העיתונים מלאו בימים האחרונים בתיאורים אודות צעירה פיליפינית אשר התעללה בקשישה. אין להכביר מילים בגינוי המעשה השפל והנתעב, ואין צורך לגנות זאת משום שהדבר נהיר לכל בר דעת: התעללות בחסר ישע מטעם מי שמופקד על בטחונו ועל שלומו היא המעשה הנקלה ביותר, מעשה שיש בו קלון אנושי ומוסרי מזעזע, מעשה אשר מבצעו צריך להישלח לשנות מאסר ארוכות, וזאת כדי שכל מי שמופקד על חסרי ישע יתייחס בחרדת קודש לכובד האחריות אשר מוטלת עליו: לשמור על צלם האדם, על בטחונו, נוחיותו וצרכיו הבסיסים של מי שהוא מופקד עליו. אבל על זה אין להוסיף, את זאת כולם יודעים ועל זאת כולם מסכימים.
מי שבמסווה צדקני גינה את ההתעללות, אך למעשה תרם לה, היה אתר האינטרנט וואללה, אשר פרסם את התמונות המזוויעות. לא המטפלת הארורה אשר התעללה בקשישה זכאית להגנה. לא היא. אולם אותה קשישה אשר לקתה באלצהיימר, האין היא זכאית לפרטיות ולכבוד?
כולנו, כיום, צעירים, יפים, חיוניים, מתפקדים, בשיא חיינו, מגשימים את חיינו בקריירה ו/או בעשייה. גם אם קשיי החיים תוקפים אותנו אנו קמים על הרגליים האחוריות ומנסים להיאבק בקשיי החיים, מתוך גוף מתפקד ומתוך דיעה צלולה. אבל אף אחד אינו ערב לנו שיבוא יום ונאבד את תפקודי גופנו הבסיסיים ו/או את צלילות דעתנו. זה לא יכול לקרות אך ורק לעת זקנה. במדינה רבת פיגועים וטרור, די ברסיס אחד של טיל גראד או קסאם שיפגע לנו בגזע המוח או בראש, כדי שנאבד את תודעתנו, את צלילותה, את תפקודיו הבסיסיים של גופנו.
האם מי מאיתנו שכיום צלול, כיום מתפקד (שאחרת, לא היה קורא רשומה זו או כל דבר אחר בכלל) היה רוצה שביום סגריר, אם חלילה יאבד את תפקודי גופו, יצולם קבל עם ועדה כך? אנשים רבים, גם אם הם נופלים למשכב בשל שפעת בינונית בלבד, או מאושפזים בבית חולים בשל תאונה בינונית אשר גרמה להם נזקים אורטופדים בלבד, אינם אוהבים לקבל מבקרים, לא כשהם 'ככה', במיטת חוליים ובפיג'מה. האם מי מאיתנו היה מסכים כי לעת זקנה, כאשר לא נהיה במיטבנו, ואף נהיה תלויים באחרים, מצלמות יחדרו אל אותם מקומות שהם פרטיים שלנו כגון חדר השינה ו/או כורסת ההסבה, ויתעדו אותנו כגופנו ותודעתנו נשענים על עלה נידף ברוח, ואנו שבר כלי? ודאי לא.
לו אותה קשישה אומללה הייתה נשאלת, בעודה בצלילות דעתה, אם היא מסכימה להיות מוצגת קבל עם ועדה בחוסר האונים שלה, אם וכאשר תאבד את צלילות דעתה ו/או את תפקודי גופה, ודאי שהייתה משיבה בשלילה רבתי על כך. אף אחד אינו רוצה להיות מצולם ברשת האינטרנט כשהוא חולה ומרותק למיטה (אם הוא נותן הסכמתו מדעת לכך, זהו החריג, אך הכלל צריך להיות שכל עוד אדם במיטת חוליו לא נתן הסכמתו מדעת לכך, אין לצלמו ברשות היחיד). 'וואללה' אשר גינתה בצדקנות רבה את ההתעללות בקשישה, השלימה את מעשה ההתעללות, בעצם הפגיעה הקשה בכבודה ובפרטיותה של אותה קשישה. וזו לא הפעם הראשונה שבה
'וואללה' עושה כן.