מאלפת העובדה, שיוזם הצעות החוק בנושא השתלת אברים שהתקבלו שלשום (ב´), ח"כ עתניאל שנלר מקדימה - הוא חובש כיפה סרוגה. שנלר נתן את האות לתקשורת החילונית לסלף את העובדות בנוגע לעמדת פוסקי ההלכה. הוא הציג את העניין כאילו יש חילוקי דעות בין הפוסקים, והתקשורת החרתה החזיקה אחריו.
למי שמסתמך על פוסקי ההלכה האמיתיים, אין שאלות לגבי הגדרת מוות ולגבי העובדה שאי אפשר ואסור לסמוך על רופאים בעניין זה, יותר מאשר על שרברבים, למשל. שהרי מן הבחינה המקצועית גרידא, מה ההבדל בין אינסטלטור של קישקעס לבין אינסטלטור של צינורות ביוב.
ההגדרה מהו מוות היא שאלה הלכתית ולא מקצועית רפואית. הרופא הוא רק מכשיר לספק מידע לרב כדי שיוכל לתת פסיקה הלכתית, ולא פוסק בשאלה מהו מוות.
במצג השווא כאילו יש כאן "מחלוקת פוסקים" לכאורה, נעשה ניסיון פתטי ומטעה להציג את פוסקי הדור בשורה אחת עם ליצני הכיפות הסרוגות.
התקשורת קשקשה רבות בשם "רבנים" של הציבור "הדתי לאומי". תוך התעלמות מן העובדה שההתמחות שלהם היא מקסימום להתיר לבריונים עם פיסת סמרטוט על הפדחת לרצוח מדין "רודף" יהודים שלדעתם המשובשת של אותם רעבנים עברו על העבודה הזרה של "ארץ ישראל השלמה" שבדו ממוחם הקודח בהזיות לאומניות העטויות במסווה של תורה. בכל מה שנוגע אבל לתורה לאמיתה, אין להם אבל כמובן שום מעמד והמושגים שלהם על פסיקה הלכתית קלושים ומעוותים.
להלן פסיקת הגרש"ז אוירבך בנוגע להשתלות אברים. אף יהודי חרד לדבר ה´ לא מעז לחלוק על הפסיקה הזאת, שהיא דעת תורה מוסמכת ומקובלת על כל הציבור התורני.
שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן פו
י"ז אדר תשנ"ג
"בעניין השתלת איברים מגוף מת לחולה מסוכן, דעתי היא שבחו"ל בבתי חולים אשר הרופאים והחולים רובם נכרים והם הרי מתנהגים רק לפי המדע הרפואי וחוקי המדינה, ואם לפי החוק החולה נחשב למת הרי הם מיד מוציאים ממנו איברים הצריכים להשתלות, שם מותר גם לשומר תורה ומצוות לרשום עצמו בתור לקבל השתלה.
אולם בא"י שחייבים להתנהג גם לפי דין תוה"ק וכהלכה, אם החולה מונשם באופן מלאכותי ממכשיר הנשמה, גם לאחר שנתברר ע"י הבדיקות שיש לנו היום שהמוח כולו מת, עדיין דינו לעניין הוצאת איברים כספק גוסס, אך אעפ"י כן אמרתי שלענ"ד היות וע"י בדיקת נוצה על יד האף והוא כבר הרבה שעות ללא תנועה כי אין לו נשימה עצמאית, ומכיון שאת המכשיר רק שמו הרופאים, יש לראותו כאילו הוא רק מאריך את סוף הגסיסה ומעכב את הנשימה לצאת מן הגוף, ולכן מותר להסיר אותו ממנו.
ואף שכן מבואר גם באגרות משה יו"ד ח"ג סי´ קלב, מ"מ הואיל ובדבריו שם אפשר קצת לדחוק ולפרש אחרת, לכן נהניתי כאשר הראו לי מכתב שהגאון הנ"ל כתב לד"ר בנדי הי"ו, ושם כתב ברור ומפורש שמותר. אך נלענ"ד דאף שכתב שם "שגם מוצדק לדינא" ו"אף שהלב עדיין יכול לדחוף לכמה ימים", מ"מ חושבני שכל הביטויים הללו הם רק לעניין זה שנתכוין להורות "שמותר לסלק החולה ממכשיר הנשימה", שהרי הזמן של המכתב הוא כסלו תשמ"ה אשר בכל עולם התורה דנו אז על ההשתלות אם מותר או אסור, ואילו היה דעתו שנחשב ממש כמת גם לעניין הוצאת איברים, הרי פלא גדול הוא איך לא הזכיר שיש גם מצוה לקחת ממנו איברים לצורך הצלת נפשות של חולים מסוכנים. ואף שהאי גאון זצ"ל נקט בפשיטות באג"מ גם בשנת תשל"ח [חו"מ ח"ב סי´ ע"ב] דהשתלת לב היא רציחה של שתי נפשות, מ"מ במכתב זה דכתב אותו בשנת תשמ"ה לאחר שנים רבות שכבר ידע מהבדיקה החשובה, היה צריך ודאי להזכיר את זה שמותר להוציא אותם. ולכן חושבני שלא רצה כלל לסמוך על הבדיקות לעשות מעשה בקום ועשה להוציא איברים בידיים].
אך אעפ"י כן הואיל ובש"ס ופוסקים לא נזכר כלל ענין של מות מוחי, ובעיקר מפני זה שלא נראה כלל לעינים וגם לא ברור עד כמה שהבדיקה היא כבר באמת מוחלטת, לכן צריכים עדיין לחכות עד שפעימת הלב תיפסק לגמרי ולהמתין אח"כ עוד חצי דקה, ורק אז אם הגוף מונח כאבן דומם דינו ממש כמת לכל דבר, ואת זה הנני אומר מפני שקיבלתי מכתב משלושה רופאים מומחים שומרי תורה.
אולם לאחר זמן נודע לי שגם בחולה כזה שדברנו, אשר פעימת לבו פסקה וגם המתינו חצי דקה, יתכן שעדיין עוד חי במוח חלק הנקרא "היפתלמס" המפקד על האיברים הפנימיים של האדם, ואם שוב יצמידו לחולה את מכשיר ההנשמה ויפעילו את הלב והנשימה יוכל עוד להמשיך ולתפקד ימים רבים, וא"כ מסופקני דאפשר שמצד ההלכה לא מספיק כלל חצי דקה, רק צריכים להמתין שיעור זמן שגם חלק הזה של המוח ודאי מת, הואיל ואפשר שחלק חשוב במוח עדיין חי ויכול לתפקד, ונמצא דאף שתעודת פטירה שפיר יכולים ליתן אחרי המתנה של חצי דקה, כי לאחר חמש או שש דקות ודאי ימות לגמרי, אבל לא להוציא איברים.
ברם מיד כשהרופאים החליטו על גזע המוח שכבר מת, דינו ודאי כגוסס שאסור להזיז אותו אפילו זיז כלשהו כשזה לא לטובתו, ולכן אותה הבדיקה החשובה שמכניסים חומר תוך הגוף לבדוק אם הדם מגיע למוח אף אם לא מזיזים ממש את הגוף, גם זה אולי חמור יותר מהזזה ואסור אפילו לצורך הצלה של חולה אחר מסוכן. ואפילו אם החולה ציוה על כך בחייו חושבני דאף שמותר לאדם לסכן עצמו להצלת אחרים ממות, מ"מ רק הוא עצמו מותר לו לעשות כן אבל לא שהרופא יעקור עכשיו איברים וספק שהוא ממש ממית אותו בידים. ולכן היות שלצערנו לא זהירים כלל בזה בבתי חולים שבא"י לכן לא נכון לרשום עצמו כמועמד להשתלה.
הניסיון שנעשה עם כבשה מעוברת מפני הטענה דמבואר בגמ´ ערכין ז´ ע"א דלא משכחת שהאשה תמות קודם והולד יחיה, רק לאחר שכבר ישבה על המשבר אבל לא לפני זה, והואיל שידוע שהיום אפשר ליילד עובר חי מאשה מעוברת שכבר מתה מות מוחי, וא"כ הרי יתכן דכל זמן שהלב פועם ע"י מכונת הנשמה האמא עדיין חיה ולכן גם העובר חי ואין לסמוך על מות מוחי שכבר מת. אולם הרופאים אמרו דבגלל החידוש של מכונת הנשמה יכולים שפיר לגדל את העובר אף שהאמא כבר מתה, כי הגופה משמשת רק כעין אינקובטור לפגים, והוכיחו את זה ע"י הנסיון של הכבשות שגם לאחר התזת כל הראש של האמא והיא ודאי מתה, ולאחר שלש שעות וחצי העובר נולד כשהוא חי, ואף שזה היה ע"י הריגה ולא במות טבעי מ"מ ברור הדבר שלאחר זמן ארוך כזה א"א כלל שהעובר יחיה בלי הנשמה מלאכותית, אומנם הנסיון הוכיח ברור שהגוף יכול לשמש כאינקובטור לעובר ולהמשיך לחיות גם לאחר שהותז כל הראש של האמא ולא כמו שחשבתי שזה בלתי אפשרי, אך אעפ"כ על משמרתי אעמודה כמו שכתבתי קודם שאין לסמוך בודאות על המדע הרפואי כל זמן שעדיין יש פעימת לב אף שקרוב לודאי שזה רק מפני המכשיר בלבד".