"פעם אמרתי לשופט בהרכב שאני רואה בעייתיות בראיות בתיק. אפילו לא דיברתי על זיכוי, והוא אמר לי, 'אתה יודע מה יעשו לנו פה אם נזכה?"
עשרים וחמש המילים האלה של השופט שלי טימן (הארץ, 14.3.08) אמורות היו להדיר שינה מעיניו של כל אשר נשמה באפו.
אבל המיתוס הרי כבר התרסק מזמן.
נותרו רק כמה קשקשנים ומקבלי משכורות - בהם שופטים עליונים - שעדיין עומדים חשופי עכוז על החסקה הרעועה ומלהגים על מערכת המשפט שלנו, שעומדת לבדה עם האצבע בסכר ושומרת על הדמוקרטיה השברירית שלנו.
וכמובן כמובן: מערכת המשפט שלנו היא המבצר השומר על זכויות האדם. השופטים שלנו חוסמים - בגופם ממש - את דרכנו אל הגולאגים. שאלו את משה עזריה המסכן, שישב בכלא שבע עשרה שנים ארוכות ולא זכה למשפט חוזר מנימוקים שצמחו בערוגות של אטימות ורשע (לא מאוחר לקיים משפט חוזר גם כיום, לאחר שחרורו מהכלא, ואולי והלוואי יגיעו לתוצאה המחייבת לפצות מעט את האיש האומלל הזה).
ואני נזכר בדברי התוכחה של השופט העליון אדמונד לוי, שבוודאי מכיר את השופט טימן מבית המשפט המחוזי בתל אביב.
כן כן אדמונד לוי, אתה מספר לנו שהשר הזה הבריח סמים והשר ההוא דחף לשון לגרונה של חיילת. השר הזה חשוד בגניבה והשר ההוא נוטל שלמונים.
וכיאה לנביא זעם אתה גם מביא לנו פסוקים תואמים מן התנ"ך.
אתה צודק בהחלט כבוד השופט אדמונד לוי! אין מה לדבר! יש לנו ממשלת ג'יפה. הכל קלון צרוף ומזוקק. ממשלת סדום ועמורה. ממשלה של סרסורים וזונות.
אבל אתם, האדמונדים לוים, מכניסים חפים מפשע לבית הסוהר.
