שעות לא מעטות כבר חלפו מאז הפיגוע הנורא בישיבת מרכז הרב בירושלים. הלוויות הנרצחים תסתיימנה בשעות הקרובות, שידורי החדשות המיוחדים על המאורע ובעקבותיו, בארץ ובעולם, חדרו לכל בית בישראל וגם במדינות רבות מחוצה לה.
הזעזוע רב וקשה.
נשיא ארה"ב מגנה בזעם, גם מזכ"ל האו"ם יוצא נגד במילים חריפות, שרי חוץ ממדינות רבות טורחים ומטלפנים לכאן מביעים השתתפות בצער ומפרסמים הודעות גינוי. כל הפרשנים והכתבים, היודעים כל, כבר מיחזרו אין ספור פעמים את מה שהם יודעים וגם את מה שלא.
אפילו הרשות הפלשתינית באמצעות היו"ר אבו מאזן, גינו את הפיגוע ומבצעו. הם כמובן הוסיפו כמנהגם גם הסתייגות מ"כל פעולת איבה". אומנם בעזה הפגינו פעילי חמאס ועוברי אורח שמחה וצהלה ואף טרחו להצטלם בחלוקת הסוכריות לרגל האירוע ושמחתם עליו, אבל מה כבר אפשר לצפות מישות הטרור של החמאס.
וקולו של מי לא נשמע? קולם של מנהיגי הציבור הערבי בישראל. איפה הח"כים הערבים? היכן ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי? איפה הארגונים הערביים הנאבקים על זכויות הציבור הערבי במדינה, עדאללה, למשל? כל אלה השתתקו. זו שתיקה רועמת.
הם לא מגיבים. לא מגנים, אפילו אינם מנצלים את האירוע כדי לקרוא להפסקת שפיכות הדמים, להידברות. ושלא תהיה טעות – כשצריך להגיב, מבחינתם, הם יודעים יפה מאד להשמיע קול. רק לפני מספר ימים הם הסכימו בלחץ שאלות מהתקשורת הישראלית להודות שהם אינם מזדהים עם הקריאות "מוות ליהודים", שנשמעו בהפגנות שהיו בכפר אום אל פאחם על-רקע האירועים בעזה. (לא, לא הפגינו שם למען הפסקת ההפגזות על שדרות ואשקלון). הם לא גינו, רק "לא הזדהו" והיה להם, כמובן, מה לומר על הפעילות הצבאית של ישראל שהיא בעיניהם לא פחות מפשע מלחמה.
הפיגוע בישיבת מרכז הרב בוצע על-ידי תושב מזרח ירושלים, בעל תעודת זהות כחולה, הנהנה מכל הטבות מדיניות הרווחה של ישראל כמו קצבאות הביטוח הלאומי. הוא נהנה מיכולת תנועה חופשית, מאפשרות להתפרנס ולקיים רמת חיים סבירה בהשוואה לתושבים באזורי יו"ש, ובוודאי בהשוואה לאלה המתגוררים בעזה. הוא ביצע את זממו – בתוך ישיבה - מוסד דתי, ובתלמידים שישבו ולמדו בספרייה התורנית שם.
אבל נציגי הציבור הערבי בישראל שותקים. כולם ממלאים פיהם מים. אז מה הם מתפלאים על דברי הח"כים מהימין נגדם? נכון, הם הח"כים הערבים, לא יצאו לחלק סוכריות לרגל האירוע ברחובות הישובים הערביים כמו שנעשה בעזה. אבל על זה בטח שלא מגיע להם פרס.
הערה:
- הדברים נכתבו בעיצומן של מסעות ההלוויות של הנרצחים. בתקווה שאולי מאוחר יותר יפרו נציגי הציבור הערבי את שתיקתם הרועמת.
הבהרה למי שמתעניין: הכותב אינו איש ימין.
