הנושאים את שם בגין לשווא

השנה אפילו מודעה אחת לא פורסמה לקראת האזכרה. לא המשפחה, לא הממשלה - ואפילו לא מרכז מורשת מנחם בגין, לא הודיעו על היום והשעה. המועד עבר מפה לאוזן, בעיקר בקרב נאמני זכרו, חברי "המשפחה הלוחמת", אלה שתמיד מגלים התעניינות ויוזמה, וביום שלישי הם עלו להר הזיתים אל חלקת הקבר במורד הסלעי הצופה לעבר העיר העתיקה וירושלים השלמה. אז נכון, מנחם בגין ע"ה שייך בראש וראשונה למשפחתו, וזהו כנראה רצונה מאז ההלוויה ההמונית-עממית, הלא-ממלכתית, שהתנחשלה בדרך ההולכת דרך ואדי ג'וז בואכה הר הזיתים לפני 16 שנה. אבל מנחם בגין שייך גם לעם, מטובי בניו ומנהיגיו היה, איש-ציבור לאומי-יהודי מן המעלה הראשונה. אז איך זה שהמדינה אינה קובעת דבר בנדון האזכרות אלא רק המשפחה? אני זוכר היטב את תאריך הפטירה. היה זה בדיוק בשבוע בו סיימתי את עבודתי לצידו של מי שהחליף את מנחם בגין בראשות הממשלה. "איני יכול עוד" - הודיע בגין, פרש והסתגר לשמונה שנים, שבהן מנע עצמו מרשות הרבים וממעורבות בענייני הממלכה. היורש, יצחק שמיר, מפקד לח"י - כמה טבעי, כמה נכון, שבא במקום ולאחר מפקד האצ"ל? זו היתה עבורי תקופה עתירת חוויות, ודומה שהגדולה בהן היתה הזכות להתלוות אל יצחק שמיר בביקורי-הנימוסין שערך, לפחות פעם בחודש, אצל האזרח הפרטי מנחם בגין בדירה שברחוב צמח. שניהם, ראש הממשלה המכהן וראש הממשלה לשעבר, לא חששו מהדלפות - על אף שידעו את רקעי התקשורתי. הם ניהלו את שיחותיהם שארכו בדרך כלל כחצי שעה בכל פעם, כאילו היו בארבע עיניים. זוג העיניים השלישי לא נחשב... עוד יבוא היום לספר על עשרת המיפגשים המרתקים הללו בין שני האישים, שבהם ניתנה לי הזכות הגדולה להיות נוכח, כצופה וכשומע מן הצד. דבר אחד אוכל לומר: מנחם בגין, שברוב זמן הפגישה היה בגדר מאזין לדיווחי ראש הממשלה שמיר, חיזק לחלוטין את בן-שיחו בעמידתו הנודעת על זכות עם ישראל לארץ-ישראל, על יהודה ושומרון, ירושלים השלמה והרמת הגולן, ועל מפעל ההתנחלות בחבלי מולדת אלה, לבנות בהם ולהיבנות בהם. לשיטתו של מנחם בגין, בשיחותיו עם שמיר, אין פינוי סיני בשום פנים ואופן בגדר תקדים עתידי ליש"ע או הגולן. להיפך, סיני איננה ארץ-ישראל, ואילו יהודה ושומרון, הגולן וכמובן ירושלים - אין דבר שיערער את זכותו הבלעדית של העם היהודי עליהם. פינוי סיני אף מקל על חיזוק אחיזתנו בחבלי המולדת, לב לבה של ארץ ישראל. אני אומר את הדברים הללו לנוכח העובדה, שלפתע התעורר לו מעין ויכוח פנימי בתוכנו, מיהו ממשיך מורשת מנחם בגין, האם זה הליכוד או שמא זו קדימה. אין חולק על כך, ואולי אין כואב מזה, שעם ראשי קדימה שבשמאל נימנים כמה מיוצאי בית"ר, כמה מבכירי תנועתו של מנחם בגין לשעבר. האם עובדה זו מקנה להם זכות לנכס לעצמם את מורשת מנחם בגין? האם מנחם בגין לא היה מתפלץ - לו היה עימנו היום - לנוכח מהלכיו ההזויים של אריאל שרון ולנוכח חולשתו האידיאולוגית של אהוד אולמרט? האם היה מעלה על דעתו שאיש תנועתו לשעבר, יעקור אלפי מתיישבים מנחלתם, והבא אחריו, בית"רי מנחלת ז'בוטינסקי, יפגין חולשת רוח בל תשוער מול הטרור הפלשתיני המתגבר? האם מנחם בגין לא היה מחזק את העומדים על משמר זכותנו למולדת ההיסטורית, ובראשם המתיישבים והמתנחלים ההולכים כחלוצים לפני המחנה? האם לא היה מורה בלא היסוס לזרועות הביטחון שלנו לעשות את המוטל עליהם למען ביטחון האזרחים בפריפריה, בלי להתחשב בגינויי הגויים? מנחם בגין איננו עימנו כבר 16 שנה. לדאבון הלב, גם מורשתו, מורשת תלמידו הגדול של זאב ז'בוטינסקי, דועכת ומתעממת ככל שנמשך שלטון אלה הנושאים לשווא את שמו המתיימרים להיות ממשיכיו ולפקוד את הבית הנושא את שמו.