כאשר קראתי על דחיית ישיבת הוועדה לבחירת שופטים שהייתה אמורה לבחור ביום ראשון האחרון שלושה שופטים לבית המשפט העליון שאלתי את עצמי מדוע נדחתה הישיבה ברגע האחרון ממש. מאחר שדיוני הוועדה לבחירת שופטים חסויים וכך גם בדרך כלל ההתייעצויות מחוץ לחדר הישיבות, לא נותר למי שעוקב אחר החדשות, אלא לשער השערות הגיוניות ככול הניתן.
בעבר כאשר לא היה קונצנזוס סביב המינויים בעליון לא נמנעה שרת המשפטים דאז ציפי לבני שלא לכנס את הוועדה תקופה ארוכה והחלטה זו עברה בשקט יחסי. השר פרידמן גרם לבחירתם של שופטים רבים מהם שניים לבית המשפט העליון וכל הסימנים שביקש את דרך הפשרה והקונצנזוס גם הפעם.
סביר מאוד שאלמלא היה השר משוכנע שהצליח לגבש קונצנזוס לבחירה הוא היה דוחה את כינוס הוועדה זמן רב קודם לכן. לא ניתן לחמוק מהחשד שהשר כמעט ונפל ל"מלכודת" ובעוד שסבר בטעות כי יש הסכמה על המינויים הוברר לו שבעצם אין, ואין גם סיכוי להסכמה ובכוונת שופטי העליון עם שני תומכים נוספים בוועדה [האחד הוא ראש הלשכה] להעביר את רשימת מועמדיהם ברוב של חמישה נגד ארבעה.
במצב זה בחר השר לדחות את כינוס הוועדה ומייד עורר את חמתו של ראש הלשכה שטען בתוקף כי "לשאוף לקונצנזוס זו עמדה ראויה. אולם, למנוע בחירה לגיטימית משלא מושג קונצנזוס, זו התנהלות שלדידי אינה חוקית. קונצנזוס כן. כפיית קונצנזוס לא". במילים פשוטות יש להעדיף בחירה של שופטים לבית המשפט העליון ברוב של חמישה נגד ארבעה כי הקונצנזוס אינו מקודש.
אף אני איני סובר שיש משהו מקודש בקונצנזוס אולם אין לי ספק שלו היחס היה הפוך והיו חמישה תומכים בוועדה למועמדיו של השר והוא היה מכנס אותה וגורם לבחירת שלושה שופטים לעליון ברוב דחוק וכנגד עמדת שופט העליון, הייתה פורצת מהומת אלוהים בארצנו והטענות היו מופנות נגד "עריצות הרוב" וניצול של רוב מקרי בגוף בוחר לבחירת שופטים לא ראויים וכן הלאה וכן הלאה.
נניח ששר המשפטים היה נופל למארב והיו ממונים שלושה שופטים ברוב דחוק, האם יש ספק שמייד לאחר הבחירה הייתה התקשורת עוסקת אך ורק בשאלה מה היה "הדיל" שאפשר את הבחירה בוועדה ומה הובטח לראש לשכת עורכי הדין בתמורה לתמיכתו בבלוק השיפוטי בוועדה? בכך הייתה נגרמת פגיעה קשה ביוקרת השופטים שהיו נבחרים [ולא רק בעליון] ופגיעה קשה ביוקרתה של מערכת המשפט.
כעת, לדעתי, עדיף לדחות את מינוי שופטי בית המשפט העליון בשנה ובמקומם למנות עוד שלושה שופטים לכהונה בפועל בבית המשפט העליון על-מנת להרחיב את מעגל המועמדים שכיהנו שם כשופטים בפועל [אם כי כהונה בפועל אינה תנאי ואסור שתהיה תנאי לבחירה]. החלטה כזו תרגיע את הרוחות לזמן מה, היא תאפשר התרשמות ממספר נוסף של מועמדים וכן את גיבושה והשלמתה של הרפורמה הכוללת הנדרשת בכל הנוגע להרכבה ודרכי פעולתה של הוועדה לבחירת שופטים.
