סמוך לפינוי ימית פרצה מלחמת לבנון. קבלן הביצוע, שהופקד על גריסת מפעל ההתיישבות בצפון סיני היה לא אחר מאשר אריאל שרון, לימים ראש הממשלה. אותו גנרל עתיר תהילה, חוצה התעלה, בעודו ממולל בידיו את החצץ, הגריסים והאבק, נחלת אבני-הדרך הציוניות מחבל ארץ נטוש בדרום - עלה צפונה; לשבר ולמגר את ה'פתח-לנד'; מדינת טירור מאיימת בראשות יאסר עראפת, היושבת על חורבותיה של מדינת תיירות שלווה.
מאז התגלגל כדור השלג, תרתי משמע. המלחמה הייתה יומרנית בכל אמת מידה, ואריאל שרון - ההוגה, היוזם והדוחף - התבוסס בכישלון אישי, צבאי ומדיני כאחד. חרפת לבנון האפילה על היותו 'מלך-ישראל' בשלהי מלחמת יום-הכיפורים, שהייתה אז מבחינה תודעתית, סמוכה ונראית.
האיש כמעט מת מבחינה פוליטית ומנהיגותית. דרך אחת הייתה בטוחה עבורו בימים ההם (כיום היא מטווחת בטילים עזתיים) - זו המובילה אותו אל ביתו הקסום והחמים; אל חיק רעייתו ובניו בחוות השקמים.
הגנרל המכזב הוכש ע"י התקשורת המאופקת של-אז בכל איבר חי בגופו, אף שניחן היה תמיד בעור של פיל. ספרי תחקיר עבותים אודות 'מלחמת השולל' בישרו את נפילתו הוודאית אלי תהום. כל התמרורים, הרמזורים ושלטי החוצות, לימדו את האיש 'שלא עוצר באדום', כי הגיע כבר לקץ ימיו בהנהגת המדינה. רק כסיל לא הבין זאת.
אריאל שרון, שועל כרמים חכם ומתוחכם, מעולם לא נמנה עם הכסילים. הכסילים, לעומת זאת, הופיעו מבעד לדמותם של בעלי חלומות, פתאים ונבוכים, שסגר עליהם המדבר הפוליטי, ובצר להם ביקשו להחיות את נשמתו הגוועת.
היו אלו פטרוני 'גוש-אמונים', שכמעט ולא הוחלפו עד היום הזה, אשר הכריזו כלפי צאן מרעיתם "שום נשים עלינו מלך". הם הצביעו על גופתו הפוליטית המחרחרת של הצבר הגאה מהיחידה ה-101 וחרצו: "אלה אלוהיך, ישראל".
ההמשך ידוע: העסקה נרשמה - בתולדות של קצין המבצעים האגדי - כעסקת חייו, שבחר בינתיים לאמץ את התנ"ך כשפתו האסטרטגית-פוליטית במטרה מוצהרת להעפיל אל ראש ההר. משכבש את היעד, הראשונים שהושלכו ממנו חיים ולא עברו כדי מחציתו עד שהיו איברים-איברים; היו לא אחרים מאשר בני בריתו האידיאולוגיים. קבלן ההריסה מצפון-סיני (זוכרים אותו מפתח דברינו?) הגיח בצומת גורלית בחייו הנפתלים, כשהוא מנגח ביבושת בתי פאר, שדות וכרמים; נחלת חבל ארץ יהודי, מוריק ופורח, בכנף הארץ (גוש קטיף).
אילו פטרוני גוש-אמונים היו מאפשרים לתקשורת למלא אחר החוזה שהוציאה ב-1982 כלפי הבולדוזר הלאומי, היו מהלכי ההתיישבות ביש"ע איטיים יותר אך הרבה יותר בטוחים. הפה שהתיר היה לפה שאסר.
על הפרק עומד עתה לדיון אקטואלי מנהיג המחנה הלאומי. בנימין נתניהו, השבע, המדושן, היהיר והנהנתן, מופיע כאריאל שרון בשנות השמונים. נתניהו כבר מילא את סאתו: התגלה כשר אוצר 'מיתולוגי', 'מציל כלכלת ישראל', במהלומות קרב אכזריות וכואבות, שצלקותיהן טרם הגלידו אצל רבים עד עצם היום הזה; בעודו מתעלם בזדון ממוסר ישראל כלפי העני, הדל והאביון; היתום והאלמנה.
בראש הרזומה המנהיגותי שלו, נתניהו מתהדר כאדריכל הכלכלי של חורבן הבית בדרום (2005, גוש קטיף). הוא האיש, שבהיותו שר אוצר קימץ אגרופיו ביחס לכל סעיף, תקציב וקצבה, והפתיע בידו הרחבה אל מול האתגר הלאומי ההיסטורי לגדוע עצים וחיים מנחלותיהם של חלוצים מגשימים.
על-כן, תנו לתקשורת לנצח אותו. את נתניהו. הפעם היא צודקת לחלוטין והרווח כולו של נאמני העם, התורה והארץ. ראוי בעניין זה לחרוץ דין, ויפה שעה אחת קודם: רודף תענוגות איננו יכול להוביל חזון (אף אם הרוויח ביושר את כל הונו ופיזר אותו בבירות העולם - בחברת אשת נעוריו, הרכה והענוגה - כדת וכדין).
בנימין נתניהו הוא אנטיתזה, ניגוד קטבי, הפך-הפכים, בהשוואה לדמותו האנושית, הצנועה והסגפנית, של מנחם בגין - אבי המחנה הלאומי - אשר לבו היהודי, הרחום והחנון, עודנו פועם בעמותות החסד; אלו שהנצו כפטריות בימיו האפלים של נתניהו כשר אוצר.
זוהי ההזדמנות הגדולה של המחנה הלאומי, לשלח את הדמות ההפכפכה והצבועה הזאת הביתה, בטרם הגולם יקום על יוצרו. איננו יודעים אלו קריצות עין מתחלפות ברגעים אלו בין אנשיו של נתניהו לעיתונאי הסקופ החדש. בעוד אלו חוששים מחזרתו של נתניהו לשלטון, לא נופתע, כי הם עצמם מתנים עמו אהבים במסתור. אם יחקה נתניהו את שרון ויגלם מוטומורפוזיס פוליטי - הצד השני יאפשר לנתניהו לשוב ולמלוך; אלא שאת מחיר ההישרדות נשלם כולנו; בערי המרכז השלוות, החוסות לפתע בצל איום טילים מן השומרון.
שעת רצון היא. זכה המחנה הלאומי ומלאכתו נעשית בידי אחרים. לעת הזאת, המחנה הלאומי זקוק בדחיפות לטפח ולגדל מנהיג בעל שיעור קומה משורותיו; בעל חזון, כריזמטי ושאפתן; אך בד-בבד גם ישר, הגון, אנושי, מוסרי, עניו ומסתפק במועט.
ישראל-הפשוטה זקוקה לתקווה אמיתית; לאומית, יהודית, ערכית וחברתית. אל נחזור על הטעות ההיסטורית. חלילה לנו לשוב ולהפקיר את נכסי החומר והרוח בידי קבלני משנה, מאחזי עיניים, שיופיעו בבוא-היום עם צווים מנהליים להרחקת עני מביתו וחלוץ מנחלתו.