בני, לוחם שריון ותיק ורופא, הזכיר לי נשכחות: מלאו ארבעים שנה לתבוסה הצורבת מכולן, שספג צה"ל בפעולת התגמול בכראמה (מבצע תופת), 21 במרס 1968.
התבוסה בכראמה הסבה נזק אסטרטגי חמור, עשרות הרוגים, שלושה נעדרים ועשרות פצועים. היא הפיחה במחבלים ובערבים תקווה, שניתן להתגבר על העוצמה הצבאית הישראלית, ולהכניעה. בעיקר, מבצע תופת סלל את הדרך למפלה במלחמת ההתשה, שהולידה את תבוסת הצבא במלחמת יום הכיפורים. זו הייתה חזרה גנרלית לסדרה מזוויעה של תבוסותינו בארבעת העשורים האחרונים. קו איוֹם ורציף מקשר בין תופת לבין מלחמת לבנון 2. קוראים לו, אי-מקצועיות.
אפילו הדחת עוזי נרקיס, אלוף פיקוד המרכז, בחלק האחרון של מבצע תופת לא זכתה עד היום להתייחסות.
עד היום מנכסים המחבלים לעצמם את התבוסה, ומרבים לפארה. צה"ל, כהרגלו, סיפר סיפורים על גבורה ועל הצלחה, וחילק הרבה צל"שים. את הביזיונות קברו בתוך הצבא. כך, הצליח הצבא לא להפיק את הלקחים מהמפלה, שאירעה תשעה חודשים ושבועיים אחרי מלחמת ששת הימים.
המדינה עסקה באותם הימים בתאונה, שאירעה לגנב העתיקות משה דיין, כשבזז אתר עתיקות ליד אזור. קיר עפר התמוטט על דיין במהלך ביזתו, והוא אושפז בבית-חולים, וכל המדינה עקבה אחר החלמתו. כך, עם מכשירי קשר ועם טלפונים ארעיים, שהותקנו ליד מיטתו בבית-החולים, עקב דיין אחר הפעולה הכושלת.
בעיירה כראמה הקימו המחבלים בסיס גדול, שהפך ליעד לפעולה. במקביל, חשב המודיעין לשים יד על יאסר ערפאת, שהבחינו בעקבותיו באזור.
אוגדה שלמה (חטיבה 7, חטיבת הצנחנים 35, חטיבת מילואי השריון אגרוף ורומח 60 עם כוחות נוספים של ארטילריה, של הנדסה, של סיור ושל חי"ר) יצאה למבצע הגדול, שאלוף עוזי נרקיס היה מפקדו. מולה עמדו כוחות המחבלים וכוחות של הלגיון הירדני.
המפלה בכראמה טשטשה את סיפור ההצלחה של האגף הדרומי במבצע - בא-צאפי שבדרום ים המלח. במבצע אסותא פעלו סיירת שקד וחטיבת עקבות הברזל 401, שביצעו את משימותיהן ללא דופי.
הפתעה: הצבא הירדני לחם בהצלחה צה"ל תכנן להשתלט על השטח מגשר דמיה ועד גשר אלנבי, ולהיכנס לעומק השטח הירדני, כדי להשתלט על כראמה. תוכנית הקרב השתבשה כבר מראשיתו, כשלא הצליחו ל הקים גשר על הירדן. בינתיים הופעלו כוחות מוסקים לתפוס עמדות בעומק השטח הירדני, וכרוזים הוטלו על האוכלוסיה להזהירה. כתוצאה מכך, איבד הכוח את ההפתעה, ונתקל בהפתעה העיקרית: הצבא הירדני החליט להילחם, ועשה זאת די בהצלחה.
בחסות הגנה יעילה ירדנית, נעלם ערפאת מהזירה. כשהתברר גודל ההסתבכות, החליט הרמטכ"ל להסיג את כוחות צה"ל חזרה אל הגדה המערבית של הירדן. צה"ל נכשל גם בניתוק המגע ובקרב הנסיגה. כתוצאה מכך, הדיח רב-אלוף חיים בר-לב את אלוף נרקיס, ומינה את אלוף ישראל טל לפקד על סיום המבצע הכושל.
העובדה, שאלוף פיקוד המרכז הודח במהלך המבצע לא פורסמה, ועד היום מתבלים אותה בהסברים ובחצאי-אמיתות. כמה שבועות אחר כך, מונה רחבעם ("גנדי") זאבי לאלוף הפיקוד. נרקיס פרש מצה"ל למשרה בכירה בסוכנות היהודית, והחל להנציח את מעלליו בצבא בסדרת ספרים, שלכשילונו בתופת אין בה זכר.
הערבים מציינים את הקרב בכראמה כניצחון כביר שלהם. אמנם, התברר, שהלגיון הירדני מסוגל לעצור את כוחות צה"ל בקרב הגנה חכם, שניהל בהצלחה רבה. אלא שהערבים סיפרו, שמטרת המבצע הישראלי הייתה להשתלט על גב ההר, כדי להגיע לרבת-עמון.
למרות שהמחבלים נאלצו, בעקבות מבצע תופת, לנטוש את בסיסיהם בכראמה, ולהעבירם לגב ההר, נחשב המבצע להצלחה כבירה של המחבלים. כתוצאה מדימוי ההצלחה בתופת גדל הגיוס לארגוני המחבלים. גם הלגיון לא פסק לפעול נגד צה"ל בעקבות תופת. הרבה פעולות נעשו, כדי להוציא את הירדנים מהלחימה נגדנו, ולא הצליחו - עד שהמחבלים נקלעו ל"ספטמבר השחור" 1970, והכריחו את העלית הירדנית לשנות את מדיניותה, ולהפסיק את תמיכתה במחבלים.
אי-יכולת צה"ל להפיק לקחים ממלחמת ששת הימים (ואולי גם מאירועים לפניה) וממלחמת ההתשה (שכבר ניתשה כשמונה חודשים) השפיעו על ניוון הצבא. היא נובעת מחוסר מקצועיותו של הצבא ומזלזולו באויב. הצבא ניזון מסיפורים ומאגדות, שאין להם כל בסיס באירועים, והפכו למנוף לקידום קריירות של מפקדים רבים. כתוצאה מכך, לצערי, נדון הצבא להיכשל שוב ושוב ללא כל יכולת להתקדם, ולצאת מהשפל - למרות רצון עז, הקרבה והון תועפות, שהושקעו בו, ולמרות הדם, הסבל והתלאות.
