עירוב רשויות בעשורים האחרונים חדלו המנהיגים מהנהגה, והטילו במחדלם על בית המשפט העליון להחליט החלטות מרכזיות, האמורות להתקבל על-ידי נבחרי העם. בג"צ החליט בפועל שורת החלטות תמוהה שהכשירו את "תהליך אוסלו", שהפך לתקלה מרכזית בניהול המדינה. בג"צ התערב בשרטוט תוואי גדר ההפרדה ובסוגיות גירוש מחבלים. בג"צ הכשיר מו"מ על רמת הגולן, למרות שזו סופחה כחוק למדינת ישראל ומעמדה זהה לתל אביב או ירושלים. על-פי הבנתי את הכתוב בחוק, אין המדינה יכולה לדון על העברת שטח למדינה כלשהי בלא אישור הכנסת! בג"צ (של המדינה היהודית) פסל רשימה יהודית בראשות הרב מאיר כהנא שבחרה בתנ"ך כמצעה לרוץ לכנסת, אולם התיר לעזמי בשארה הערבי שכיוון את הפגזות החיזבאללה בעת מלחמת לבנון השנייה, לפעול כח"כ בכנסת עד לבריחתו לארצות ערב. הפסיקות האלו ועוד רבות כמוהן התקבלו על-ידי בית משפט שחבריו נבחרו בשיטת "חבר מביא חבר", ונשיאו נבחר רק על-פי וותק. ברור בעליל כי שופטי העליון שכחו מזמן את עקרון הפרדת הרשויות; השופטת, המבצעת ,והמחוקקת.
אמון הציבור על הרכב אותו בית משפט גבוה אמר השופט המחוזי (בדימ.), אורי שטרוזמן, בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת כי
"אי אפשר לסמוך על פסיקות הבג"צ [...] אי אפשר להשתחרר מהמחשבה, שבית המשפט העליון לא פסל את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה על סגירת תיק האי היווני והכשיר את חוק פינוי-פיצוי, בגלל רצונם של שופטיו, רוב שופטיו, להימנע מפגיעה בראש הממשלה (אריאל שרון), ובתוכנית ההינתקות שלו". כידוע, לבית משפט אין יכולת לתפקד בלא אמון רחב של הציבור. בדמוקרטיה תקינה אין מקום לדרוש שהאמון הזה יהיה אוטומטי. בית המשפט צריך לבסס את האמון בהחלטות שבהן הצדק נעשה ונראה מדי יום. לפני כעשרים שנה קיבל אהרן ברק את נשיאות העליון כאשר 90 אחוז מהציבור נתנו אמון מוחלט בטוהר בית המשפט העליון. הוא העביר את הנשיאות לדורית ביניש כשנותרו רק 34 אחוזי אמון הציבור ב"עליון" שבראשותו. לאחרונה טען השר פרידמן כי העליון
"מנהל תעמולה, עושה לובי אצל עיתונאים וחברי כנסת, מקיים פגישות עם חברי כנסת [...] נוצר מצב שיש מפלגות שאיתו ויש מפלגות שאינן איתו. אחר כך פונות המפלגות האלה בעתירות לבג"צ". בקרב הציבורי שניהלה השופטת ביניש עם השר פרידמן, נעשה שימוש ברור בהדלפות לעיתונאים ואמון הציבור התדרדר עוד יותר בעליונים.
תיקוני מבנה הכרחיים הדרושים מיידית לבית הדין הגבוה לצדק יש להרחיב את בית הדין הגבוה לצדק (בג"צ) לשלוש ערכאות כנהוג באנגליה, שממנה ירשנו אותו, בדומה לשלוש הערכאות - שלום, מחוזי, עליון. לתקן דרך בחירת שופטים נאותה. כך יוכלו אזרחים לעתור בקלות על עוולות המשטר, ולגרום לתיקון המדינה. 3 ערכאות יגרמו לכך ש"הכל שפיט" באמת, ולא רק הנושאים שהשופט אהרן ברק בחר לעסוק בהם! במדינה בה בג"צ תקין, לא היה מתאפשר לקוזקים המחופשים לשוטרים להכות אזרחים וחברי כנסת בפינוי עמונה, לשבור מצלמות טלוויזיה בשידור ישיר, ולהימלט מחקירה פלילית כיוון שמחלקת חקירות שוטרים אינה מסוגלת, כביכול, לאתר את הפורעים. יש להפריד את בג"צ מהותית ומעשית, מבית המשפט העליון שתפקידו לדון בערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי. מדובר בעצם בשני בתי משפט נפרדים שיש להפריד בניהם בקיר בטון ממש.
הרועץ המשפטי- זו לא טעות כתיב הרפורמה השנייה שיש לבצע כדי לתקן את בג"צ, היא במוסד
"היועץ המשפטי לממשלה". מוסד זה הוא בעצם שר המשפטים בפועל! כרגיל בארצנו, גם אותו לא בחרו והפעילו באופן סביר ותקין. בחירת שר המשפטים מאושרת בהצבעה בכנסת. בתוקף תפקידו הוא יכול להחליט על רכישת עפרונות חדשים לשופטי ביהמ"ש. אולם כאשר הוא רוצה לשנות משהו בהליך בחירת השופטים, או למנוע מבג"צ לבטל חוקים של הכנסת, סמכות שבג"צ העניק לעצמו, הוא נדרש להציע זאת לכנסת כדי שזו תחוקק את השינוי בהצבעת הרוב.
לכאורה היועץ המשפטי הוא רק
פקיד ממונה, אולם בישראל הוא יושב בישיבות הממשלה. מחדרו שבמשרד המשפטים הוא מנהל לפחות 5 תפקידים שונים אשר באנגליה או ארה"ב מקובל לבצע במשרדים שונים בעזרת אנשים שונים, שחלקם נבחרים על-ידי הציבור! בארה"ב לדוגמא, התובע המחוזי מקביל לתובע מחוזי או תובע המדינה בישראל, אך נבחר על-ידי הציבור האמריקני. לעומתו, "היועץ המשפטי לראש הממשלה" במדינות רבות, הוא עורך דין שהמדינה שכרה עבור רוה"מ או הנשיא. הוא אמור להגן עליו בבתי משפט ובגצי"ם מפני תביעות שונות המוגשות נגדו ונגד משרדו בעת מילוי תפקידו ולכן רוה"מ בוחר אותו אישית.
ברור כי בדוגמא של רוה"מ שרון, נוצר מצב שבו "היועץ המשפטי" מזוז שמונה על-ידי שרון אישית צריך היה להחליט האם להעמיד את שרון ובניו לדין בפרשה כזו או אחרת??? זה לא נגמר רק בזה. נניח שהיה מחליט להעמיד לדין בפרשת האי היווני. אחר כך היה צריך להחליף כובע, ולהגן על ראש הממשלה מפני התביעה שהוא עצמו פתח בה. אין אדם בעולם היכול לשחק שח-מט נגד עצמו בהגינות! לפיכך הפך היועץ המשפטי לרועץ המשפטי אשר מכשיל את בית המשפט העליון, או עוזר לו להיכשל, כמעט בכל עת שזה נדרש לדון בבעיות מהותיות הנוגעות לעתיד העם היהודי בארצו.
