זקני העדה המרוקאית בישראל, כאלו שהתגוררו בערים הגדולות במרוקו בימי מלחמת העולם השנייה, זוכרים עדיין כיצד מלך מרוקו, מוחמד החמישי, עשה הכל כדי שמעמדם של יהודי מרוקו לא ייפגע.
לא הייתה זו משימה קלה עבורו. מרוקו נשלטה באותם ימים על-ידי צרפת של שלטון וישי, שעשה יד אחת עם שלטון הרייך השלישי. אף שעמד בראש מדינת חסות שנשלטה על-ידי הממשלה הצרפתית, הוא עמד בלחצים, שבמדינות אחרות לא עמדו בהן, והצליח לעכב את החלת חוקי הגזע וחוקים אנטי יהודיים לנישול ממעמד ורכוש ולריכוז בגטאות. להיטלר היו שאיפות להיכנס גם למרוקו כדי לשלוח את יהודי המדינה למחנות ההשמדה, בדומה למשלוחים שיצאו מלוב ומתוניס. מוחמד החמישי התנגד בתוקף.
עד היום נוטה יהדות מרוקו לשמור חסד לבית המלוכה. ככלל, ארמון המלוכה המרוקאי ראה ביהודי המדינה נתינים מרוקאים לכל דבר, גם לאחר קום המדינה. בעקבות כך, גוברים כעת הקולות, בעיקר מצדם של פעילי העדה, להעניק את אות "חסיד אומות העולם" למוחמד החמישי, בגין עמידתו האיתנה לצדם של יהודי ארצו, בעיצומה של המלחמה.
במשך שנים הייתה מרוקו למדינת חסות של צרפת, החל מ-1912. בהסכם פס, ולמרות שהיהודים בה לא זכו לזכויות והגנה כפי שזכו להן היהודים באלג'יריה וטוניסיה, היה שיפור לטובה במצב היהודים. למעשה באף אחת מהמדינות בצפון אפריקה, היהודים לא היו נתונים בסכנת הכחדה או לפגיעה על-רקע אנטישמי. יהודי המגרב זכו בדרך כלל להגנת ממדינות אירופה ובעיקר צרפת. המצב השתנה עם פרוץ מלחמת העולם השניה, כאשר צרפת הפכה לפרו-נאצית.
אף שמרוקו, כמדינת חסות צרפתית, לא שיתפה פעולה עם ממשל וישי הפרו-נאצי, מצבם של היהודים תושבי מרוקו בכל זאת הורע. עובדים רבים פוטרו ממשרדי הממשלה, יהודים לא הורשו לגור מחוץ למלאח (השכונה היהודית), וב-1941 אף הופצו כרוזים בצרפתית ובערבית בשכונה היהודית, הקוראים ליהודים להתייצב למפקד בעיריה שמטרתו הייתה לרשום את רכוש היהודים. אחרי המפקד שנערך בעיר מוגדור, כתב פקיד עיריה בכיר, שהוא מרוצה שהכול עבר ללא התנגדות מצד היהודים. הרכוש הכללי נאמד ב-55 מיליון פרנקים צרפתיים. המלך מוחמד החמישי, על אף אהדתו ליהודים, לא הצליח למנוע פוגרום בקזבלנקה בהשראת הגסטאפו ב-15 בנובמבר 1942.
המעניין הוא, שגם בימי מלחמת העולם השנייה, השתלבו היהודים בחיי המדינה ואף בפוליטיקה המקומית. יהודי המדינה התרכזו בעיקר בערים הגדולות - טנג'יר, רבאט, קזבלנקה, מרקש, מקנס ופס, כאשר בכל אחת מהן היו למעלה מ-15,000 יהודים. בשנת 1948, ערב הקמת המדינה, חיו במרוקו כ-265,000 יהודים.
בשנת 1948, עם פרוץ מלחמת תש"ח, הורע מצבם של היהודים, בעיקר מפני המון העם שחולל פרעות בקרב היהודים. לארמון המלוכה לא היו כלים לעצור את ההמון. אחרי אחת הפרעות, הורה המלך מוחמד החמישי לפטר את מפקד משטרת העיר ממשרתו, וכדי לרצות את היהודים, הוא אף שלח את בנו הנסיך מולאי חסן לבקר בבית הכנסת ביום הכיפורים.
למרות זאת, רבים מהיהודים שחששו מפני העתיד, בחרו לעזוב את מרוקו ולעלות לישראל או לצרפת ולספרד. יהודי המדינה חששו גם שמרוקו, לאחר שתקבל את עצמאותה, תצטרף לליגה הערבית ואז תפעל ביתר שאת נגד היהודים.