המזרח התיכון רוחש וגועש, ועידת הפסגה הערבית בדמשק מתכנסת בסימן של מחלוקות עמוקות ופילוג, המשא-ומתן בין ישראל לרשות הפלשתינית תקוע, יוזמת הפיוס התימנית בין ארגון הפת"ח לארגון החמאס גם כן תקועה וגם בשיחות העקיפות בין ישראל לארגון החמאס דרך מצרים על רגיעה (תהדיאא') אין התקדמות.
העולם הערבי נחלק היום לשני צירים עיקריים: "ציר הרשע "- הציר הקיצוני בראשות אירן שחברים בו סוריה, החמאס, החיזבאללה והג'האד האיסלאמי ומולו "הציר המתון" שבו חברות מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ.
במצב הזה, כשהוא חצוי לשניים, צריך העולם הערבי הזה להתמודד עם אתגרים ובעיות לא פשוטות. אין לו מה להציע לפלשתינים שיקדם את פיתרון בעייתם. הציר הקיצוני בראשות אירן לא הצליח לשכנע את כל הפלשתינים שהאלימות והטרור יקדמו אותם לעבר השגת מטרותיהם אך מאידך-גיסא גם הציר המתון לא הצליח להוכיח שדרך המשא-ומתן הנמשך מאז הסכמי אוסלו ב-1993 תביא אותם להגשמת חלומותיהם.
מי שמבין יותר מכל את המצב הוא הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס, את דעתי עליו כבר הבעתי בכמה מאמרים כשקראתי לו "ערפאת מספר שתיים", אבל לפעמים הוא אומר גם דברים נכונים, מה לעשות? קורה.
אני מתכוון לקריאתו של עבאס לוועידת הפסגה הערבית המתכנסת בדמשק להדגיש את יוזמת השלום הערבית, עבאס שאיים לפני כמה שבועות בעת שביקר בירדן כי הפלשתינים עלולים לחזור למאבק המזויין בישראל הבין כי לא מדובר באפשרות ריאלית, ישראל חזקה היום יותר מתמיד והיא תדע להתמודד בהצלחה עם כול אינתיפאדה, במיוחד לאחר כישלונה של אינתיפאדת אל-אקצה.
הנשיא הפלשתיני מבין שההצגה חייבת להימשך, אין היום לרשות הפלשתינית שום ברירה אלא לנסות ולמצות את יוזמת אנאפוליס עד תומה, למרות שבאש"ף מבינים כי היא נדונה מראש לכישלון, לכן נענה הנשיא עבאס להזמנתו של הנשיא בוש וייצא בחודש הבא לביקור בבית הלבן עוד לפני שהנשיא בוש יגיע לביקור נוסף במזרח התיכון.
בהעדר התקדמות מנסה עבאס לשמור לפחות על הקיים, ספק אם ועידת הפסגה בדמשק הקיצונית תוכל להתעלם מקריאתו של הנשיא הפלשתיני הנבחר ולהכריז על ביטול יוזמת השלום הערבית, יותר סביר להניח שהיא תמצא איזה נוסח החלטה המשמר את היוזמה אך מעביר את הכדור למגרשה של ישראל.
גם בחזית הפנימית מצבו של מחמוד עבאס נותר קשה. הנשיא עבאס קיבל עקרונית את יוזמתו של נשיא תימן, עלי עבדאללה צאלח, לפיוס עם החמאס למרות שהוא יודע היטב שאין שום סיכוי ליישם אותה, החמאס לא יוותר לעולם על חלומו שהתממש לשלוט באופן בלעדי ומוחלט ברצועת עזה .הרשות הפלשתינית הייתה חייבת לשמור על כבודו של הנשיא התימני, היא קיבלה את היוזמה ועכשיו היא דורשת את יישומה המיידי ביודעה שאין סיכוי שהחמאס יסכים לכך.
גם ישראל ממשיכה להשתתף בהצגה האמריקנית שהתווה הבמאי הראשי ג'ורג' בוש. המשא-ומתן עם הרשות הפלשתינית נמשך, שר הביטחון אהוד ברק שאיננו מאמין בהצלחת תהליך אנאפוליס ניאות להיפגש, סוף סוף, עם ראש הממשלה הפלשתינית סלאם פיאד, ישראל מבינה ששרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס כועסת עליה על המשך ההתנחלויות והבניה במזרח ירושלים ולכן לקראת הגעתה לאזור היא מבטיחה לרשות הפלשתינית שורה של הקלות, הכנסת שיריוניות לגדה, פריסה עתידית של 600 שוטרים פלשתינים בעיר ג'נין, הקלות בתנועת אנשי עסקים פלשתינים בגדה ועוד. ה"תופינים" האלה נועדו להרגיע במעט את הפלשתינים הזועמים מעין מתן כדור "אקמול" להרגעה זמנית של הכאבים הנובעים ממחלה קשה.
הנשיא בוש יגיע לישראל בחודש מאי ויעשה ניסיון נוסף להביא לסיום מוצלח של ההצגה. הדיווחים המגיעים לירושלים מוושינגטון מעידים על כך שגם הוא מבין שההצגה נתונה בקשיים רבים והעלילה היא מורכבת מאוד.
מה שמוזר הוא שדווקא הציר הקיצוני יכול להביא למפנה דרמטי בהצגה. פעילות טרור מוגברת מהרצועה נגד ישראל שתגרום, חס וחלילה, למספר רב של נפגעים בצד הישראלי, עשויה לאלץ את ממשלת אהוד אולמרט לקבל החלטה היסטורית של כיבוש הרצועה מחדש, מעין מבצע צבאי בסגנון "חומת מגן מספר שתיים". השתלטות ישראל על הרצועה תביא להחזרת שלטונה של הרשות הפלשתינית אליה ובאופן טבעי גם לחיזוק מעמדו של הנשיא עבאס. מהלך כזה גם יהפוך את המשא-ומתן בין הצדדים ממשא-ומתן וירטואלי למשהו יותר ריאלי.
לכן, הבה נתאזר בסבלנות, נכון ההצגה עד כה משעממת, היא נפתחה באנאפוליס עם הרבה רעש תקשורתי אבל עכשיו היא מקרטעת. ייתכן שהסוף יהיה מפתיע, בואו נמתין במזרח התיכון הכול אפשרי וייתכן שהמערכה האחרונה של ההצגה בכל זאת תהייה מעניינת.
