המו"מ בין ישראל לחמאס לגיבוש עסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט לא הגיע עדיין לכלל גיבוש של הסכם סופי. ראש אגף משאבי אנוש בצה"ל, האלוף אלעזר שטרן, אמר, בשיחה עם תלמידי כיתות י"ב על-רקע הגיוס הקרב לצה"ל (24 בפברואר 2008), כי יש לקבוע גבולות בשאלת המחיר שישראל צריכה לשלם עבור החזרתו של שליט. שטרן ציין, כי ישראל צריכה להשקיע מאמצים רבים על-מנת להחזיר את שליט ואף לשלם מחיר גבוה. ואולם הוא הדגיש, כי למחיר "יש גבולות". לדבריו, "שחרור מחבלים רבים עלול להביא לפיגועים נוספים".
בהתבוננות על תמונת המצב בפרשת שליט החל משלב החטיפה ועד לקיפאון הקיים כיום במגעים בתיווך מצרי ואירופאי בין ישראל לחמאס ניתן להבחין בקווים העיקריים הבאים:
א) ארגוני הטרור החוטפים, חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האיסלאם, לא שינו מהותית את תביעותיהם המקוריות הנוגעות למספר הטרוריסטים האסירים (1,400) ולקריטריונים (אסירים המרצים עונשי מאסר ארוכים, דרג הנהגה, נשים, נערים, חולים). הנהגת חמאס, המנהלת את המו"מ ושולטת בגורלו של שליט, הייתה נכונה לגלות גמישות בנושאים הקשורים לדרך ניהול המו"מ או לשלבי יישום ההסכם (שלושה שלבים, העברת שליט לחסות מצרית לאחר השלב הראשון וכו').
ב) לחמאס אינטרס מובהק להביא לשחרור נרחב של אסירים לצורך חיזוק התמיכה העממית בשלטונו ברצועת עזה, כחלק מהמאבק ברשות הפלשתינית של אבו מאזן ("דרך המאבק יעילה יותר מהמו"מ המדיני") ונוכח הלחצים של משפחות האסירים. יחד עם זאת, חמאס אינו מפגין לחץ לסגור עסקה "בכל מחיר" ומדגיש, כי לא יחזור בו כהוא זה מתביעותיו לגבי מספר האסירים שהוא תובע לשחרר והקריטריונים שקבע.
ג) פרשת שליט, אף אם תסתיים בהסכם שישביע את רצון שני הצדדים, אינה סותמת את הגולל על השימוש בנשק חטיפת חיילים לצורכי מיקוח. בכירי החמאס שבים ומבהירים, כי הארגון יוסיף לחטוף חיילים על-מנת להביא לשחרור כל האסירים הפלשתינים עד האחרון שבהם.
א) ישראל הגמישה מספר פעמים את עמדותיה במו"מ על עסקת שליט, בהצדיקה בפומבי תשלום "מחיר גבוה" עבור החזרת החייל החטוף (הכולל מאות רבות של טרוריסטים פלשתינים). הויתור המשמעותי ביותר היה בנכונותה לשנות את הקריטריונים לשחרור האסירים ולכלול במסגרתם גם טרוריסטים פלשתינים "עם דם על הידיים". בכירים בהנהגה הישראלית חוזרים וטוענים, כי צריך להשתמש בשחרור האסירים כאמצעי לחזק את משטרו של אבו מאזן מול החמאס ויש לא מעטים הרואים בשחרורו של מרוואן ברגותי, מייסד גדודי חללי אל-אקצה, המרצה עונש של חמישה מאסרי עולם, "אינטרס ישראלי".
ב) במו"מ בחרה ישראל בגובה "התשלום" וב"סחבת" במגעים כאמצעיים העיקריים הקיימים בארסנל שלה. צעדי הענישה האחרים נגד הנהגת החמאס (מצור, פעולות צבאיות) קשורים לניהול הלחימה נגד המשך הטרור ושיגור הרקטות לעבר ישראל. בפרשת שליט ויתרה ישראל על האופציה הצבאית (מבצע לשחרור החייל, כיבוש הרצועה לפרוק תשתיות הטרור) או על הפעלת לחץ ישיר על הנהגת החמאס האחראית הישירה ל"פשעי מלחמה" (אף על-פי ההגדרות של ארגון בצלם).
המחיר שישראל נדרשת לשלם אינו מסתיים במספר האסירים. לחמאס עניין לחלץ מישראל מחיר גבוה יותר בתחום המדיני, שעיקרו הכרה משתמעת דה-פקטו בשלטון החמאס ברצועת עזה. זו הסיבה שבכירים בחמאס חותרים להוציא לפועל את עסקת שליט במסגרת של הסכם הודנה חדשה (הפסקת אש זמנית), שיכלול בין היתר הסרת המצור הכלכלי מעל רצועת עזה ופתיחת מעברי הגבול. התנאים שמוסיפה חמאס להסכם ההודנה (עיקרם - הפסקת פעילות סיכול הטרור הישראלית ברצועת עזה ובגדה המערבית) מעניקה לארגון סעיפי מילוט רבים מביצועו, ולמעשה קובעת כי הטרור יימשך גם לאחר שחרור שליט.
ישראל נמצאת במצוקה אמיתית. בהיעדר אמצעי לחץ אפקטיביים על החמאס (חלקם בויתור מדעת) היא מתקשה להביא להגמשת תביעותיו במו"מ. בנוסף לכך, ההתייחסות לאסירים הטרוריסטים הפלשתינים כ"מטבע עובר לסוחר", תוך עמעום פשעיהם החמורים והצורך במיצוי הדין עימם, מחלישה מאוד את עמדתה. ובמבט לעתיד, נהיר למקבלי ההחלטות בישראל, כי כל הסכם בעניינו של שליט לא יפחית את המוטיבציה של ארגוני הטרור לבצע פיגועי חטיפה נוספים והוא יהיה הבסיס לכל מו"מ עתידי.
דבריו של האלוף שטרן בעניין המחיר מזכירים את הדילמה שעמדה בפני ארה"ב במלחמתה בעירק. למרות הפעלת הלחץ האכזרית ביותר של החוטפים, כולל שידור צילומי עריפת ראשי החיילים החטופים, נמנעה ארה"ב מלשאת ולתת עם החוטפים או להיענות לתביעותיהם, ויתר על כן, הגבירה את הלחץ הצבאי לחיסול תשתיות הטרור בהתבסס על ראייה ארוכת טווח.
