בראיון שהעניק למוסף "סופשבוע" של מעריב פתח למעשה יעקב בורובסקי ניצב (בדימ.) ויועץ מבקר המדינה למלחמה בשחיתות את מסע הבחירות שלו לראשות עיריית חיפה הוא מאשים ו"גומר חשבון" עם הצמרת שלא מינתה אותו למפכ"ל המשטרה וגם עם פרקליט המדינה. הוא מגנה אך מבין את מעשה השוטרים מנהריה שטמנו חומר נפץ אצל חשודים בפשעים. האם מסע בחירות שאלה מרכיביו המרכזיים יכול להצליח?
בראשית השבוע, על-פי הפרסומים, סיים ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי את תפקידו כיועץ מבקר המדינה למלחמה בשחיתות. זה באופן פורמאלי. למעשה הוא היה בחופשת פרישה כבר מספר שבועות קודם לכן וכבר מונה לו מחליף.
בורובסקי, למי שלא זוכר, כיהן זמן רב כמפקד המחוז הצפוני של המשטרה, וראה עצמו כמועמד לתפקיד המפכ"ל. שר המשטרה דאז, צחי הנגבי, העדיף על פניו את משה קראדי ובורובסקי המאוכזב פרש מהמשטרה. זמן לא רב לאחר מכן מונה לתפקידו הבכיר במשרד מבקר המדינה. אבל גם משם פרש לאחר שנתיים בתפקיד. ליתר דיוק נאלץ לפרוש לאחר שבסיום בדיקת תלונה נגדו קבע פרקליט המדינה כי נפל פגם בהתנהגותו ויש לבדוק אם לא עבר עבירה משמעתית (לא נמצאו ראיות לבסס האשמה פלילית).
עכשיו החליט הניצב והיועץ (בדימ.) לחפש מזלו במישור המוניציפאלי והודיע כי יתמודד על ראשות עיריית חיפה בבחירות הקרובות שתערכנה בסוף השנה.
מועמד המבקש לנצח בבחירות לתפקיד ציבורי צריך חשיפה תקשורתית במסגרת מסע הבחירות שהוא מנהל. כך גם בורובסקי. מזה שבועות שהעיתונות המקומית באזור חיפה מוצפת בידיעות על כוונתו להתמודד ועל תוכניותיו לבצע את "השינוי הגדול". אבל את "יריית הפתיחה" במישור הארצי בחר הניצב (בדימ.) לפתוח בראיון ל"סופשבוע" של מעריב (29.2.08). ראיון זה התפרסם אומנם יומיים לפני סיום תפקידו הפורמאלי במשרד המבקר ויש בכך, לכאורה, ניצול של התואר והמשרה לקידום ענייניו הפוליטיים של המרואיין, אבל מי מדקדק ב"קטנות".
ומה מביא איתו המועמד הטרי בראיון זה בפני הציבור? לאורכם של כמעט 4 עמודי המוסף (בניכוי תמונותיו) הוא פורש האשמות בקנוניות, עבירות, קשירת קשר - של כמעט כל העולם נגדו. צחי הנגבי מככב, גם שולה זקן, פרקליטות המדינה ופרקליט המדינה. גם עמרי שרון, ועסקן הליכוד שהתלונן נגדו ודמויות נוספות. מיותר לחזור כאן על הפרטים. מי שמתעניין ימצא אותם בגיליון "סופשבוע".
כאמור, יוצא המועמד בראיון נגד רבים בצמרת ובהאשמות חריפות. נכון עשו עורכי המוסף שהכתירו את הכתבה בכותרת "זאת מאפיה". אבל התמונה לא תהיה שלמה אם לא נציין כאן על מי מבקש להגן - הניצב ויועץ מבקר המדינה (בדימ.). הוא סבור כי יש להבין ולדעת לסלוח (בלי מרכאות) לקבוצת השוטרים מנהריה שנתפסו לאחר שניסו להטמין חומר נפץ ופצצות אצל חשודים של המשטרה בביצוע פשעים. הוא מכנה את השוטרים הללו "מלח הארץ". "המעשה שלהם ראוי אומנם לגינוי ויש בו טמטום ונאיביות" הוא אומר, "אך המעשה שעשו זו לא חציית קווים דרמטית, זו מעידה אם היא הייתה, שהמוטיבציה שלה חינוכית." כך צוטט בראיון.
כאן, עם כל הכבוד, נשאלת השאלה כיצד יש לכנות פעולה במסגרתה מטמינים שוטרים פצצות וחמרי נפץ אצל חשודים בפשע אם לא חציית קווים? תחת איזה נימוק אפשר "להבין" או לסלוח" לפעולה כזו? מדוע מפקד המחוז לשעבר מוכן לתת לשוטרים אלה גיבוי ציבורי, וכך יש לפרש אמירותיו, גם אם בסופו של דבר הוא אומר שהוא מגנה את המעשה.
אפשר להבין את תסכולו של האיש שלא התמנה למפכ"ל ולא הצליח להחזיק בתפקיד היועץ הבכיר למבקר המדינה ורצונו "לגמור חשבון" עם מי שלדעתו לא פעלו כפי שציפה מהם... אבל עיון בפרטי האשמותיו כפי שפורסמו מעלה חשש שגם הוא אינו מי שהקפיד על הוראות הנוהל והחוק בדקדקנות. עמדתו כי יש לגלות הבנה וסלחנות כלפי קבוצת השוטרים מנהריה מוסיפה לו אולי נקודות זכות בקרב חלק משוטרי המחוז הצפוני (בוחרים פוטנציאליים), אבל אינה עומדת במבחן לאורו יש לשפוט אנשים המבקשים לקבל אמון ציבורי כדי להיבחר לתפקיד בכיר.
הערה נוספת: נכון שהאשמות כאלה ואחרות מייצרות כותרות גדולות בתקשורת ומניבות חשיפה. אבל הניסיון מראה כי מי שמבקש לנצח בבחירות אינו יכול לעשות זאת אם הוא מתמקד בסוג כזה של קמפיין. ההיגיון אומר כי יונה יהב, ראש העיריה המכהן, יצביע במסע הבחירות שלו על הפעולות שביצע והוביל לרווחת תושבי חיפה. המועמד השני ראש העיריה הקודם, עמרם מצנע - יצביע על התגייסותו למען ירוחם, שם הוא מכהן כראש המועצה הקרואה והשיפורים שהנהיג במקום. על-רקע זה ספק אם הפרקטיקה של חיסול חשבונות פומבי אותה בחר בורובסקי לגייס כמרכיב במסע הבחירות תצלח. יתכן אפילו שתפעל נגדו.
