בחירת שופטים היא משימה אחראית מאוד. שופט מתמנה לתפקידו עד לגיל פרישה [70] ואף לאחר מכן הוא עשוי לכהן כשופט עמית, או כנושא תפקיד שיפוטי באחד מהגופים השיפוטיים הרבים מספור שאינם מגבילים את כהונת חבריהם במגבלת גיל. לאחר שנבחר לא ניתן להדיח שופט מתפקידו רק מפני שהוכח ששוב אינו מתאים לתפקיד אם מפני שנשחק במהלך השנים ואם מפני שמלכתחילה בחירתו לתפקיד הייתה משגה.
בשל החשיבות העצומה של הליכי בחירת השופטים מוסכם ומקובל שיש לעשות את המרב על-מנת שהליכי המינוי יהיו תקינים וראויים ושישקלו אך ורק השיקולים הענייניים. לצורך הבטחת התקינות יש למנוע ניגוד אינטרסים בגוף הבוחר וכן שלא יהיה לגוף כלשהו המיוצג בגוף הבוחר כוח מוגזם לכפות את מועמדיו. איזון במערך הכוחות בגוף הבוחר הוא תנאי הכרחי, לא מספיק, לדיון ענייני.
בוועדה לבחירת שופטים המונה תשעה חברים יש משמעות עצומה של בלוק של שלושה מתוך התשעה, כמו זה שיש לשופטי בית המשפט העליון בוועדה. מדובר בכוח ממשי ביותר הנזקק לקואליציה עם שני חברים נוספים בלבד על-מנת להעביר כל מועמד בו הוא חפץ. יש לזכור כי מעבר לנושא המספרי מדובר בשלושה חברים בעלי סמכות, מעמד והשפעה רמים מאלו של שאר חברי הוועדה. אכן הניסיון מלמד כי ברובם המכריע של המקרים לא ימונה מועמד שאין לו תמיכה בקרב שופטי העליון.
כנגד כוח עודף זה יצא שר המשפטים. הכיוון העקרוני של הצעותיו להוספת נציגים לגוף הבוחר והפחתת משקלה של כל קבוצת נציגים בוועדה לבחירת שופטים הוא צעד בכיוון הנכון. ברור כי שום גוף אינו צפוי לוותר על כוח מרצונו ועל כן ההתנגדות החריפה ליוזמת השר פרידמן צפויה ומובנת. הצעה זו מפחיתה לא רק ממשקלו של בית המשפט העליון בוועדה, אלא אף את משקלם היחסי של האחרים, לרבות חברי הכנסת, השרים ונציגי לשכת עורכי הדין. הטענה של פוליטיזציה היא טענת הבל. הצעת השר מפחיתה גם את משקלו של הגוף הפוליטי בוועדה.
הבעיה היא כי בשיח הציבורי הקיים היום כל פגיעה בכוחם של שופטי בית המשפט העליון נחשבת באופן אוטומטי כפגיעה בנורמות מוסריות ובשלטון החוק- אף אם אין לפגיעה זו כל השלכה על מעמדו השיפוטי של המוסד. לאור זאת, אם נקבע בהצעת החוק שהמשלה תמנה נציג ציבור ושופט (בדימ.) כחברים בוועדה נטען מייד שזו "פוליטיזציה" של הוועדה לבחירת שופטים [לפי היגיון משונה זה, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה הם מינויים פוליטיים מובהקים]. למען האמת, גם אם יוצע למנות לוועדה שני מלאכי שרת במינוי בת קול שמימית יאמרו שהדבר נובע מכניעה לדתיים ונוגד את עיקרון הפרדת הרשויות ועליונות המשפט על כל רשות שהיא בשמיים ובארץ.
על אף שאני סבור כי יש להפחית את נציגות העליון בוועדה לבחירת שופטים, איני רואה בבלוק השיפוטי בוועדה את הבעיה היחידה. קיימת חשיבות לשינוי בהרכב הוועדה הבוחרת בשופטי בית המשפט העליון על-מנת למנוע את תופעת השכפול העצמי ועל-מנת להבטיח כי השופטים הראויים יתמנו ממגוון מגזרים וישקפו מגוון דעות. אני מוטרד פחות ביחס למעורבות בית המשפט העליון במינוי שופטים לערכאות הנמוכות, אם כי בהחלט עדיף וראוי כי השופטים בגוף הבוחר יהיו בחלקם שופטים (בדימ.).
איני רואה סכנה ממשית בחברותם של הפוליטיקאים בוועדה. עובדה שעד היום לא נטען כי מעורבותם בהליכי המינוי או עבודתם בוועדה בכללותה הייתה פסולה. כמובן, לפוליטיקאים יש כל מיני מחויבויות אבל מאחר שאיש מהם אינו נבחר לוועדה מראש והמחויבויות האישיות שלהם אינן דווקא נוגעות למינוי שופטים, אין מקום לחשד מיוחד דווקא ביחס אליהם. מכל מקום, הצעת השר דווקא מפחיתה ממשקל הדרג הפוליטי בוועדה ואין להצטער על כך.
קיימת בעיה אמיתית בכל הנוגע לנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה. ללשכה שני נציגים אשר בגלל מעורבותם בחיי המשפט, היכרותם את המועמדים הבאים בעקרם משורותיהם והקשר הבלתי אמצעי שלהם עם נציגי בית המשפט העליון בוועדה, הם מהווים את לשון המאזניים ולכן השפעתם על הליכי בחירת השופטים היא משמעותית מאוד. אני סבור שקיימת חשיבות רבה למעורבות עורכי הדין בבחירת השופטים, מאחר שהם [או המייעצים להם] באמת עשויים להכיר טוב יותר את המועמדים. עקב היכרותם של הנציגים את המועמדים, חשוב מאוד כי נציגותם בוועדה תהיה נקייה מכל חשש דופי.
נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה הם, בדרך כלל, דמויות פוליטיות והם ונבחרים מקרב אנשים פעילים, או שהיו פעילים בחיים הפוליטיים בלשכה. במילה פוליטי אני מתכוון לכך שמדובר בנבחרי ציבור כמו ראש הלשכה חברי ועד מרכזי או מחוזי וחברי מועצה בעבר ובהווה]. הנציגים נבחרים על-ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, שהינה גוף פוליטי במהותו. לשכת עורכי הדין בכללותה הנה גוף המקיים מערכות בחירות פנימיות העולות מיליוני שקלים ויותר. נציגיהם הנבחרים של עורכי הדין משקיעים זמן רב וכספים רבים בהליכי בחירתם ובמקום בו יש בחירות ותרומות והתגייסות של פעילים ובקשות לתמיכה יש עסקות פוליטיות.
כאשר נציג הלשכה בוועדה הוא פעיל פוליטי אשר נבחר לאחר שביקש וקיבל את תמיכתן של קבוצות בעלות משקל והשפעה בלשכה, ממילא קיים חשש מובנה כי שיקוליו בבחירת שופטים עלולים לכלול גם שיקולים של מחויבות פוליטית. גם אם יישבעו הנציגים באלות ובשבועות הקדושות ביותר ששמץ של שיקול פוליטי לא השתרבב לשיקוליהם, רשאים אנו להאמין להם, אך אסור לנו להסתפק באמונה זו.
מעבר לשיקולים הפוליטיים קיימת מעורבות של שיקולים אישיים מובהקים. נציגי הלשכה בוועדה מקפידים שלא להופיע בבתי המשפט,אך מדובר במחווה ריקה מתוכן. הנציגים הם בדרך כלל שותפים במשרדים פעילים ועמיתיהם למשרד אינם מדירים רגליהם מבתי המשפט בעת כהונתם. ניתן להעריך כי גם שופטים עלולים להיות מושפעים מהידיעה למי הם חבים את בחירתם ולמי עליהם לפנות אם ברצונם בקידום.
אשר על כן, מבלי לחשוד בכשרים, חייבת רפורמה אמיתית בהליכי מינוי השופטים לכלול מספר כללי ברזל, שיעוגנו בחקיקה, ביחס לדרך מינוי נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים והם כדלקמן:
א) נציג הלשכה בוועדה לבחירת שופטים לא ימלא תפקיד נבחר כלשהו בלשכה בעת המינוי ובתקופה של שנה שקדמה למינוי.
ב) נציגי הלשכה ייבחרו על-ידי המועצה הארצית מתוך רשימה של מועמדים שיבחרו על-ידי ועדת איתור ציבורית שתוקם על-ידי הלשכה בשיתוף שר המשפטים ואשר בראשה יעמוד שופט בית המשפט העליון (בדימ.).
ג) ייווסף כלל לתקנות האתיקה השיפוטית לפיו ייאסר על שופט לשבת בדין, אם נציגו של צד לדיון הוא מי שכיהן בוועדה לבחירת שופטים בעת שנבחר אותו שופט או מי ממשרדו.
ד) הוועדה לא תדון במועמדות של אדם לתפקיד שיפוטי אם המועמד נמנה עם עובדיו, או שותפיו של מי מחבריה, או היה כפוף לו בדרך כלשהי בעבר.
ה) חברותו של נציג הלשכה בוועדה תהיה לתקופה של קדנציה אחת בלבד.
אני סבור שההמלצות הללו הן מחויבות המציאות. אין לי ספק כי בוודאי בשלב הראשון יתקלו המלצות אלו בהתנגדות קשה ומובנת מצד נבחרי לשכת עורכי הדין שבוודאי יחושו אכזבה מובנת אם תימנע מהם כהונה בוועדה לחבירת שופטים.א ו אם יהיו הנציגים בוועדה עצמאיים מדי בשיקוליהם.
בוודאי תישמע הטענה שאם חברי כנסת ושרים שהם נבחרי ציבור רשאים לכהן בוועדה אין סיבה למנוע מנבחרי הלשכה לכהן בה. לטענה זו אין יסוד. קיים הבדל עצום בין נבחרים שזכו לאמון כלל הציבור ואשר אין לציבור בוחריהם עניין מיוחד בבחירת השופטים, לבין נבחרי לשכת עורכי הדין המייצגים ציבור שמתוכו נבחרים השופטים ואשר יש לו עניין ברור בהליכי הבחירה וקיימת זיקה אישית ואינטרסנטית ישירה בין הבוחרים למועמדים.
אני משוכנע כי בשוך ההתנגדות הראשונית ישכילו גם נושאי התפקידים הנבחרים בלשכה להבין כי קבלת השינויים המוצעים תגביר מאוד את האמון בהליכי בחירת השופטים וכפועל יוצא את האמון במערכת המשפט.יש לציין כי גם ללא חברות בוועדה נושאי התפקידים הנבחרים אינם משוללי השפעה בכל הנוגע להלכי בחירת השופטים.
טוב יעשה שר המשפטים אם בבואו לקדם את הרפורמה בהרכב הוועדה לבחירת שופטים יטפל גם בהסדרת כללים מחייבים שיחולו על נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה. כך נוכל להשתכנע כי אכן ברפורמה כוללת עסקינן ולא במהלך חלקי שמתפרש, שלא כהלכה, כמהלך שמטרתו היא פגיעה בבית המשפט העליון.
