעות שתגדיר את הערכים הבסיסיים של מפלגת העבודה נכשל ולא למדנו ולו דבר חיובי אחד על ערכים אלו [את ההתנגדות לבית הדין הרבני ולפרידמן כבר הזכרתי?].
הניסיון להגדיר ערכים חיוביים בהם דוגלת מפלגת העבודה נכשל לא מפני שהמרואיינת, שהנה בעלת השקפה ציונית סוציאל דמוקרטית מובהקת [לה אני שותף] אינה יכולה להגדיר ערכים אלו, אלא מפני שהיא ישרה והגונה מכדי להונות אותנו בטענה שיש לה שותפים לדרך באותה פלטפורמת עסקנים המכונה מפלגת העבודה. לשלי יחימוביץ' אין כל בעיה להגדיר מה הערכים שעל מפלגת העבודה לדגול בהם אבל היא אינה יכולה להישיר מבט לצופה ולטעון כי אכן במפלגה בוגדנית זו יש מחויבות רעיונית לערכים כלשהם.
שלי יחימוביץ' אינה רלוונטית יותר לא מפני שהנושאים למענם היא נלחמת אינם רלוונטיים, אלא משום שלא ניתן לצפות כי תנועה המתבססת על היישוב הוותיק השבע והמבוסס תנהיג בשורה חברתית. לא ניתן לצפות כי אלו שזנחו זה מכבר את הערכים הציוניים וערכי הסולידאריות החברתית ואשר בהתנהגותם הוכיחו כי דבק בהם יחס גזעני לצבורים אחרים ובמיוחד הציבור המזרחי יוכלו לזכות אי פעם באמון הציבור.
