מי שעקב אחר הצבעת העולים בבחירות לתפקיד נשיא רוסיה, לבטח שם לב כי הנשיא הנבחר, דמיטרי מדבדב, זכה לפופולריות עצומה בקרב יוצאי מדינתו בישראל. 87% מן הבוחרים שהצביעו ב-11 קלפיות הפרוסות בכל הארץ, שלשלו לתוכן פתק ועליו שמו של מדבדב, חברו הקרוב וממשיך מורשתו של פוטין. הנשיא החדש אומנם זכה ברוב קולות העולים, אחוז התומכים בו בישראל אף מתעלה על זה שקיבל בארצו (70.2%), אך בהבדל אחד משמעותי- 94% מן העולים, בעלי זכות הצבעה משכו את ידם מן ההכרעה ונותרו בבית. למה?
יש החושבים, כי העולים הדירו רגליהם מן הבחירות הללו שכן תוצאותיהן היו צפויות מראש. אין בכך כדי להסביר את העניין המועט שהם גילו בהן. לא רק עבור עולים, התוצאות היו צפויות, לתושבי רוסיה הן היו צפויות אף יותר, ועדיין למעלה מ 60% מהם באו להצביע, בעוד שבישראל אחוז ההצבעה הסתכם ב-6 אחוזים בלבד.
גם ברוסיה ידעו כולם כי מדבדב חזק מכל מתחריו גם יחד. הרייטינג שלו במרוץ לנשיאות היה קרוב יותר לזה של קסטרו בקובה מאשר לשל מועמד מוביל במדינה דמוקרטית. נסיקתו בדעת הקהל היא תוצאה של חיבוקו של פוטין, וסיקור אוהד ונרחב בכלי התקשורת בבעלות ממשלתית. אם כן, גם הבוחרים הרוסים לא חשו כל מתח לגבי זהות המנצח, ועדיין רובם התייצב ביום קר ומושלג כדי להביע אמונם במדבדב, בעוד שהעולים העדיפו להתעלם ממנו.
יש גם כאלה הסוברים, כי מיעוט המצביעים, רק 6,330 איש בישראל, נבע מהבנתם של העולים כי קרמלין "הינדס" את הבחירות באופן שמול מדבדב הורשו להתמודד רק מועמדים חסרי אהדה ציבורית, ולכן חסרי כל סיכוי לנצח.
אכן לצד מדבדב התמודדו רק שלושה; זיוגנוב הקומוניסט, וז'רינובסקי הפופוליסט ששמם נקשר באיבה גלויה לישראל וליהודים, ועוד מועמד ליברלי בלתי מוכר ובלתי חשוב. אכן לא היו מועמדים אופוזיציונרים רציניים, אולם העולים נעדרו לא בשל המבחר הדל ממנו נדרשו לבחור שכן רק חודשיים קודם לכך, בבחירות לפרלמנט הרוסי, הדומא, התמודדו גם מפלגות אופוזיציה רציניות ותיקות שמתנגדות התנגדות נחרצת לשלטון. הן זכו לחשיפה רחבה ברדיו, עיתונות וטלוויזיה בישראל (בניגוד לרוסיה בה קופחו בזמן מסך, ובסופו של דבר לא עברו את אחוז החסימה), ועדיין נמנו באותן בחירות 7,849 מצביעים בלבד.
מגדולי המשוררים רוסיים טיוטצ'ב אמר פעם: "אל תנסו למצוא ברוסיה שכל ישר", אבל בענייננו המספרים דווקא עושים שכל - העולים נפרדו לשלום מרוסיה. They don't care; They really don't care מי יהיה הנשיא הבא. העולים איבדו עניין באירועי הפוליטיקה בארץ הולדתם. אנשים שרק לפני פחות מ 20 שנה היו נתיני אימפריה אדירה ומאיימת, המנסה לשקם עצמה עכשיו מחדש, עזבו אותה, ברובם, כדי לא לשוב אליה לעולם. את תחושת השייכות למעצמת העל הם החליפו בהזדהות עם מדינת ישראל, בעודם הופכים אותה מארץ קצה למעצמה טכנולוגית, תרבותית וכלכלית.
הגיעה העת שנכיר בכך שהעולים החדשים כבר מזמן לא חדשים, רובם המכריע מצאו את מקומם כאן, ומבחינתם השתתפות בקביעת עתידה של רוסיה מהווה הליכה אחורה. הם אולי קשורים, מי יותר ומי פחות, לספרות הרוסית, לשפה הרוסית ולאוכל הרוסי, אבל כבר לא ממש אכפת להם מי יהיה הנשיא הבא של רוסיה. הם ישראלים, גם אם קוראים להם דימה או מאשה, והם לא מבדילים בין נינט טייב לשירי מימון ובערב הם רואים ערוץ 9, הם ישראלים גאים. הבחירות הוכיחו זאת שוב-הם הרוסים על ישראל.
