הטיעון שלי יקומם אולי רבים המעדיפים להתעלם מהמציאות והוא בוודאי עומד בניגוד גמור לגרסה הרשמית. החמאס ניצח בסיבוב הנוכחי ניצחון ברור וחד-משמעי ויש את כל הסיבות להניח שכך יהיה גם בעימותים הקרובים. מדינת ישראל תחת ההנהגה הנוכחית אינה יכולה אלא לצפות להמשך מלחמת ההתשה ברמה "נסבלת" ועל אשקלון להתחיל להתרגל לכך שגורלה יהיה כגורלה של שדרות.
על-מנת להגדיר את תוצאות הסיבוב האחרון מן הראוי שנסכם לעצמו את מטרותיו קצרות הטווח של החמאס. נזכור כי המטרה ארוכת הטווח היא השמדת מדינת ישראל ודומני שעל כך אין מחלוקת אפילו בחוגי השמאל. מאחר שאף אחד אצלנו לא מעוניין לתכנן לטווח הרחוק אסתפק בכך שאגדיר כי לטווח הקצר מטרותיו של החמאס הן כדלקמן:
א) לשמר ולבסס את שלטונו ברצועת עזה ולהקנות לו לגיטימיות ערבית ובינלאומית.
ב) לכבוש את מנהיגות העם הפלשתיני ולהפוך לצד שלא ניתן להתקדם בלעדיו ואשר יסכל כל פתרון מדיני.
ג) להשתלט על הגדה ועל הפזורה הפלשתינית.
ד) לשמור על גחלת המאבק המזוין המתמיד ולכפות על ישראל מאזן הרתעה הדדית.
תהלוכות הניצחון של החמאס בתום הסיבוב הנוכחי מוצדקות לאור בחינת המטרות שהציב לעצמו. שלטונו בעזה יציב והתחזק. אבו מאזן עצמו מציע שהוא יתווך בין ישראל לארגון ובכך ויתר למעשה על המנהיגות. החמאס הצית הפגנות תמיכה בגדה ובכך שיפר את אחיזתו בה.
מעבר לכך, החמאס הבהיר לישראל שמעתה המחיר של יוזמות צבאיות יהיה הרבה יותר יקר ואשקלון ונתיבות יספגו מטחי טילים גם בעתיד. ראש הממשלה כבר הכיר בכך וקבע כי תהיה הפסקת אש אם החמאס "יצמצם" את שיגור הטילים [כמה זה - 10 קסאמים ביום?]. בהמשך כשעמד ראש הממשלה על הנזק שגרם בדבריו [לעצמו- לא למדינת ישראל] הוא החריף מעט את הטון אבל משמעות הדברים ברורה.
אין אנו חסרי ניסיון במבצעים מהסוג שבוצע בעזה ומבצע "גשמי קיץ" אפילו עלה על הסיבוב הנוכחי "בהישגיו". אם נמשיך לערוך מבצעים בנוסח גשמי קיץ ומבצעים דומים נמשיך לקצור את אותם "ההישגים". אם מישהו חושב שההישג הצבאי נמדד במספר הקרקפות הפלשתיניות הוא טועה ובגדול. מספר השאהידים מתפרש בצד שכנגד רק כאות ומופת לנכונות להקרבה. בכל פרמטר של אומץ, נחישות ונכונות להקרבה החמאס עולה עלינו בכמה וכמה דרגות.
לא כדאי שנשלה את עצמנו ובוודאי שאסור לנו לאפשר להנהגה שלא מסוגלת לומר אמת לרמות אותנו. יש לנו בעיקרון שלוש אלטרנטיבות עיקריות - כדאי שנגדיר אותן ונבחר ברצויה לנו, או בזו שהיא הפחות מזיקה. כל בחירה שנעשה כרוכה במחיר כבד.
האלטרנטיבה הראשונה היא לנסות להגיע להפסקת אש, שמשמעה השלמה עם החמאס, הכרה בו מבחינה מעשית והבלגה לנוכח הפרות "נסבלות" של הפסקת האש. במקרה שנבחר באלטרנטיבה זו עלינו להיכנס למו"מ שיקנה לחמאס בהכרח הישגים אמיתיים נוספים. ההישג הגדול שלו יהיה צמצום פעילותנו בגדה המערבית, מה שייזקף כמובן לזכותו בציבור הפלשתיני. הישג נוסף הוא שחרור אסירים בעסקה לשחרור שליט.
האלטרנטיבה השנייה היא מלחמת התשה מתמשכת, שאין לנו כוח או כוונה להכריע בה ואשר תחשוף מאות אלפי אזרחים לטרור הטילים ולכל מה שמאפיין היום את החיים בשדרות. סביר כי בעתיד לא רק אשקלון תיכלל במלחמה זו. משום מה מנסים לשכנע את הציבור שאם נחזיק מעמד שלוש שנים תהיה לנו הגנה מובטחת מפני איום זה. טענה זו היא איוולת. מערכת נשק מגינה, לפרק זמן מוגבל, מפני מערכת נשק אחרת, היא אינה מהווה תשובה לאיום הבסיסי. תמיד ניתן לשנות טקטיקת לחימה אם קיימת המוטיבציה לעשות זאת.
האלטרנטיבה השלישית היא מלחמה כוללת על-מנת לשבור את הנהגת החמאס ואת יכולתו של הארגון להכתיב את מהלך המאורעות. אין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בהכרעה קשה שתגבה מחיר כבד מאיתנו ומן הפלשתינים ושגם תוצאותיה אינן מובטחות. מי שמקבל על עצמו הכרעה כזו חייב להיות בעל נחישות לנצח. ראינו במלחמת לבנון השנייה מה פירוש ניהול מלחמה על-ידי הנהגה שאין בה נחישות כזו והיא מנסה לאלתר כל העת "אסטרטגיית יציאה" כאילו הייתה משקיע בבורסה התוהה מתי עליו לצאת מהשוק. לא ניתן להמליץ על בחירה באלטרנטיבה זו היום שכן קשה להעריך שההנהגה הנוכחית של מדינת ישראל מסוגלת לנהל מלחמה.
כל בחירה כרוכה במחיר כבד - מלחמת התשה, עם הפוגות להתארגנות, ללא הכרעה ותוך חשיפת יותר ויותר יישובים לסיכונים אינה רצויה ואינה אפשרית. הפסקת אש חלקית תוך טפטוף טילים ברמה "נסבלת" היא אפשרית אבל כרוכה במחיר של מתן תמורה מדינית ואחרת שמשמעה הוא ביסוסו של החמאס בהנהגת העם הפלשתיני, חיסול כל אלטרנטיבה קיימת וקץ התהליך המדיני. לו היינו משוכנעים שאין לחמאס סיכוי לכבוש את הגדה ניתן היה לשקול אפשרות זו, הגם שאף היא בגדר ניצחון לתנועה. למרבה הצער כלל לא ברור שהחמאס לא ינצל את התנופה לצורך השתלטות על הגדה.
על-מנת לחמוק מההכרעות הקשות מאוד הנדרשות, משגר ראש הממשלה את השר רמון להסביר לנו ש"ירי תגובה" ארטילרי אל "מקורות הירי" מהווה את פתרון הקסם. איני יודע מה תהיה ההמלצה המשפטית, אבל מבחינה מעשית מדובר בפתרון הבל. אם נירה מספר פגזים למקום ממנו שוגרה רקטת קסאם המורכבת על כמה מוטות ברזל, בהפעלה מרחוק, התוצאה תהיה הרבה אזרחים הרוגים ותמונות קורעות לב שישודרו לכל העולם. כבר ראינו מה העמידות של ממשלות ישראל למתקפה תקשורתית כזו.
כאשר יהיה הרג אזרחי רב יהיה גם מי שיסביר שמשגר נייד אינו עמדה צבאית קשיחה הנמצאת בתוך יישוב אזרחי. בג"צ יידרש להכריע ויוגשו גם תלונות לבתי הדין הבינלאומיים, או למדינות שקבעו סמכות שיפוט בינלאומית. למרבה האבסורד מה שהעולם מקבל במציאות של מלחמה כוללת הוא לא יקבל במציאות של התשה זעירה, או במלחמה מוגבלת.
לו הייתי יועצו של רמון הייתי מתפלל שהתוכנית הזו לא תתקבל, שכן הניסיון להגשימה יחשוף מה שאחרים כבר השתכנעו בו מכבר והוא שהשר רמון נעדר שיקול דעת מעמיק. לו היה לו שיקול דעת כזה הוא היה עדיין מכהן כשר המשפטים.
אי אפשר שלא לחשוד כי ראש הממשלה עצר את מבצעי צה"ל ובמיוחד את שר הביטחון שלו, אהוד ברק, רק מפני שחשב כי ברק מאפיל עליו ומכתיב סדר יום המגמד את מעמדו. במילים פשוטות, ההתפתחויות היום הן פרי ייעוץ פוליטי אסטרטגי שהזהיר את ראש הממשלה שעליו לבלום פוליטית את שר הביטחון שלו.
בכך ששם ללעג את הכרזותיו הלוחמניות של ברק הוכיח אולמרט מי "בעל הבית" ועל-רקע זה ניתן להתייחס ליוזמותיו האוויליות של השר רמון. בישראל 2008 גם הכרעות קיומיות הן לא יותר מאשר פוליטיקה מפלגתית. יש לציין את העובדה שבכל הנוגע לפוליטיקה מפלגתית ראש הממשלה שלנו הוא רב אומן וזהו התחום בו הוא מצטיין יותר מאשר בכל תחום אחר.
אז מה עושים? קרוב לוודאי שהמונח "דשדוש" אותו טבעה ועדת וינוגרד בהקשר למלחמת לבנון השנייה ישים גם למלחמה בדרום. ממשלת ישראל תמשיך להתנהל ולדשדש תוך ניהול מאבק אחד והוא מאבק ההישרדות הפוליטית. זהו המאבק היחיד שראש הממשלה ועמיתיו הוכיחו כי הם מסוגלים לנהל בהצלחה.
