ג'וזף סטיגליץ, פרופסור אמריקני חתן פרס נובל לכלכלה והכלכלן הראשי לשעבר של הבנק העולמי, חישב את עלות מלחמת עירק: 3 טריליון דולר. הקונגרס האמריקני מסר נתון צנוע יותר: 845 מיליארד דולר "בלבד". הפער בין המספרים נובע מכך שהקונגרס לקח בחשבון רק את העלויות הישירות לעומת הפרופסור, אשר הוסיף גם את העלויות העקיפות של המלחמה.
קברניטנו מזמן לא מתייחסים לבעיות הביטחוניות של ישראל באופן רגשי. הרי גם ראש ממשלתנו וגם שר הביטחון - הם המנהלים מזן החדש. לא עוד מנהיגי אומה רגישים, כריזמטיים ובעלי חזון - זה הדגם המיושן, זה כבר "passe". היום באופנה דגם חדש - מנהיג-איש עסקים (זוכרים את ההשקעות הנדל"ן של האחד ואת ההצלחות הסטרט-אפיסטיות של השני?).
אם כך, חשבתי לעצמי, אולי כדאי לדבר עם המנהיגים שלנו בשפה הקרובה ללבם - שפת הבוכהלטריה, או כפי שנהוג היום לכנותה בשם יותר אופנתי - שפת ה-business plan.
בימים האחרונים נפלו עשרות רבות של רקטות - ולא רק על ראשם של תושבי שדרות (אותם הרי מזמן כבר לא "סופרים"), אלא, הפעם - גם על תושבי אשקלון. בימים טרופים אלה כולנו שואלים את עצמנו: האם יש באופק מענה לבעיית הקסאמים והרקטות? והכוונה היא - למענה רציני, אמיתי - לא המענה בסגנון אשר הציע בזמנו הנשיא שלנו (עוד זוכרים את ה-"קסאמים-שמאסאמים"?).
איזו שאלה! ודאי שיש למנהיגנו מתווה לפתרון אמיתי!! ואפילו שניים!!! הפתרון האחד הוא "המהיר" - מיגון בתים, והפתרון השני הוא האיטי יותר, אך מוחלט - "כיפת הברזל". ולשתי הפתרונות מאפיין אחד משותף - אלה הם הפיתרונות ללא סיכון! המוח היהודי שוב מוכיח את גאונותו! אור לגואים! נמצאה הנוסחה לנצח במלחמה נגד הטרור הפלשתיני ללא סיכון!
אל תחשבו שמדובר במילים ללא מעשים - הפעם זה רציני. ב-23.12.07 הקבינט אישר להקצות 811 מיליון ש"ח בחמש השנים הקרובות למערכת ליירוט רקטות "כיפת ברזל".
ועוד - טרם ההחלטה הזאת (עוד ב-08.2007), שר הביטחון מר אהוד ברק, סבר ש"ישראל תוכל להסכים לנסיגות נוספות בגדה רק לאחר השלמת מערכת הגנה מפני רקטות קצרות טווח".
בהמשך, ב-24.02.08, הקבינט החליט להקצות 327 מיליון ש"ח למיגון 3,600 בתים בנגב המערבי. מדובר היה על שדרות ועוטף עזה - לא אשקלון, לא נתיבות, לא אשדוד ולא קריית גת.
זמנים טובים וכעת ניגשים ל"בוכהלטריה של הארטילריה". אך קודם, בוא נדמיין שבא לציון גואל. נדמיין שהמיגון הסתיים וגם פרויקט "כיפת ברזל" הושלם בהצלחה. מותר לנו לחלום על הזמנים הטובים לעתיד לבוא - הרי לא נותר לנו בימים הקשים אשר עוברים עלינו אלא לחלום, לחלום שהכול יסתדר...
לפי הערכות של רפא"ל, עלות כל טיל יירוט נעה בין 30 ל-40 אלף דולר. נזכיר לעצמנו, שכל יצרן, אשר רוצה לזכות בהזמנה גדולה, נותן ערכות מונמכות. לכן, אם נניח שעלות כל טיל תסתכם ב-160,000 ש"ח, זאת תהיה בהחלט ערכה סבירה.
נניח שחמאס משגר בממוצע "רק" כ-25-30 קסאמים ביום (לא 60-50 כמו בימים אלה). לפי כך, 25-30 קסאמים ליום כפול 365 יום = כ-10,000 קסאמים לשנה.
נשים בצד את הסיכון הטכנולוגי של עצם הצלחת הפרויקט וגם את דעות מומחים שאפילו אם הפרויקט יצליח, מידת היירוט לא תהיה מלאה, ואפילו - לא באחוזים גבוהים. ניחא.
נניח גם שמשרד הביטחון יקבל מרפא"ל את "כיפת הברזל" ללא חריגת משמעותית של העלויות, דבר אשר בדרך כלל לא קורה. הרי הפרויקט רק בתחילת דרכו, אי-הוודאות והסיכון הכלכלי גבוהים, לכן, יש לצפות, ל"גלישה" משמעותית מהתקציב המקורי. וכעת, לאחר שהנחנו את כל ההנחות הנ"ל, מתקבלת טבלה הבאה:
עלויות יירוט לשנה: יירוט / שיגור של 10,000 רקטות 1,400,000,000 ש"ח
חלק יחסי של עלות פיתוח וייצור (בפריסה ל-5 שנים) 162,200,000 ש"ח
סה"כ: 1,562,000,000 ש"ח
חריגות מהתקציב המקורי (כ-15-20%) 273,350,000 ש"ח
סה"כ כללי: 1,835,350,000 ש"ח
ווכן, מדובר בעלות שנתית של מעל שני מיליארד ש"ח לשנה (כולל מיגון של 3,600 בתים בנגב המערבי). עלות זאת היא עלות ישירה. אם נרצה להמשיך את הבוכהלטריה שלנו בהתאם למודל של פרופסור סטיגליץ, לסכום זה יש להוסיף את העלויות העקיפות, כגון:
- ריבית על ההון שגויס למימון הפרויקטים
- עלויות טיפולים רפואיים לפצועים
- עלויות חברתיות ומקרו כלכליות
לא נגזים אם נכפיל ב-2 את העלות הישירה שקיבלנו לעיל (נהיה יותר צנועים מהפרופסור - הוא הכפיל ב-3). מתקבל סכום נאה של 4 מיליארד שקל לשנה. זהו ה-business plan של אהוד אולמרט ואהוד ברק!
ספק בלבי אם "התוכנית העסקית" הזאת תניב לנו שלום וביטחון. אך, בדבר אחד אני בטוח: אם המנהיגים-הביזנסמנים שלנו היו מחפשים משקיע להמצאתם - לנצח את הטרור הפלשתיני ללא סיכון - אף קרן הון סיכון לא הייתה מוכנה לשים כסף לתוכנית עסקית שכזאת: 400,000 ש"ח יעלה יירוט של טיל בודד, חתיכת צינור עם קצת חומר נפץ, אשר עולה לפלשתינים לכל היותר... 400 ש"ח.
אולי כדאי להפסיק להמציא המצאות מפוקפקות, לעזוב את הפנטזיות ולהחיל להילחם במחבלי החמס בשיטות "המיושנות"? כמו פעם, כאשר חשבו על הביטחון של האזרחים יותר מאשר על דעת הקהל מעבר לים. זוכרים? פעם ניצחנו - כאשר לא פחדנו להילחם ולא היססנו להעז...