לפני כשבועיים האסיפה הלאומית של קובה בחרה את ראול קסטרו, לנשיא המדינה הבא. ראול, החליף בתפקיד את המנהיג הקובני האגדי, פידל קאסטרו, שפרש לאחרונה מתפקידו הרום בתום 49 שנות עריצות. במשך כמעט יובל היה קאסטרו למהפכן קומוניסטי עיקש שעמד בגאון נגד הענק האמריקני.
עם הסתלקותו מנוף הפוליטיקה העולמית מיהרו הפרשנים לתרגם את האירוע כהיחלשות נוספת של מה שנותר מהגוש הקומוניסטי. אולם למרבה ההפתעה, עיון בכתביהם של גדולי האומה היהודית יגלה כי שאלת הקומוניזם והרלוונטיות שלו לתקופתנו, גדולה לאין שיעור משאלת ההשפעה של פרישת פידל קאסטרו על הקומוניזם. במה דברים אמורים?
עלייתו ונפילתו של הקומוניזם במובן מסוים הרעיון הסוציאליסטי הונק על ברכי המחשבת היהודית. הוגה הסוציאליזם, קרל מרקס, היה נכדם של שני רבנים. רבי מרדכי הלוי מרקס, צאצא רש"י מצד האב ורבי יצחק פרשבורגר, צאצא המהר"ל מצד האם. על אף שמרקס עצמו היה מנותק כליל ואף במפגין משורשיו היהודיים, התורה שהגה נשאה בחובה לא מעט מהרעיונות הנעלים של הערבות, אהבת הזולת והצדק החברתי.
במהלך מאות התשע עשרה והעשרים התחזקה התנועה הסוציאליסטית בעולם. רבבות נדכאים במדינות השונות זקפו את קומתם והרימו ראשם בהנהגתם של מהפכנים שונים.
אולם למרות הרעיונות הנעלים אף משטר קומוניסטי עד כה לא החזיק מעמד ולא הצליח להביא לידי מימוש מעשי את השיטה לאחדות ושיוויון בין בני האדם. אדרבא, ההנהגה במדינות הקומוניסטיות התגלתה תכופות כעריצה יותר ומושחתת יותר, והעם כמדוכא יותר ומפגר אחר קידמת המערב. מה, אם כן, גרם לכישלונו של הרעיון הנעלה?
הקומוניזם והיהדות לאמיתו של דבר, כבר בשעה שמדינות הגוש המזרחי באירופה הטמיעו את הקומוניזם, חזה הרב יהודה הלוי אשלג, "בעל הסולם" זצ"ל, מגדולי המקובלים במאה העשרים, את קריסתו.
"איך חברה גדולה כמדינת רוסיה, בת מאות מיליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת אירופה כולה, עם רכוש של חומרי גלם שכמעט אין כדוגמתו בעולם כולו, אשר המה לכאורה הסכימו לחיות חיי חברה שתופית וביטלו למעשה כל קניין פרטי, עם כל זה, במקום שיתרוממו על המדינות הבורגניות, ירדו מטה הולך ויורד... עד שאין לאל ידם אפילו להבטיח לפועלים את לחם חוקם ולכסות את מערומיהם.
... אולם בעת שכל העבודה ב"השפעה לזולת" מתבססת על טובת החברה לבדה, הרי זה יסוד רעוע. כי מי ומה יחייב את היחיד להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה?... ואם כן עומדת השאלה, מאין ייקח הפועל או האיכר כוח ומוטיבציה המספיקה להניעו לעבודת הזולת"? (בעל הסולם, מאמר השלום).
הרב אשלג תלה את כישלונן של החברות השיתופיות בכך שביסודן הונחה טובת האנושות ולא עבודת ה'. לטענתו של אשלג, טבעו האגואיסטי של האדם אינו מאפשר לו לדאוג לאיש זולתי עצמו, בלא שתצמח לו תועלת אישית מכך. לכן, דינה של חברה המושתת על ערכים סוציאליסטיים, נחרץ לשבט כבר בעת היווסדה.
אולם הרב אשלג לא הסתפק בביקורת בלבד, אלא בחר להציע שיטה חלופית שתתפוס את מקומם של המשטרים שהוקמו בזמנו והושתתו על האהבה העצמית. הייתה זו שיטת הקומוניזם האלטרואיסטי, שביכולתה להחזיק איתן אל מול רוחות התקופה ולתמוך בתהליך תיקון טבע האדם - מאהבה עצמית לאהבת הזולת.
..."דמה בדעתך", כתב בעל הסולם, "אם כל אחד מהחברה היה חרד לקיים מצות ה' בשיעור הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובשיעור הזה היה עומד ודואג למלאות צרכי חברו ומשאלותיו כמשאלות עצמו, ככתוב "ואהבת לרעך כמוך", והיה ה' יתברך עומד כמטרה לכל עובד בעת עבודתו לאושר החברה. כלומר שהעובד היה מצפה, אשר ע"י עבודתו זו לחברה יזכה להדבק בו ית', אל המקור של כל האמת והטוב וכל הנועם והרוך. הרי אין כל ספק אשר במשך שנים מועטות היו למופת לכל הארצות, וברוכי ה' יקראו".
ומה הלאה? מאז עברו כמעט מאה שנה. המעצמה הסובייטית קרסה. הקומוניזם כשל להשיג את האושר המיוחל, והעולם עודנו דוהר אל המבוי הסתום, כאשר הפערים בין השכבות החלשות לחזקות, בין המדינות המתועשות לבין מדינות העולם השלישי, מאיימים להביא את האנושות לידי קריסה כלכלית ומלחמה עולמית נוספת (כפי שהעיד לאחרונה נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש).
הגישה המרקסיסטית טיפחה את השנאה והמרי של הפרולטריון נגד המעמד הבורגני. אולם בכך עקר מארקס כל נטייה אלטרואיסטית אצל המתקוממים ואף הגדיל את ערך האגואיזם. אי לכך נידון רעיון הסוציאליזם המרקסיסטי לכישלון.
בעוד לטענת מארקס בבסיסה של הדת היהודית ניצבת האנוכיות, וכי "הממון הוא אלוקי היהודים", קובע הרב אשלג כי דווקא העם היהודי הינו המוכשר ביותר להוביל את העולם אל המשטר החברתי הראוי.
לשיטתו, סבלם הרב של היהודים מהעריצות האנושית והסגולה המוטבעת בו, חברו יחדיו כדי להכשיר את הקרקע לקיום הרעיון הקומוניזם-האלטרואיסטי דווקא באומה הישראלית.
הדרך לבנין חברה שוויונית וצודקת עוברת אפוא דרך העקרונות שהתוו גדולי האומה היהודית, ובעיקר בעל הסולם שתמצת את דבריהם לכדי משנה חברתית סדורה המתאימה לצרכים ולבעיות המהוות את מנת חלקו של האדם במאה העשרים ואחת.
"ועל-פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה, ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".
וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו. אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות ניסיון, להדמות לצורת החיים האמורה. " (בעל הסולם, מאמר השלום בעולם).
