צודקים סניגוריו של קצב (עו"ד מנוסים במשפט פלילי) שנושא הקלון לא היה במו"מ הארוך והמייגע שביניהם לעניין "הסדר הטיעון" על מהות פרטי כתבי האישום.
אמנם נכון שנושא הקלון - הוא סוגייה נפרדת מכתב האישום וניתן לדון בו בנפרד - אבל ברור לגמרי שבנסיבות המקרה, אם הפרקליטות חשבה, רצתה או תכננה להוסיף לעסקה את נושא הקלון לאחר "ההודאה" בכתב האישום המתוקן היה מקום וחובה להתנות זאת בשלב הדיונים בין הצדדים.
נראה על פניו, שגם בנושא זה, כמו בהתנהלות הכללית בתיק קצב לאורכו ולרוחבו - התיק נוהל מבחינה ציבורית ברשלנות ובכישלון. התמונה שהועברה לידיעת הציבור, ע"י היועץ המשפטי מזוז בעצמו, היתה של נשיא רודף נשים, אורגיות, חסר מעצורים או מטרידן נשים סדרתי. הפער בין התמונה שהוצגה לציבור לאורך החקירה המשטרתית שהיתה שערורייתית כשלעצמה מלווה בהדלפות מגמתיות, טלוויזיות, ראיונות, הדלפות מרושעות ביזו את "מוסד הנשיאות" - והציגו את ישראל בעולם באור מגוחך ונושא לבדיחות, שלא לדבר על אישיות ודמותו הנלעגת של הנשיא.
לא פלא אפוא, כשהתפרסמה "עסקת הטיעון" נוצר פער בין הציפייה שעליה ניצח מזוז לבין העובדות בכתב האישום, שיצרו את ההלם העובדתי משפטי ציבורי.
נראה מפסק הדין של בג"צ קצב, שכל 5 השופטים היו בדעה אחת - שהתנהלות היועץ בפרשה היתה כושלת מטעה וגרמה נזק קשה למוסד היועץ ולמוסד הנשיאות בעקיפין.
האופציות העומדות בפני הצדדים
לגבי נושא הקלון אם היה או לא היה במקרה הספציפי על בית משפט השלום שדן בתיק, להחליט עליו. כלומר: על הצדדים לטעון בעניין זה, להביא פסיקה ולשכנע את בית המשפט, כל צד לטענתו ותפיסתו.
סניגורי קצב - והיה אם יחליטו לטעון ישתמשו בהערות השופטים ודברי הנשיאה ביניש, שהעירה שכתב אישום קצב, נראה קל יותר מכתב האישום של השר רמון מבחינת החומרה הפלילית והציבורית.
אופציה נוספת: סניגורי קצב מפוצצים את העסקה, כתב האישום מבוטל ומוגש כתב אישום חדש על אונס, מעשים מגונים, הטרדה מינית וניצול משרה נשיאותית לביצוע המעשים הפסולים.
והיה וכך יהיה - פירוש הדבר, ניהול משפט מלא ארוך מייגע שימשך חודשים רבים. משך כל אותה תקופה אישיותו ומעשיו של קצב כנשיא, כשר תחבורה יעלו ויכפישו את מעשיו, אישיותו והתקשורת תחגוג בקרנבל של רכילות, הדלפות והרבה עגמת נפש למשפחתו.
ומאחר שהפרקליטות התעוררה באיחור וכשלה גם בנושא זה, ורק כאשר ועדת הכספים של הכנסת העבירה את החוק, שנושא משרה ציבורית, כמו נשיא, שר, ראש ממשלה מואשמים ומורשעים בעבירה שיש עמה קלון - יילקחו ממנו כל ההטבות הכספיות והחומריות - רק אז ובלחץ הציבורי הפרקליטות הודיע שתדרוש גם להרשיעו בקלון.
לאור העובדות הללו - הנני מציע אופציה נוספת, כלומר: "הסדר טיעון" נוסף - הנשיא קצב יתחייב בכתב שהוא מוותר על כל ההטבות הכספיות והחומריות (כסף, מכונית, דירה, לשכה וכו') וכן התחייבות לא לחזור לחיים הפוליטיים ובתמורה הפרקליטות תוריד דרישתה לקלון.
יש להבין ולהבדיל - בין קלון משפטי (שנקבע ע"י בית משפט) לבין קלון ציבורי - שילווה את קצב כל חייו ביחד או לחוד מההרשעה המשפטית. לכן - לאור התקלות של הפרקליטות, זאת הדרך הטובה והאלגנטית ביותר לצאת מהמצב המביך.
בהזדמנות זו - כדאי להבין מהו "הסדר טיעון" ומתי כדאי לעשותו:
"הסדרי טיעון", או כפי שנהוג לכנותם בלשון עממית "עסקות טיעון" הם חלק בלתי נפרד וחיוני, מפעילות התקינה והשוטפת של המערכת המשפטית. אבל עד היום הנושא לא הוסדר בחקיקה, למרות שהצעת חוק בנושא כבר הוכנה לפני שנים - והיא בחזקת פרקטיקה שהתפתחה בשל כורח המציאות ופסיקת בתי המשפט.
טול מהמשפט את "הסדרי הטיעון", והדבר יכול לגרום ל"פקק" משפטי, התמשכות דיונים, עיכוב במתן החלטות ופסקי דין, שסופם תסכול, זעם ועשית צדק איטית שגובלת בזילות.
המוסד של "הסדרי טיעון" קיים ברוב מערכות המשפט המודרניות הן בפן הפלילי והן בפן האזרחי ועוזר להניע את גלגלי מערכת המשפט בצורה יעילה. יש הטוענים כי עדיף פחות צדק, אבל בהסדר מהיר והחלטתי על צדק שבא באיחור ולאט שתוצאותיו לא יעילות.
בארה"ב הגדולה, הסטטיסטיקה מורה שבין 80%-90% מהמשפטים הפליליים והאזרחיים מסתיימים ב"הסדרי טיעון" - דבר שמאפשר למערכת אורך נשימה והתנהלות יעילה ומהירה, ולמרות זאת הצדק גם נעשה וגם נראה.
בישראל, שבה מעט תושבים יחסית לארה"ב או ארצות אסיה ואירופה - מספר המשפטים והמתדיינים ללא כל פרופורציה לאוכלוסיה, בגלל שהישראלים אוהבים להתדיין - ולכן המערכת סובלת מזה שנים רבות מסחבת, איטיות במתן החלטות - ופסקי דין שניתנים שנים רבות לאחר גמר הדיונים ויש תיקים שנמשכים 15-10-7 שנה, ובתנאים אלה זה לא משפט ולא צדק. לכן, "הסדרי הטיעון" - הם הכרח כדי לתת למערכת לזרום ולתפקד. גם הנטייה בשנים האחרונות, כולל פסיקה וכולל חקיקה מתאימה ליעל ולקצר הליכים ע"י הפניה לבוררות ולגישור - זוכה בהצלחה לא מבוטלת וככל שהנושא של גישור יתפתח ויצלח, כן ויטיב למערכת המשפט, שהרי הגישור, פישור ובוררות שייכים לענף ההסדרים המהירים והיעילים במשפט.
עקרונות ההסדר פשוטים למדי:
א) שני הצדדים, מבינים ע"ס הראיות העדים והמסמכים שבידיהם שלא ישיגו את מלא מבוקשם ולכן כדאי להתפשר ולסיים בהסדר סביר והגיוני.
ב) ההליך הקצר - טוב לשני הצדדים.
ג) כל צד יודע לפעמים, על ראיות עדים ומסמכים שלא ידועים לצד השני והם לא תמיד לטובתו - במקרה כזה כדאי למהר ולסיים את התיק בהסדר - לפני שהקלפים הגרועים יתגלו.
ד) אם התוצאה הסופית המקווה, קרובה בתוצאה למקסימום שניתן להפיק מהתיק - כדאי לקצר את ההליך - שהרי טוב ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ.
ה) שני הצדדים חייבים לוותר ולהתפשר - אחרת אין "הסדרי טיעון".
ו) בהסדר בהסכמה, ניתן להגיע להסדר כספי במשפט אזרחי לתוצאה סבירה ובמשפט פלילי לעונש מאוזן המתאים לנסיבות המקרה - ובכל מקרה יותר קל מהעונש הצפוי, במקרה הרשעה.
ז) בהסדר - ניתן להגיע לחפיפה בעונשים, להפעלה של מאסר על תנאי באופן חופף לעונש שמוטל בפועל.
ח) בהסדר ניתן למחוק סעיפי אישום או להחליפם בקלים יותר.
ט) בהסדר - ניתן למנוע העדת עדים פרובלמטיים לשני הצדדים ובעיקר במקרים של עבירות מין, תקיפה מינית, אונס, גילוי עריות, מעשי סדום, בו מעורבים קטינים, ילדים חריגים או אנשים עם בעיות נפשיות - מלהביאם לבית המשפט ולהעבירם את מסלול החקירה הראשית והנגדית שעלולה לפגוע בהם, במשפחתם ויציבותם הנפשית.
י) אם אתה כסניגור בטוח או צופה זיכוי במשפט, לעולם אל תסכים ל"הסדר טיעון", ההחלטה הסופית כמובן בידי הנאשם או המתדיין במשפט אזרחי.
מאחר שבתי המשפט, מודעים לעקרון ותומכים בו - פסיקת בית המשפט העליון בנושא זה עקבית וברורה והיא מחייבת כהנחיה וכתקדים.
פסק הדין המנחה והחשוב ביותר בסוגייה זו, ניתן בהרכב מיוחד של 9 שופטים עפ 1958/98 וזאת בשל חשיבות הסוגייה וריכוז וסיכום כל פסקי הדין בנושא. במקרה זה, ביקשו הצדדים ב"הסדר טיעון" להטיל על הנאשם עונש של 9 שנות מאסר בפועל על סדרה ארוכה של עבירות מין ומעשים מגונים בתוך המשפחה. בית המשפט המחוזי בחיפה בראשות הנשיא לנדנשטראוס דחה את ההסדר והעונש והטיל עליו עונש של 15 שנות מאסר בפועל + 2 שנות מאסר ע"ת. על גזר דין זה הוגש ערעור לעליון - שכאמור בשל חשיבותו של הנושא נשמע בפני הרכב מיוחד של 9 שופטים בראשות הנשיא השופט ברק.
בית המשפט סוקר את הגישות השונות ביחס להסדרים כמו גישת "העונש הראוי" - ראה פסה"ד עפ 442/91 - דינים עליון, כרך טו 799 מפי השופט גולדברג לעומת "בחינת שיקולי התביעה" - מפי השופט מצא - וגישות הביניים של השופטים חשין וקדמי שעקרה שבית המשפט חייב בכבודה של הפרקליטות והמשטרה שנלחמים בפשע. אך הגישה השולטת המובילה בבית המשפט העליון היא "גישת האיזון" - ששמה דגש על מלאכת האיזון הנעשית בבית המשפט בנוגע לגזירת העונש וחורגת מההיבט של ביקורת שיקולי התביעה כשלעצמם. גישה זו בוחנת אם נתקיים האיזון בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש בעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבור.
התוצאה: הערעור נתקבל והעונש הועמד על 9 שנות מאסר בפועל + 3 שנים ע"ת כפי שהצדדים הגיעו אליו ב"הסדר הטיעון" - תוצאה שיש בה גם עקרון האיזון, וגם כיבוד הסכמים.
הפרוצדורה בנושא "ההסדר" היא שמביאים את ההסדר על כל חלקיו לידיעת בית המשפט, לפני תחילת הדיון. בית המשפט מונחה ע"י הפסיקה לקבל ולכבד את ההסכמים, אלא במקרים שבית המשפט סבור ש"ההסדר" אינו הגיוני, לא סביר ופרופורציונלי לעובדות כתב האישום - ואז הוא רשאי לסטות מההסכם תוך מתן נימוקים מפורטים בכתב - כדי שיעמדו בביקורת הערעור.
שני הצדדים להסכם חייבים להיות מודעים לעובדה שבית המשפט, רשאי במקרים חריגים לא לקבל את ההסכם בין הצדדים.
לסיכום הנושא "הסדרי טיעון" חיוניים לפעולה סדירה ויעילה של המערכת. אין לעשות "הסדר" - אם הדבר לא חיוני ולא מתבקש מהראיות - ואין בו כדי לשרת את אינטרס הציבור. יש והציבור, מתרעם ולא מקבל "הסדרי טיעון" - במקרים מעוררי מחלוקת וסערה ציבורית כמו אונס קבוצתי, תקיפה ואלימות בתוך המשפחה ולפעמים גם רצח - אך יש והמציאות המשפטית - מחייבת פשרה כפי שהוסבר לעיל - ולכן יש ללוות תיקים אלה בהסברה מתאימה - כדי שלא יתקבל הרושם שנעשה הסכם בקלות ראש או בריחה מהתמודדות עם נושא קשה ומסובך.
"הסדר טיעון" טוב - הוא הסדר שמשרת את אינטרס הציבור מבלי לפגוע בצדדים מעבר לנדרש ומבלי לוותר על העקרונות של משפט הוגן וצודק.
